סטודיו החלומות

אחרי כמה חודשים של המון אבק , ישיבה על הטוכ'ס, הסתכלות ולמידה לא פשוטה .

אני יושב לכתוב לכם על חוויה שהתחלתי בה לפני זמן מה ..והיא כנראה תמשיך עד כמה שאוכל

חלקכם שמכירים אותי, מודעים לאהבתי הגדולה מאד, לכלי קשת קלאסיים. כינור וצ'לו בעיקר.

לשאר אני מקדים לספר -

ששנים על גבי שנים שההתעניינות שלי בכלים הללו, גוברת בכל רגע והלמידה לא פוסקת .

התעמקותי בהיסטוריה הענפה של משפחות הבונים האיטלקיים- מתקופת אמאטי המוקדמת ועד הלות'יריים הצרפתיים, האנגליים ושאר המערביים כיום. ממשיכה בכל עת של זמן פנוי מול ספרים, אתרים ואנשים שלמדו את הנושא במקומות שונים בעולם.

חקר כלים, תכונות, מאמרים על אקוסטיקה ועל אגדות שקשורות בעצים שנחתכו בלילות ירח מלא ,

טבילות במי אגמים קסומים למשך שנים, צביעה וגימור כינורות בדם ועוד ועוד הם נחלתי בלילות ובכל זמן שיכלתי להתפנות לכך.

האובססיה לגבי הסאונד של הכלים השונים, מהמשפחות השונות וכן השוני ביניהם מדיר שינה מעיני לא פעם ולא פעמיים כאשר אני מנסה בכל זמן להדביק את התיאוריות הארוכות על הנושא.

אחד החלומות הגדולים ביותר שלי הוא להתמקצע בנושא ולעבוד על הכלים בעצמי לבנות, לשפץ ולשקם כלים אבודים.

לאחר הקדמה זו , לסיפור עצמו.

לפני מספר חודשים פגשתי באחד משיטוטי בחנות הדיסקים השכונתית, איש יקר שעובד בתחום כלי הנגינה.הוא בונה, משפץ וסוחר. כינורות בעיקר, אך גם כלי קשת אחרים.

התוודעתי אליו כבר בעבר, כאשר חבר משותף שגילה על תחביבי האובססיבי בתחום, הכיר לי אותו.

בפגישתנו החלפנו ברכות ושוחחנו קלות על ביצועים של כמה מהכותרים שהחזקנו ביד לפני הקופה.

מכאן לכאן, השיחה התגלגלה לצ'לו הספציפי ש ANNE GASTINEL משתמשת בו-

מסוג TESTORE משנת 1690 שמחירו לא גבוה במיוחד ..כ 700K במטבע אמריקאי.

לאחר כמה שניות של דיון מעמיק על איכותה של משפחת Testore מול האחרים בתקופתו..אותו בונה כינורות (מיכאל שמו ..) שאל אותי בעיניים מצועפות ובמבט ממזרי , האם ברצוני לראות כינור של Testore ?

כמובן ששאלה כזו היא רטורית בעליל והתשובה "בטח" לא יכולה לצאת מהר יותר כפי שיצאה מפי באותו הרגע .

הסטודיו בו מיכאל עובד, רחוק מספר דק הליכה מהמקום בו היינו ומייד לאחר שסיימנו לשלם על הכותרים שבחרנו בחנות הדיסקים, התחלנו בהליכה קלילה -

(אני כמובן הייתי לחוץ כאילו זה יום הבר מצווה שלי) לעבר ה"SHOP" שבו הוא עובד.

בזמן ההליכה, ניהלנו את המשך הדיון שהתחלנו ממקודם על השוני בין המשפחות השונות

ובהמשך על צ'לים שונים אשר בשימוש נגנים מפורסמים כיום.

אני כמובן ניצלתי את ההזדמנות, לדקלם את הידע הרב שלי בתחום- בעוד אני יורה לעברו תאריכים, שמות באיטלקית ועוד פרטים טריוויאליים בתחום. שקראתי ושיננתי בזמני הפנוי.

בדיעבד זה היה אולי סתמי מצידי, אך מסתבר שזה סיקרן את מיכאל מאד, איך אדם שלא מתעסק בתחום באופן מעשי

יודע די הרבה על הנושא.

בסופו של דבר הגענו למקום, דלת הברזל הכבדה נפתחה וריח העץ, האבק והלכה היו באוויר.

הסטודיו מחולק לכמה חדרים, כאשר כבר בכניסה אפשר לחוש שזה מקום של קסם ועבודה עם יצורים חיים. כינורות וצ'לים בכל מקום, חסרי מיתרים, ראש, או חלקים אחרים. לצד ויטרינות שאוחזות כמה עשרות של כינורות מגדלים ומתקופות שונות המטופלים לעילא.

שולחן עם מחשב שמראה אתרי מכירות פומביות של כלי נגינה וכן שולחן עבודה עם מגוון כלים אותנטיים ומודרניים בבלאגן "יפה" משהו.

אני , כמו ילד בחנות ממתקים. מביט סביבי ומנסה לספוג את האווירה השוררת במקום. זהו מקדש מבחינתי, מקום לסגידה לכלים שעושים בעזרתם את המוסיקה הנפלאה שאני כל כך אוהב, שנכתבת כבר מאות שנים.

מיכאל פונה אלי ושואל אותי במבטא חצי רוסי, חצי אנגלוסקסי. האם אני מוכן ל"בחינה קטנה" ..

כאמור הייתי כבר בלחץ מסוים ממה שהולך לבוא. אך מיכאל הצליח להלחיץ אותי עוד יותר.

הוא העמיד אותי מול וויטרינה עם מספר כינורות לא מובטל, כאשר הם תלויים בתוכה על צידם.

ואמר : עליך להוציא שלושה כינורות , יש פה , Testore , Gudagnini ו Tononi

כל השאר "סתם" .

(רק בשביל לסבר את האוזן , שלושת הכינורות שעלי להוציא מן הוויטרינה עולים כל אחד בין 200 אלף

לחצי מליון $ די בקלות.) אמנם זה לא גוורינרי או סטראדיוואריוס , אך אלה כינורות מהרמה הגבוהה ביותר שיש בעולם כיום ואני כאמור הולך לגעת , לראות ולהרגיש אותם תחת קשת ואוזן בחדר שקט.

אולי לרובכם הדבר אינו נשמע, או מרגיש מלהיב במיוחד. אך בשבילי זהו רגע מדהים ודפיקות הלב שלי הגיעו ל 240BPM. אך לא רק מגודל המאורע. אלא גם מהמחשבה, שאני לא אצליח בבחינה וזה די יאכזב את מיכאל ובעיקר אותי אחרי כל לימודיי האוטודידקטים כמובן , טוב נו .. בעיקר אותי .

את הבחינה עברתי בהצלחה , גיבשתי את כל התיאוריות , התמונות וההיסטוריה שהצלחתי למצוא במוחי

על אותם משפחות שעלי לזהות. כל זאת - תחת רעש דפיקות הלב.

ההתלהבות שלי גם מהצלחתי להוציא את הכינורות הספציפיים הללו וגם לראות אותם במציאות הביא אותי לשיכרון חושים לא קל.

סיפרתי באותו המעמד למיכאל שהוא הגשים לי חלום קטן והחלום הגדול ביותר שלי הוא לעבוד על כינורות כאלו ועל אחרים. לבנות ולשפץ ושהם יהיו סביבי ביום יום .

את הסיפור כולו גוללתי לפניכם כדי שאוכל להיזכר גם אני בהתחלה ולמען הפסקה האחרונה שתבוא מייד.

מיכאל באותו הרגע הציע לי, אם ארצה לבוא, לשבת וללמוד את התחום. אך הפעם מהפן המעשי.

ללטש, לגלף, לכוון, לבנות ולשפץ כינורות וצ'לים בזמני הפנוי .

אני , ששמעתי את הצעתו של מיכאל, קרנתי מאושר עילאי. הסכמתי מייד הרי זהו חלומי.

ללמוד ולעבוד בתחום באופן שכזה ולא לקרוא בלבד על הנושא.

אני כיום, כבר כמה חודשים אחרי, שמגיע לסטודיו של "מיכאל בונה הכינורות".

מלטש, מכוון, מקשיב לכינורות שונים, לומד את רזי המקצוע מביט ומאזין. נהנה מכל רגע.

כולי תקווה שיום אחד, אולי אוכל להגיע לרמתם של בוני הכינורות שרק לפני כמה חודשים הצלחתי להוציא מהוויטרינה מיצירותיהם ולבנות כינור מההתחלה ועד הסוף. זה כמובן, אם יקרה- ייקח לי עוד המון זמן.

גם אם לא. לפחות אני בפנים, סביבי כינורות וריח הלכה והקסם שיש בכלי הנגינה הללו, נספג בי בכל יום שאני מגיע לסטודיו. כנראה , שזה החשוב לי מכל .

BRUCKNER - SYMPHONY NO 1

בודדות הפעמים (אם בכלל) שהסימפוניה הראשונה, של מלחין כל שהו, בכל הזמנים-
היא באמת זאת שאני ממליץ להתחיל איתה.. או שמשפיעה כל כך על הרגש ועל המח.

לאנטון ברוקנר זה הצליח בפעם הראשונה שניסה.
הסימפוניה הראשונה של ברוקנר, מדהימה ביופיה ואפשר כמעט מייד לזהות את ההשפעות,
את הרוח ואת העוצמות של המלחין האדיר הזה.

למרות שהעולם מתחלק ל 2 מחנות:
מעריצי מאהלר
ומעריצי ברוקנר.
אני די קרוע בין שניהם, עם נטייה די אובססיבית ל מאהלר (בעיקר לשישית שלו).
אך, ברוקנר רואה אצלי המון שעות מגש ..ולא בכדי.

מלחין גרמני שחי בין השנים:1824-1896 והוא ללא ספק מהמיוחדים, הקשים והבומבסטיים שיש לי בתקליטייה.
כמובן שאת אנטון ברוקנר אפשר לשרבב בנשימה אחת עם מאהלר (למרות היריבות) ואגנר, שוסטקוביץ ואחרים.

לאחרונה אני מאזין רבות לאחד התקליטים האהובים עלי, (שגיליתי שוב עד כמה..)
הוא - הסימפוניה הראשונה של ברוקנר בניצוחו של הר קאראיאן.
עם התזמורת של ברלין כמובן.

לקאראיאן יש רומן אדיר עם אנטון ברוקנר, שהתחיל עוד בשלהי שנות 1930..ועד מותו של קאריאין ב 1989.
למעשה הקונצרט האחרון שניצח בו קאראיאן היה של ברוקנר (הסימפוניה ה- שביעית שלו) שלושה חודשים בלבד לפני שנפטר.
קאריאן היה מאוהב (אובססיבי?!) דווקא בשמינית של ברוקנר וזאת אולי היצירה הכי מבוצעת על ידו.
הוא הפיק 63 הופעות ו 5 הקלטות מיוחדות שלה ...מספרים אדירים.


הסימפוניה הראשונה מתחלקת (כמו כולן) ל 4 חלקים:
ALLEGRO
ADAGIO
SCHERZO
FINALE

כל פרק יפה ממשנהו וכל פרק מוביל אותך להתרגשות גדולה וענפה יותר.
האלגרו שנפתח בתרועות מחלקת ה BRASS של התזמורת הברלינאית, לא מותירה ספק
ש -
1 - אנחנו שומעים ברוקנר!
2 - שזה קאריאן מנצח על התזמורת האדירה הזו של ברלין.
אהבתו הרבה של קאריאן לכלי נשיפה ממתכת, כמו גם של ברוקנר, מביאה את הצימוד ביניהם למושלם.
קאיריאן כמובן לא מהסס ומדגיש את הכח שיש לתזמורת בחלק הזה וכל הפרזנטציה נשמעת "ווגנרית", או "ברוקנאית" עד מאד, בכל שניה ושניה בתקליט.

האדאג'יו המלודי והמקסים - שגם פה ברוקנר יודע ללחוץ על הנקודות הנכונות אצל המאזין,
לא משאיר אף אחד אטום, או אדיש למה שמתנגן. מה שיפה יותר ש"השילוב" בין האלגרו לאדאג'יו נעשית בתחכום וביופי מופתי וכמעט שלא מזהים מתי נגמר אחד ומתחיל השני.
כמובן שחדי האוזן ויודעי דבר, יזהו מייד את החלפת הטמפו ואת משיכות הקשת של הקשתנים לעבר הLEGATO שישנו בפרטיטורה לעיתים הרבה יותר דחופות פה.

הופכים צד:
הסקרצו מתחיל לגעוש ולרעוש כאשר כל הנגנים יחד מנגנים מלודיה שמזכירה קצת כמו וואלס וקצת כמו מארש.
הירידה למנוחה, למלודיות ולדינאמיקה שקטה יותר ועליות חדות במתח עד לקרשנדו אימתני, הן נחלת ברוקנר ובכלל מלחינים בסגנון הזה.
הסקרצו מונה כמעט 9 דק' שעוברות ביעף ונכנסים הישר לפינאלה.
...רבע שעה של סגירת פינות ומעגל, ברוקנר נותן פה הכל:
נשפנים, קשתנים, כלי הקשה גדולים ורמים.
הפינאלה מתחילה במה שחלקכם ידמיין באופן מידי את הסצנות מ STAR WAR כמארש מותח.

הסימפוניה הראשונה כאן מראה לעולם- שמלחין רציני וגדול במיוחד הגיח.
ויש להזהר מחרון אפו.
סימפוניה משגעת ביופיה, עם המון מלודיה ועם המון כח למי שאוהב את הז'אנר הגרמני\אמוציונאלי הזה.

קאיריאן למרות אהבתו הגדולה לברוקנר ויחסית למספר הפעמים שביצע את השמינית,
הקליט את הראשונה רק פעם אחת במסגרת הלייבל DG, לסדרת הפרסטיג' של סימפוניות ברוקנר שהתחילה ב 1981.
התקליט בעל מאסטר דיגיטאלי ונשמע פנומנאלי באיכותו!

מומלץ מאד מאד !!

Visual Sound Theories

זה כבר מספר שנים , שאני לא ממש מאורע בסגנונות המוסיקה, שהייתי אולי מאחד החובבים ביותר בסביבה ..
..
לאחרונה קלטתי בשיטוט באחד מחנויות הדיסקים כותר DVD שתפס את עיני .
זו היא הופעה חיה מיוחדת של הגיטריסט , STEVE VAI .

קצת על האיש והאגדה -
סטיב ואי, הוא אחד מהנגנים הטובים והמוערכים כיום בז'אנר. שמאחוריו אלבומים רבים ורזומה מרשים.
כולל – לנגן עם פראנק זאפה בעצמו, שבעקרון נתן לו את קפיצת הדרך המשמעותית , לחיים של
"סופר-סטאר" ברמה עולמית שכיום ואי נהנה ממנה באופן קבוע .

סטיב ואי התחיל כאמור בלהקתו של זאפה ומשם התפתח לכיוונים שונים,ניגן עם דיויד לי רות' ,אוזי אוסבורן,סטריאני ועוד. שלמעשה בסופו של דבר הקים "מוסד על שמו" שהוא כמובן עמוד התווך שלו.
מרקטינג , יחסי ציבור , תפאורה, "אנדורסמנט" (IBANEZ ו CARVIN)
וכמובן מוסיקה משובחת - מתפוצצת ממנו בכל עת בשנים האחרונות ואין ילד או מבוגר שלא שמע את השם שלו (שמתעניין בז'אנר הנ"ל כמובן).
סטיב ואי ניכן בכישורי נגינה יוצאי דופן ובדמיון מוסיקאלי שכל גיטריסט יכול רק לחלום עליו.
על הסאונד שהוא מפיק דרך האצבעות הארוכות שלו (וכמה טון של אפקטים ומגברים) אפשר עוד להתווכח בין הסגנונות, אך אדיש הוא לא משאיר אף אחד בשטח.

ד"א – בסוף יוני , סטיב ואי מגיע ל"כיתת" אומן בישראל , שתתבצע בהיכל התרבות בת"א . הביאו אותו רשת "כלי זמר" שהם היבואנים הרשמיים של חברת IBANEZ בארץ .


לאחר שהיו לי את כל אלבומיו (נמכרו לא מכבר לאדון מכובד, שאסף באהבה כל פיפס שלו שהיה לי)
וגם הופעות ב VHS, רכישה של הופעה חיה שלו ב DVD היה למעשה , מעשה די "לא נורמאלי" מבחינתי.
אך החשק והאהבה לרעיון של הגיטריסט הזה, הוצת בי מחדש והיד נשלחה ל כותר שלא ראיתי לפני .

ההופעה –
לסטיב ואי יש כמה וכמה הופעות חיות בפורמט סולו, עם להקתו וגם בשנים האחרונות עם הרכב G3
(יחד עם ג'ו סאטריאני ותוספת שהשתנה בכל פעם מחדש , אריק ג'ונסון , ג'ו פאטרוצ'י , ינגווי מלמסטין ואחרים)
הפעם משהו טיפה "אחר" , סטיב ואי הופיע בשנת 2005 עם התזמורת המטרופול של הולנד מאחוריו, באולם קונצרטים.

הצימוד הזה של סולן רוק , להקה וכדומה יחד עם תזמורת סימפונית כבר מזמן לא משהו "מיוחד".
עשו זאת רבות לפניו ועל מגוון רחב מאד של ביצועים , DEEP PURPLE , מטאליקה ,
ינגווי מלמסטין (עם התזמורת של יפן בטוקיו) ורבים אחרים.

לא תמיד הצימודים האלו מוצלחים, בגדול פה ושם יש יציאות טובות ולפעמים זה דווקא מדליק ביותר .
הפעם -משום מה ידעתי, שזה הולך להיות טוב מן הרגיל.
בשל הדמיון והגישה המוסיקאלית של סטיב ואי , ידעתי שצימוד עם תזמורת מאחוריו, יהיה משהו שהוא אינטואיטיבי ומיוחד מאד.

סטיב ואי ידוע כאמור בדמיון רחב מוסיקאלית , הקולות והשטיקים שהוא משתמש במוסיקה שלו מהווה מן יצירה על בד קנבס וככל שהוא משתולל יותר בצורה אקספרימנטאלית, התזמור העצמי שלו נהיה מיוחד יותר
(אך לא תמיד מזמין או קל להאזנה - ע"ע "זאפה") .
DEEP DOWN INSIDE – ידעתי שהשילוב של תזמורת סימפונית עם ה"שגעון" הזאפאי של סטיב ואי , יביא למאזין דברים אחרים מאשר סתם "רית'ם סקשיין" של כינורות, מאחורי הקטעים הבנאליים והרגילים שלו .
לשמחתי , צדקתי ובגדול !

לפני שאספר קצת על מה הולך בפנים , אני ממליץ לכולם!!! לעזוב עכשיו את הסקירה , לעבור
לפה –
הקליקו נא!

להזמין , ולחזור שוב בחזרה, להמשך קצר .

הזמנתם ?
יפה ..
לא יקר נכון?! ..

ממשיכים –

אז מה הולך בפנים ? -
בעקרון הכול התחיל שהמנצח של המטרופול אורקסטרה של הולנד - Dick Bakker ביקש ממנו לכתוב קטע אינסטרומנטאלי של שעה ..עבור התזמורת שלו , בעקבות רצון לשלב מוסיקה מודרנית
מהמאה ה 21 (למרות שהמוסיקה של ואי מתאימה יותר למאה ה 25 {BUCK ROGERS} ) .
מה שיצא זה , הופעה מדהימה שמשתרעת על כמעט שעתיים, של התזמורת המופלאה של הולנד
וסטיב ואי כמובן על הגיטרה החשמלית על שלל פרצופיו , תנועותיו ולשונו שמשתרבבת על המיתרים ככל שניתן .

סטיב ואי מבצע שם כמה מהקטעים המוכרים יותר שלו משנים עברו (for The Love Of God , answer,
ועוד) וגם כמה מהחדשים ביותר .
התזמורת ההולנדית מצטרפת ל ואי עם כל השטיקים שלו , כגון משחקי "שאלה תשובה" עם החלקים השונים של התזמורת ועוד המון המון תצורות מוסיקאליות שעברו בראשו של ואי באותה העת.
השילוב של ואי , הכלים השונים שמנגנים עימו בדרך כלל , תופים, קלידים, גיטרת בס ועוד והכלים הקלאסיים שישבו בתזמורת היו מהפנטים. היו קטעים ורגעים בהופעה שזה היה פשוט עילוי חושי ברמות מטורפות , ואי ידוע כאנתרופולוג של רגש האדם בשמיעה למוסיקה ובהופעה הזאתי הוא פשוט מוצץ מהמאזין כל טיפה של רגש בנמצא.
הרגשתי כמו על רכבת הרים מטורפת במשך שעתיים, החיוך לא הצליח לנחות והלב לא הפסיק את ריצתו
(עדיף ב 240BPM ), יש בתזמורת שלל מתופפים , כלי הקשה , פסנתרים , קלידים וכמובן כמעט כל כלי קלאסי מכינור ועד טובות וקונטרבסים שיושבים שם ומשתתפים בחגיגה המוסיקאלית הנהדרת הזו .

להדיוטיים חלקה הראשון של ההופעה תראה כמו "SHOW OFF" של ואי בריצות מטורפות של סולואים מופלצים מהגיטרה . אך לאחר כמה וכמה פעמים, תוכלו להעריך עד כמה קשה ומיוחד הנגן הזה עובד, יחד עם ה רית'ם סקשיין הענקי שמאחוריו וכמה שליטה יש שם מסביב על כל ניואנס.
בהופעה ישנם קטעים אינסטרומנטאליים שהתזמורת מנגנת לבדה, ללא ואי על הגיטרה. יצירות ש ואי כתב עבורם וגם ביצועים לקטעים ישנים של ואי, אך הפעם עם גישה קלאסית ולא חשמלית בעליל .

לאחר שראיתי את ההופעה החיה , עברתי לחלקי הבונוס שיש ב DVD ו סטיב ואי מספר שם שהם ניגנו קטעים מאולתרים לגמרי בהופעה החיה שהוסרטה עבור ה DVD הנ"ל. – למרות ניסיוני הלא מובטל במוסיקה בכלל , זה פשוט נראה זורם לגמרי ובלי לפספס BIT .
נראה כאילו שהתזמורת ו ואי מסונכרנים באופן מוחלט, כנראה לאחר אימונים וחזרות רבות ביניהם למרות שלא כך הדבר כלל וכלל מסתבר .

ההופעה הזו ללא ספק, החזירה אותי אחורה כמה שנים במנהרת הזמן וההנאה מכך היית עצומה !
זה הוא אחד הצימודים הטובים ביותר שנעשו עם תזמורת סימפונית, בז'אנר כל כך "פיוז'ני" או רוקיסטי.
למרות שהפרויקט של "מטאליקה" היה העשיר ביותר מבחינת השקעה כלכלית ולוגיסטית , פה המוסיקה פשוט השתלבה באופן מושלם ! ולא סתם , היה להם את סטיב ואי בתור מנהל מוסיקאלי .

אפשר ללהשיג את ההופעה הזו גם במדיה של דיסק אודיו רגיל (אלה זוג דיסקים שמכילים קצת יותר קטעים מה DVD ד"א)

DVD Tracklisting

1) Kill The Guy With The Ball
2) The God Eaters
3) The Murder Prologue
4) The Murder
5) Answers
6) Lotus Feet
7) I'm Becoming
8) Salamanders In The Sun
9) The Attitude Song
10) Gentle Ways
11) Liberty
12) For The Love Of God
13) Shadows And...
14) Sparks
15) Frangelica Pt. I & II --Red Ink


הכותר עצמו מביא עימו תמונה לא רעה (למרות שזה קונצרט די חשוך ) וסאונד מדהים באיכותו (יש גם PCM סטיראו וגם סראונד 5.1 למי שמתעקש להקשיב בתוצרה הזו).
כמובן שיש קטעי בונוס נחמדים שמלווים את הכותר המשלימים את חווית הבעלות על ה DVD הספציפי הזה .

מומלץ ביותר ! .

הינה סרטון לקטע זוכה הגראמי של סטיב ואי "LOTUS FEET"

"תאווה לעיניים"

לאחרונה , גיליתי שאפשר להשתמש גם בעיניים בכדי להנות ממוסיקה טובה .
במקום שדרוג נוסף לטובת המערכת , החלטתי הפעם לרכוש לעצמי מסך שטוח שיותקן על הקיר מול הכורסא הנוחה שלי
ומעל המערכת עצמה .
בעיקר בשביל להיכנס לתחום הקונצרטים המוקלטים - לא רק באודיו, אלא גם בוידיאו.
כמובן שבנוסף יש את הפריבילגיה להשתמש בפונקציות הנוספות שהמסך "מסדר" בחדר.
כמו גלישה, או עבודה על מחשב רק על מסך גדול יותר , צפייה בסרטים מנגן DVD, או ממיר YES וכו .

כאמור , המסך ונגן DVD החדשים שהצטרפו להיכל הקודש (חדר המוסיקה שלי) נקנו בעיקר כדי
שאוכל לצפות בקונצרטים, מכותרי DVD ומערוץ MEZZO (אחד מהערוצים הנצפים ביותר מבחינתי)
לשם כך , רכשתי לשם התחלה כמה כותרים שעינינו אותי כבר בפתיחת "המסע" .

לא בהפתעה גליתי שרב ה DVD'S הנמכרים בארץ ובחו"ל מהז'אנר הקלאסי יש לציין ,
הם בעיקר של אופרות .
כפי שכבר פתחתי , זאת לא הפתעה גמורה.
מכיוון שהדבר הגיוני בהחלט - בגין כך שלאופרה יש מימד תיאטרלי וויזואלי לחוויה.
כך שרב מה שיוצא על DVD ל"שוק" הפרטי יהיה בתחום האופרות , הבלטים וכדומה איפה שתפאורה , משחק ,תאורה ותלבושת משחקות תפקיד לצד המוסיקה.

אופרות אני מחבב מאד ויש לי לא מעט כותרי CD ו LP של טובי האופרות המוקלטות .
ב DVD אני משאיר אותם כרגע לפחות, לסוף .

החיבור שלי גדול יותר ליצירות סימפוניות, או אינסטרומנטאליות ודווקא שם התחלתי את הרכישות שלי גם בתחום הוויזואלי .

ארבעה כותרים נרכשו כבר (ועוד כמה הוזמנו וצריכים להגיע בימים הקרובים .. )

הראשון ,
קונצרטים לפסנתר בביצוע ארתור רובינשטיין בניצוחו של אנדרה פראבין .
יחד עם הפילהרמונית של לונדון .
ארתור רובינשטיין מנגן שלושה קונצרטים מדהימים - את הקונצ'רטו של גריג , הקונצרטו מס 2 של שופן
ואת הקונצ'רטו מספר 2 של סינט סאנס .


למרות שנת ההקלטה העתיקה בזמן שרובינשטיין עוד הקליט וניגן, התמונה הפתיעה אותי לטובה ..
ניכר שהמצלמות והעדשות הם ישנות ממה שאנו רגילים כיום, אך התמונה היית חלקה עם תאורה חזקה ויפה .
הקונצ'רטים מבוצעים לעילא , כהרגלו של רובינשטיין .
לראות את התזמורת מאחוריו ואת הידיים המקומטות והזקנות של רובינשטיין המאוד זקן פה,
מעבירות מן עקצוץ בעורף בכל פראזה ופראזה .

כותר מצוין עם מוסיקה שמימית ומקסימה בנגינה מסורתית ורומנטית במיוחד .

הכותר השני והשלישי הם של הפסנתרן האהוב עלי מכולם .
קריסטיאן צימרמן .
חמישה הקונצ'רטים לפסנתר של בטהובן .
את השניים הראשונים צימרמן הקליט, בניצוחו לא פחות. הפסנתר ללא מכסה הכנף, שהוסר.
מכוון באמצע הבמה מול הנגנים (כאשר הפסנתרן עם הגב לקהל) ותזמורת וינה מסודרת סביבו.
נגינתו חלקה ללא דופי , יכולת ורגש עילאיים בשילוב עם ניצוח שנראה מותאם לאינטרפרטציה האישית שלו על הפסנתר. מביאים את שני הקונצ'רטים הראשונים של בטהובן לגבהים אחרים לגמרי ממה שאנו מכירים.
מראה נגינתו של צימרמן קצת הצחיק אותי בהתחלה , הוא יושב קצת נמוך מידי ואולי קצת רחוק מידי אך התמונה של ידיו הלבנות מרחפות על הקלידים הלבנים, במן תנועות קטנות של משיכות יד ימינה ושמאלה מעבירה לצופה את ההרגשות, האינטימיות ואת מה שהולך להגיע .


שלושת הקונצרטים הבאים כולל הקיסר (החמישי) נמצאים ב DVD שני, במארז והם מבוצעים "חי" מול קהל
ובניצוחו של לא אחר מאשר לאונרד ברנשטיין.

הפסנתר ניצב על צידו כראוי בקונצרטים, שהקהל רואה את הפסנתרן ואת הפסנתר מצידם הימיני
ותזמורת וינה בניצוחו של ברנשטיין כאמור מסודרים מאחוריו בחצי עיגול מפואר.

המצלמה נעה בין אצבעותיו של צימרמן, הבעות פניו של ברנשטיין וחטיבות הנגנים בתזמורת לפי הפרטיטורה .
תנועות הידיים , משיכות הקשת ואפילו הבעות פניו של הפסנתרן, מביאות את הצופה\מאזין לרגש מיוחד -
כמעט כמו שיש בקונצרט חי באולם ולא בחדר עם מערכת בלבד .
למה כמעט – מכיוון שאת ההתרגשות , האווירה והחשוב ביותר – האקוסטיקה של אולם הקונצרטים,
לא מקבלים מ DVD .. או ממערכת סטריאו , טובה ככל שתהיה.

הכותר השלישי ששיך לביצוע מרהיב ביותר של צימרמן, הפעם בסולו פסנתר באולם קטן.
מנגן יצירות של שופן כולל ארבעת הבלדות המופלאות שלו.
בנוסף לאימפורפטוס של שוברט .
הפעם צימרמן ממלא את ה DVD לבדו עם הפסנתר, ביצירות קצרות של שופן ושוברט , שוב הרגש והביצועים עילאיים אך את אלה אפשר לשמוע בדיסקים, או בתקליטים שכבר יש לי . ה DVD מביא עימו מימד חדש, של הבעות פנים ותנועות גוף. עם צילומי אצבעות מנגנות בקלילות משקרת על ה סטינוואי הענק. איכות התמונה קצת קשה וגרעינית עם מן סטורציה בצבעים מסוימים, יכול להיות שכייול טוב יותר של ה LCD היה מסדר זאת קצת. אך התאכזבתי קלות בגין הצילום הבלתי מושקע שלהם.
בסופו של דבר , תמיד כיף לראות את צימרמן מנגן גם עם תמונה קצת "קשה" לצפיה.


כותר נוסף שהתרשמתי ממנו , בעיקר בגלל הביצוע המצוין והסוחף הוא :

שלושה סימפוניות של צ'יקובסקי בניצוחו של הרברט פון קאריאן .
הסימפוניות המפורסמות ה רביעית , חמישית והשישית, מבוצעות בהקלטה משנות ה 70, באולם המדהים של ברלין,
יחד עם התזמורת אולי הטובה בעולם .
האסרטיביות והתיאטרליות של קאריאן בכל תו ותו ובכל כניסה של חטיבת הנשפנים, נראית כאילו יוצאים למלחמה חדשה. היצירות הללו מלודיות להפליא עם רגעי שיא מטורפים ומרגשים במיוחד.
הביצוע הוא לעילא ואפשר להשוות אותו בנקל לזה של מרווינסקי או גרגייב .
תמורה נאותה ליצירות הללו של צ'יקובסיקי מגיע "מסקשיין נשפנים" יוצא מן הכלל , שמבא מהתזמורת הברלינאית בניצוחו החזק ביותר של קאריאן.
בנוסף לרגש ולעוצמות שיש ליצירות הללו מאודיו בלבד , מראה התזמורת , הנגנים , האולם היפה וקאיריאן הכובש מעלים מדרגה את החוויה עצמה .


למרות שפה איכות תמונה דווקא קצת אכזבה אותי (שוב קצת ישן ) , נהניתי מהכותר הזה במיוחד מעצם המראות והמוסיקה.

כל הכותרים שנרכשו עד עכשיו וגם אלו שהוזמנו בנוסף-
(צימרמן יחד עם ברנשטיין בקונצ'רטים לפסנתר של בראהמס , YUNDI LI מנגן רסיטל פסנתר – שופן וליסט , סייקל סימפוניות של בראהמס בניצוחו של קאריאן ועוד )
הם כולם שייכים ללייבל – "דויטשה גרמופון" שעושה רושם שהוא השולט בז'אנר , כך גם בדיסקים .
איכות התמונה לא יציבה בכולם וההקלטות החדשות כמובן, זוכות לצילום ולאיכות תמונה איכותית הרבה יותר מהישנות. גם אם משפרים ומחליקים קצת את הגרעיניות בחלק מהישנות .
כמובן שאת רמת ההקלטה באודיו הם בדרך כלל משפרים מאד ו ב 99 אחוז מהכותרים, איכות הסאונד
(ב PCM סטריאו) היית טובה מאד עד נהדרת.
הכותרים אינם זולים , הם נעים בין 99 שח לכותרים "לעוסים" יותר , אופרות, או "גאלות פופליסטיות" וכדומה
ועד ל 225 ש"ח לסט של 2X DVD עם כמה וכמה יצירות , כמובן שיש גם BOX SET's
של סייקלים שלמים -
כגון – כל הסימפוניות של בטהובן , או של מאהלר שעלותם כבר בהתאם (500-700 שח)..
(המחירים בחול כמובן שזולים יותר מבארץ , אם יש אפשרות לרכוש בחנויות ששולחות לארץ לפעמים עדיף כלכלית, אך יש לבדוק את הפערים , מבדיקה לפעמים הם נאמדו על 10-20 שקלים בלבד . כל אחד עושה את החישובים שלו לבד כמובן)

אני עדיין לא חושב ש"שווה" לרכוש כל DVD שיש ,למרות המימד הויזואלי שבו, בעיקר בשל המחיר הגבוה יחסית מול CD, או LP שאיכותו באודיו עדיפה על פני בסופו של דבר.
אך זהו פורמט שפסחתי עליו עד כה והיום הוא מכניס קצת "חיים" רעננים לחדר המוסיקה שלי .
מבחינתי , זאת קניה מוצלחת עם המון FUN .

אביעד.

Kind of Blue 50th anniversary box

לאספנים בלבד ?!

אחד מהאלבומים הגדולים ביותר, אם לא הגדול ביותר בז'אנר ה ג'אז - בכל הזמנים.
הוא ללא ספק KIND OF BLUE של ענק החצוצרה – מיילס דיויס .
המוסיקאי ו החצוצרן שהמציא את עצמו מחדש, יותר מכל מוסיקאי אחר בעולם ובכל זמן .
עד שנות ה 90 האלבום הנמכר ביותר בז'אנר היה TIME OUT של הפסנתרן דייב ברובנק.
בשנות ה 90 מכירת האלבום (KOB) נסק והגיע למימדים עצומים בתחום .
האלבום הציב ועדיין מציב רף גבוה ביותר ורמה מוסיקאלית מהדרגה הראשונה.
מהנגנים המוכשים ומהמוסיקה שמתנגנת בו .
מיילס דיויס "ארג" מסביבו נגנים מהמעלה הראשונה מאז ועד היום , ג'ון קולטריין (סקסופון) , ג'ימי קוב (תופים) , צ'ימברס על הבס , ביל אוונס על הפסנתר וג'וליאן אדרלי (CANONBALL) סקסופון גם כן.
כמובן גם ויינטון קלי שמנגן בקטע בודד באלבום (FF) .
ה סקסטט הנ"ל כולל מיילס, הם המובילים שהביאו את KOB לגדולתו המוסיקאלית .
כמובן שעל נושא המכירה המואצת , אחראים חברת "קולומביה" שהוציאה אין ספור רי-מאסטרים של האלבום הנ"ל והביאה לקפיצת מכירות ניכרת ביותר .

גרסה מיוחדת ביותר יצאה השנה לחגיגות 50 שנה לצאת האלבום (1959-2009) .
חברת LEGACY הוציאה קופסה "לאספנים" שכוללת –

את האלבום האוריגינלי של KIND OF BLUE על ויניל (בצבע כחול)
כמו כן :

3 מדיות דיגיטאליות .
CD1 – כולל את האלבום המקורי (כמו בתקליט) וקטעים נוספים קצרים (של דקה פחות או יותר) מסשיין ההקלטה באולפן , אפשר לשמוע את מיילס דיויס, מדבר עם טכנאי ההקלטות ועם הנגנים האחרים באולפן. אפשר לשמוע את ההכנות ואת השינויים שנעשו תוך כדי נגינה וכדומה וכן גם צחוקים ובדיחות קלילות שבדרך כלל "פנימיות" (בספר שמצורף בקופסא יש המון הסברים לבדיחות הללו שנשמעות תוך כדי הסישיין) .

ב CD2 – ישנם קטעים מיוחדים, שנמצאים באלבום. אך בגרסאות ארוכות במיוחד .
חלק מהופעה חיה שהתקיימה ב 1961 ועוד גרסאות מיוחדות של קטעי האלבום המקורי .
דיסק מהמם ביופיו לטעמי, שהגרסאות הללו כמעט ולא יצאו לאוויר העולם באופן רשמי.
כיף במיוחד לשמוע את הגירסאות השונות והארוכות יחסית לאלבום (הם היו חייבים לקצר בשביל שיכנס בויניל).

המדיה הדיגיטאלית השלישית שמגיע בקופסא היא DVD עם 2 סרטונים .
הראשון , הוא סרט של 26 דק' על מאחורי הקלעים ועשית האלבום KOB.
הסרט השני הוא סרט שמופיעים בו מיילס דיויס ו ג'ון קולטריין ונקרא :
“Robert Herridge Theater: The Sound of Miles Davis"
שמגולל על חייו של דיויס ועוד..
בהחלט חומר שווה מאד לחובבי מיילס וג'אז במיוחד .
נחמד מאד לראות את הסרטים ולקבל מושגים קטנים, על השינויים ועל התחושות שעברו החברה האלה בזמן עשיית האלבום המדהים הזה .


עוד בקופסא :
ספר בכריכה עבה במיוחד שבתוכו דפי כרום משובחים וגדולים (גודל של תקליט ) עם תמונות בצבע ובשחור לבן.
כמו כן כמה חלקים כתובים , קצת על מיילס דיויס ועוד ..אך החלק הנחמד ביותר הוא -
סיפור דוקומנטארי כמעט סימולטאני, של ימי ההקלטה כולל הדיאלוגים בין חברי ה "סקסטט" וגם פרשנות של הכותב ..
זהו חלק שקראתי בשקיקה והוא מעניין מצחיק ונחמד מאד !

החלק החביב והאחרון שהוסיפו בקופסא, הוא מעטפה נחמדה ובה תמונות מיוחדות מאד, של הנגנים מהאולפן בשחור לבן וכן שלוש תמונות של סיפור האלבום (שנמצא בתוך כל אלבום שאתם קונים) שכתב ביל אוונס בכתב ידו .

בהחלט אוסף נחמד של מדיות , כתובות, דיגיטאליות ואנלוגיות של היסטורית האלבום ו מיילס דיויס .
הקופסא הזו מבחינתי סוגרת מעגל או יותר נכון מאגדת את סיפור KIND OF BLUE.
בנוסף לאלבום עצמו, שמוגש פה פעמים רבות בגרסאות שונות .
למי שזה חשוב , כל החלקים באלבום הם של המאסטרים החדשים. ללא העיוות בפיצ' של הקטע הראשון.

רק בשביל הקוריוז , סרט ההקלטה המקורי של כל הויניל המקורי שאיתו עשו את ההדפסות הראשונות התפורר לפני כמה שנים לאבק ..
את האלבומים החדשים מאז בכל מדיה מדפיסים מהמאסטרים שהיוו BACK UP אז , שכל קטע היה בסרט נפרד.

לסיכום –
הקופסא מאגדת את סיפור האלבום ואת חייו של מיילס דיויס באותה התקופה, על ידי מדיות רבות.
אנלוגי (ויניל) דיגיטאליות (CD'S ו DVD), תמונות ובמילים כתובות על גבי דפי כרום משובחים בספר יפהפה .
בגדול , אם יש לכם את התקליט במצב מצויין ואת האלבום המקורי ב CD למשל ואתם לא נמנים עם "המעריצים השרופים" של הז'אנר או של מיילס דיויס בפרט. יכול להיות שהקופסא לא בשבילכם , מה שגם היא לא עולה מעט כלל וכלל . בחו"ל המחיר עומד על 110 $ (לפני הובלה , מע"מ וכו) ובארץ בין 450-500 ₪ . (התמחור די דומה).
כך שלא בטוח שזה משתלם לעשות DOUBLE על מדיות קיימות .
אך אלה שמתעניינים בז'אנר ואוהבים את האלבום, או לחילופין את מיילס דיויס כמוסיקאי ברמה שהם "חייבים" כמעט כל דבר שהוא הוציא (כמוני למשל .. ) הקופסא מהווה "אוצר" קטן של הצצה לתמונות מיוחדות ויפות , קטעים מיוחדים על גבי הדיסקים שלא נשמעו עד היום , סרטים יפים וקצת סיפורים מעניינים על הנושא .
כמובן שעותק נוסף (יש לי כבר כמה .. ) של KIND OF BLUE אף פעם לא מזיק .

א.

הינה קטע מדליק של 8 דק ..מההקלטות .

טקס קבלת כנפיים .

זה לא סוד שתעשיית האודיו מנסה לחדש ולהשתפר כל הזמן .

למרות שהטכנולוגיה בגדול נשמרה כבר עשרות שנים, בכל הנוגע ל – בניית רמקולים , מגברים ומקורות .
אנו יכולים לרדת לפרטים ולהבחין גם בשינויים כאלה ואחרים בכל אחד מהאלמנטים .
כל מה שעושים היום, עושים טוב יותר, חזק יותר ומיוחד יותר. הכול בשביל שהתחום יישאר רענן ומדבק כתמיד.

רמקולים נבנים היום מסגסוגות וחומרים חדשים , לדוגמא "קרבון פייבר" , שיש , "קוריאן",זכוכית ,פלסטיק ועוד .
וכן גם מגברים עברו איזו שהיא תהפוכה לפני כמה שנים, שתחום הצ'יפים נכנס והחליף את השפופרות ואת הטרנזיסטורים בעבודת ההספקים .
כמובן שכל טכנולוגיה חדשה בתחום אינה מבטלת שום דבר מהעבר , אלא רק מתווספת אליה!
בתחום האודיופיליה יש שמרנים רבים וכאלו שלא יחליפו את הטכנולוגיה, או הטופולוגיה העדיפה והאהובה עליהם בעד\בשום דבר .
כך נוכל תמיד למצוא מצאי רציני ורחב של כל טכנולוגיה באשר היא .

טכנולוגיה "חדשה" אומצה על ידי יצרנים רבים היום. היא למעשה באה לשפר את נושא "הרעש" מהמכשירים- בשל תנודות בהספקי החשמל מקירות ביתנו . אני מדבר על טכנולוגיית הסוללות .

יצרנים רבים פנו לכיוון הזה כדי לספק מתח למכשיריהם , האם זה גימיק או ישום חכם באופן מפתיע ..
כל אחד יעשה את החושבים לבד , את הניסיונות ואת האזנות שלו לכל מכשיר ומכשיר שהוא מסוגל לבדוק, או שיעניין אותו .
כמובן שלא כל דבר אפשר להפעיל היום עם סוללות, למרות שבתיאוריה זה אפשרי ורק בגלל שלא לכל מכשיר או יצרן יש את היישום או את האופציה הזו .

כמה חברות מתמחות בתחום, מספקות את המכשירים שלהם עם PSU סוללות שכזה (ASR למשל) ויש כאלו שמתוכננות לעבוד עם סוללות בתוכם עוד מחבלי הלידה (red wine או sutherland למשל )
חברות נוספות מספקות פתרונות כאלו ואחרות ל מכשירים מסוימים כגון DAC או מנועי פטיפונים אך אלה לא מפורסמות כל כך .

אז למה בעצם להוסיף סוללות לשרשרת ולא לחבר "לקיר" את רכיב האודיו היקר שלכם ?!
ההסבר הקצר, שלא נכנס לפרטים קטנים מידי הוא : שהמתח שאנו מקבלים מהקיר (מחברת חשמל ) הוא מקור זרם לא יציב , כולנו יודעים שה 230V שאנו צורכים מכל שקע בבית הוא לא תמיד כזה ..
בימי עומס המצב משתנה , ו ה V יורד באופן יחסי .
דבר נוסף שאפשר להתעכב עליו הוא ה"רעש" או ה"לכלוך" שמגיע עם החשמל מהקיר , למרות שארץ ישראל היא ספקית חשמל טובה מאד יחסית בעולם . החשמל עדיין מגיע עם רעש ולכלוך שזורם בעורקי מערכת הסטריאו שלנו ומחלחל לכל קבל , נגד , שפופרות וטרנזיסטור .
בייחוד בשל מארג החשמל והארקה בבתים שאנו גרים בהם .

נכון , יבואו אלה שמבינים היטב את עבודת האלקטרוניקה ואת התיאוריות ויגידו שאני הוזה , הרי בכל מכשיר חשמלי, על אחת כמה וכמה במגבר יעודי למערכת, או כל רכיב אחר שרכשתי במיטב כספי-
ישנו שנאי, מיישר ומייצב , כך שהם אמורים בכל מקרה לייצב את המתח , ליישר אותו וכמובן גם לסנן אותו מרעשים כאלה ואחרים שכביכול נכנסים אליו מה"קיר" .
הכול טוב ויפה .
כמובן שבתיאוריה כמו בתיאוריה, אנו יכולים לנתח שעות כל דבר ובכלל לבטל כל טוויק, או כל רכיב כזה או אחר בתחום .. אך אנו יודעים ("אנו" הכוונה לאלה שלא רק חושבים בתיאוריה, אלא גם מנסים בפועל) שיש דברים בגו. הבדלים בין מקורות , הבדלים בין כבלים שונים וטוויקים שנראים כמו שמן נחשים, שעובדים.
אם במימד הפסיכו אקוסטי או במימד הפיזי בעזרת האוזן "בעיוור" ...לי זה לא משנה.
מה שעושה לי נחמד יותר, או "מתיישב" לי טוב יותר על המערכת , מבחינתי עובד .
את החישובים של - כדאי או לא כדאי, אני עושה בעצמי ולעצמי בלבד וכל אחד שיעשה לעצמו גם כן .


להבדיל-
אני כמובן לא רומז אפילו במיל, שספק סוללות לרכיב אודיו הוא למעשה וודו. ממש לא!
להפך, זאת טכנולוגיה עשירה בתיאוריות ובהוכחות פיסיות. שמשתמשים בה די הרבה זמן, במגוון יישומים בעולם. חוץ מליצור רכיב נייד ולכן לספק אותו עם סוללות. ישנם יישומים אשר משתמשים בסוללות כבר המון שנים – דוגמא לאחת כזו היא תעשיית האזעקות .
ביתיות או אחרות ..שבעקרון עובדות על ספק סוללות ביישום שונה - כגיבוי .
פה כמובן אין עניין אודיופילי, אך הטכנולוגיה בשל היותה מיושמת שנים רבות, כבר בשלה ואנו יודעים עליה די הרבה כדי ליישם אותה לטובתנו .

אופציית הסוללות בעקרון נגלתה לי דרך חברות שמוזכרות לעיל בתור דוגמאות , ASR , RED WINE ואחרות.. כאשר חברת ASR מספקת עם המוצרים שלה ספק סוללות אימתני בגודלו ..עם מערכת אוטומטית של טעינה.
חברת RED WINE שהתעסקה במודים לרכיבים שונים כדי להפוך אותם מבוססי סוללות בעבר.
כיום מוכרת מוצרים מגוונים בייצור עצמי שלה שהם כמובן מבוססי סוללות .

כבר זמן רב שרציתי לשלב ספק סוללות כזה במערכת שלי ולהתוודע על טיבו ועל יתרונותיו ביחס לאלטרנטיבה הקונבנציונאלית .
האופציה ה"קלה" ביותר ליישום אצלי במערכת היית לתמוך ב פונו סטיג' שלי (AQUA AUDIO – VK)
בשל היותו CUSTOME MADE.
טלפון קצר ל אסף , (AQUA AUDIO) והעבודה על ספק הסוללות יצאה לדרך .

כמובן שהבניה לא כזאת קלילה ונדרשה עבודה רבה וחישובים מסוימים, כדי ליצור ספק שיענה על הצרכים של הפונו סטיג' על כל שכלוליו ומעגליו .
בשל שינוי טופולוגית העבודה הבסיסית של החשמל במכשיר, נדרש שינוי בתוך הפונו סטיג' עצמו כמובן.
כך העברתי כמה שבועות ללא ANALOG FRONT ששלחתי את המכשיר ל AQUD HQ .


קצת טכני ..
למרות שאיני בקיא בתחום האלקטרוניקה, אנסה להעביר קצת מהעובדות, או מהאלמנטים שאסף השתמש בסט הזה .
ספק הסוללות נבנה בתוך מרכב שרכשנו מדילר קופסאות ב EBAY ..הקופסא היא זהה לזאת שבנה אסף בעבר את הפונו סטיג' שלי ולכן נבחרה .
היא התאימה מבחינה עיצובית וכן מבחינת הגודל, כדי שתוכל להכיל את המעגלים והסוללות בתוכה.
הסוללות שנבחרו לספק את המתח שהפונו סטיג' שלי צורך, נקנו פה בארץ ועלותם סביב ה 80 שח לאחת .
ישנן שש סוללות סה"כ (3 לכל רייל) .
יש כיום סוגים שונים של סוללות , במגוון טכנולוגיות (גם כאן) ובהספקים שונים .
הסוללות שנבחרו ע"י אסף הם סוללות ג'ל "פשוטות" שידועות באמינות ובעבודה רציפה ואחידה .
בעקרון החשיבה היית , שאנו צריכים סוללה טובה, שתעבוד לשנים רבות ותספק את המתח באופן רציף
ואחיד. חישוב נוסף בבחירת הסוללות היה , שאם אי פעם נרצה או נצטרך להחליף אותן , נוכל תמיד למצוא ולהחליף אחת בשנייה מבלי לשנות את מעגלי הטעינה או את גודל המרכב . סוללות אלה נפוצות מאד כבר שנים רבות וכנראה יהיו תמיד בחנויות המתמחות .
(היית אופציה נוספת לרכוש סוללות ליתיום או טכנולוגיה חדישה אחרת , זה היה חוסך במקום ובמשקל אך הטכנולוגיה הזו מתחדשת כל הזמן ולכן הסיכוי שנמצא בעוד 10 שנים סוללה זהה לזאת שרכשנו היום, הוא קטן. הרעיון נגנז כמובן בשל התיאוריה הזו ) .

ספק הסוללות בעקרון משלב ספק כוח , שנאי , מעגל טעינה וסינון וכמובן את הסוללות שמספקות את המתח הלאה לרכיב האודיו המחובר אליו .
בפנל האחורי אפשר להבחין בשקע IEC שמחבר את הספק למקור החשמל בקיר, בעזרת כבל חשמל "קומקום" רגיל. פקק עם פיוז בטחון , כפתור אדום אשר מאלץ את מעגל הטעינה להתחיל "סבב" חדש (על זה בהמשך) ושקע DIN המעביר את המתח לפונו סטיג' בעזרת כבל יעודי .


על הדופן הקדמית של ספק הסוללות נוכל לראות את כפתור ההפעלה (מעליו לד כחול לאינדיקציה)
ובנוסף שני לדים באמצע הפנל - אחד מעל השני , האחד ירוק והשני אדום .
הירוק מראה שספק הסוללות טעון במלואו והוא יספק מתח טהור מהסוללות בלבד, כאשר הוא מנותק לחלוטין מ"הקיר" והאדום מרמז שהספק במצב "טעינה".
יש לציין שגם שספק הסוללות נמצא במצב של "טעינה" נוכל להקשיב למוסיקה דרך הפונו סטיג', אך המתח אשר יעבור הלאה יהיה מהמתח "בקיר" ולא מהסוללות עצמן (המצב הסטנדרטי בכל רכיב אודיו כיום,רק שפה הוא חיצוני ורחוק מהמכשיר).

ספק הסוללות מחובר לפונו סטיג' בעזרת כבל יעודי עם מחברי DIN .
בפונו סטיג' נעשו מודיפיקציות כך שיתאים לעבודה עם ספק חיצוני. במקום שקע IEC שהיה בו בעבר,
יש היום מאחור שקע DIN שאליו מתחבר כבל המתח מהספק .
שינויים נוספים שהפונו עבר הם פנימיים .
אסף לא נגע כמובן במעגלי הפונו עצמו, אלא רק בכל הקשור לחשמל. הפונו סטיג' היה בעבר עם ספק כוח ושנאי פנימיים (טעות עבר שלי, בעקרון ) שהוצאו לאחר כבוד מהקופסא והקלו על משקל הרכיב וגם על ביצועיו.
פונו סטיג' היא ישות אודיופילית רגישה מאין כמוה .
בשל הצורך להגביר אות כה חלש מראש הפטיפון, ההגברה חזקה מאד פי כמה וכמה מכל מגבר אחר בשרשרת המערכת .
ובכך נחשפת לרעשים חיצוניים ופנימיים קשים . יצרנים רבים נאבקים יום יום בתכנון וביצור של קדמי פונו רק על השתקת המערכת וקבלת מדידות טובות יותר בתחום ה"רעש" והלכלוך, שההגברה הזו מביאה איתה באופן טבעי .
הרחקות השנאים וספקי הכוח ממעגלי הפונו היא דבר מנדטורי כיום . יצרנים רבים מייצרים את הרכיב הזה ביתר זהירות , מיגון הספק והשנאי מהפצת השראות , יציאת הרכיבים הללו לקופסא נפרדת ועוד אופציות שכל יצרן בוחר לעצמו, כמובן בתלות של עלות מול תועלת ומיצוב המכשיר מול האחרים .

פונו סטיג' שקט באמת, הוא למעשה "חד קרן" – אגדה , פנטזיה של כל אודיופיל שעובד עם פטיפון.
כל אחד שמתעסק בתחום יודע שכאשר הוא "עובר" לשמוע בפטיפון , עוד לפני הנחת המחט על התקליט
יש רעש "רקע" ...(YMMV).
אלה עם פונו סטיג'ים יקרים בדרך כלל, אשר הוציאו את הספק והשנאי החוצה לקופסא נפרדת, או משתמשים בסוללות למשל (ASR) ייהנו מרקע - שקט הרבה יותר ..
אין צורך לספר או לתאר לכם מה נותן רקע שקט שכזה לסאונד ..ובכמה רמות חווית המוסיקה והסאונד מהמקור עולה .


ספק סוללות הוא האלטרנטיבה העדיפה ביותר – לא רק שהרחקנו את כל נושא החשמל ממעגלי הפונו וההגברה שלו ..אנו גם מספקים לכל המערך הזה ,מתח טהור , יציב ושקט מאין כמוהו .
אתם יכולים רק לדמיין כמה רצפת הרעש ירדה ..אני עדיין בהלם מהשקט המופתי שהספק הזה ייצר עבורי .
על אחת כמה וכמה לאחר הטעות שעשיתי לפני כמה שנים, שאסף בנה עבורי את הקדם עצמו והתעקשתי שהוא יהיה בקופסא אחת יחד עם הספק כוח והשנאי ולא מופרד כפי שהוא בונה את הפונו סטיג' "הסטנדרטי" שלו .למרות כל העבודה הקשה של אסף, בלהגן על מעגלי הפונו מהשראות שהגיעו מהם .
רצפת הרעש היית גבוה יחסית. למרות המדידות המאוד טובות בתחום, יחסית למוצרים בעלי "שם".

לקופסא החדשה יש כמה "הפתעות" נחמדות ומעניינות מאד.
מעגל טעינה אוטומטי למשל , הוא למעשה הצעה של אסף להוסיף (כפי שיש ל ASR) ושכלול הלוגיקה היית מאוחר יותר (תודה לענת שעזרה לי להתמקד בנושא) ע"י הוספה של מתג באחורי הספק .
המעגל האוטומטי עובד על ידי חישה של שתי רמות , HIGH ו LOW .
כאשר החישן "מאבחן" שהסוללות במצב "ריק" (בעקרון LEVEL LOW נבנה ככה שיהיה קצת מעל המינימום הנדרש להפעלת הקדם) הוא מפעיל את מעגל הטעינה עד שהסוללות מגיעות לרמה הגבוה ביותר (LEVEL HIGH) עד שהסוללות מלאות .
הכפתור האחורי בעקרון התווסף למעגל כאמור לאחר דיון לשכלול הלוגיקה והוא למעשה "מאלץ" את מעגל הטעינה - להתחיל לטעון בלי שום קשר למצב הסוללות בין הרמות .
כך אוכל תמיד למצוא את הספק שלי טעון במלואו בזמן האזנה .
הפתעה נוספת היא מצב בו מעגל הלוגיקה מנותק גם כן מקו המתח הראשי בזמן האזנה למוסיקה ולמצב הזה אני מגיע כאשר אני מכבה את הספק סוללות בעזרת כפתור ה ON\OFF בקדמת המכשיר.
זה משאיר בעקרון את הסוללות עובדות ומספקות מתח טהור לחלוטין לפונו סטיג' בזמן האזנה .
ישנן הפתעות נוספות שקשורות לרעש אדמות וניתוקו ,אם ישנו במערכת ועוד .


את הספק אני מניח על הרצפה ליד ה RACK , רחוק כמעט ככל האפשר ממעגלי הפונו סטיג' .
בעזרת כבל יעודי (2 מטר) אני יכול להרחיק את הספק גם חצי חדר מהפונו סטיג' אם אחפוץ בכך .
אך מרחק של כמעט מטר מספיק בהחלט להשתיק כל השראה כזו או אחרת, שמגיע מהספק אל הפונו סטיג'.
מה שמקבלים הוא - שקט ועבודה עדיפה של הפונו , ללא לכלוך מיותר מרשת החשמל הביתית.

למעשה , ספק הסוללות מהווה קפיצת דרך מטורפת ל מערך האנלוגי שלי .. איכות הפונו סטיג' הגם ככה מעולה של AQUA , עלתה פלאים והיום הוא שקט הרבה יותר וכל מה שידע לעשות לפני כן, הוא עושה טוב יותר כיום.
השיפור ניכר במיוחד כאמור, בפירוט רב יותר ודינאמיות עדיפה. בשל רצפת רעש נמוכה במיוחד וחיסול ההשראות על המעגלים משנאים ומספקים בקרבת מקום .
הפונו סטיג' עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב - וזה להגביר את אות הראש ולעצב אותו ב RIAA ברמה המדויקת ביותר שיש .
בניית הספק ארכה כחודש (GIVE OR TAKE) כולל המתנה למרכב עצמו שיגיע מהמזרח ועוד .
החלקים ודיוק הבניה נשארו כמו תמיד מדויקים , חכמים וברמה הגבוהה ביותר.
כרגיל אצל AQUA AUDIO .


כיום אני משתמש באחד מקדמי הפונו הטובים שיצא לי לשמוע . יחד עם ספק הסוללות ששדרג את רמתו של הפונו סטיג' שהיה מלכתחילה ברמה גבוה מאד , אני נהנה מרת סאונד וניקיון מדהימים שיתנו - FIGHT מדהים לכמעט כל פונו סטיג' OUT THERE .
כפי שכבר כתבתי בעבר - הפונו סטיג' הזה , כיום יחד עם הקופסא המשלימה שלו (אי אפשר לעבוד אחרת מהיום, בשל השינויים במערך החשמל בכל מקרה) ילך איתי כנראה לעוד שנים רבות מאד .

תודה רבה לאסף , שעשה עבודה מדהימה ונהדרת , בזמן ממש קצר ונתן לפונו סטיג' שלי , כנפיים .

הגשמת חלומות ..

הפוסט הבא ..לא מתאר או סוקר ציוד אודיו כל שהו, אלבום חדש/מיוחד שרכשתי .
הרשמים הבאים , מתארים לבטים וכניסה לחלון של הגשמת חלום ישן וגדול מאד שלי .

במשך השנים היו בבעלותי , יותר מ 21 גיטרות שונות (בעיקר חשמליות) ושלל של ציוד משלים כבד ביותר .
מגברים אפקטים ומה לא .
לפני כמה שנים , החלטתי בגין סידרי עדיפויות שונים, למכור את רב הציוד שלי ולהשאר עם גיטרות בודדות בלבד.
שבהמשך גם הם נמכרו והפכו ליחידה.

החלום הגדול ביותר שלי היה תמיד , לרכוש לעצמי כלי נגינה קלאסי ברמה גבוהה מאד .
החלומות נעו בין כינור , צ'לו וכדומה ..אך בשל היותי גיטריסט (מגיל 8) החלום הראלי ביותר שלי
היה להשקיע את כספי ואת מרצי בגיטרה קלאסית ברמת - "CONCERT GRADE"
כך גם אוכל להנות ממנה ולמצות אותה נכונה, מאשר להיות "חובב" עם PRIDE OF OWNERSHIP
של כלי שאיני מכיר היטב ולא אוכל למצות את התכונות האדירות שיש בו ברמות הללו ובכלל .(הכוונה היית להתחיל ללמוד על אותו הכלי שארכוש , כינור צ'לו וכדומה..הרעיון כאמור , נגנז)

לפני כמה שבועות בהחלטה אמיצה ביותר (שאת התקציב הבא - אני משקיע בחלום הגדול הזה ולא בעוד שדרוג של מערכת האודיו שלי) הכנסתי את עצמי בדלת ההגשמה וכרגע כמעט וכל מרצי נתון לה.

מה יש ואיך בוחרים ?!
כלים קלאסים בעקרון מתחלקים להמון קבוצות ותתי קבוצות .

שתי הקבוצות העיקריות שניתן וראלי לחלק אותן הן :
כלים אותנטים שנבנו בשנים עברו וכלים חדשים ש"בונים" של היום בונים , ממיטב העצים והמסורות .

בגיטרות ספרדיות\קלאסיות החלוקה קצת יותר "קלה" מפני שהכלי הזה כפי שאנו מכירים אותו , לא ישן כל כך .
הגיטרה הקלאסית כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא תוצאה של התפתחות מכלים כמו; לאוטה מנדולינה וכלי מיתר שונים והגיע לצורתה הנוכחית פחות או יותר, בסביבות שנת 1850 בספרד . משם הגיטרה התפתחה ליבשות וארצות אחרות .

כך שמרדף אחר גיטרה עתיקה, היא לאו דווקא הדרך למציאה מטורפת ואולי רכישה של גיטרה מבונה כלי נגינה (LUTHIER) מודרני, אשר משתמש בעצים מיוחדים וטובים שהתישנו כיאות, עם יד ואוזן טובה. זה הפתרון האידיאלי .
הטכנולוגיה והתקדמות הבנת הכלי, היא רבה יותר כיום .

ד"א - גם ברכישות של כינורות או צ'לים למשל יש אסכולות שרבות על איכותם של כלים חדשים, מבוני כלי נגינה מומחים. לבין רכישה של כלים עתיקים יותר עם "שמות" מבתים מפורסמים .
כמובן שיש הילה רצינית מאד, סביב בתי אב איטלקיים - בוני כינורות וצ'לים שהם נחשבים לכלים הקלאסים הטובים בעולם.על כך אין כמעט עוררין .
אך דעו זאת - יש היום המון בוני כינורות וצ'לים (למשל) שעושים עבודה מדהימה והכלים שלהם נשמעים ביחס למפורסמים ביותר מדהימים בצורה פנומנאלית .

בחזרה לגיטרות .
בשל היותי אזרח ותושב ישראל "זכיתי" במצאי די מצומצם של סוגים או BRANDS של גיטרות קלאסיות\ספרדיות המובאות לארץ.
ברשותכם אני משמיט את כל הגיטרות הנמכרות ברחבי המדינה, ברשתות כמו; כלי זמר , מרום וכדומה .
אלה כלים טובים ויש כמה שעולים כמה אלפי שקלים בחנויות האלה, אך לא ברמה הזו אנו עוסקים כאן .

אנו עוסקים בגיטרות קלאסיות ברמה אחרת לגמרי , עבודת יד מהתחלה ועד הסוף , בחירת עצים מדוקדקת ,פינישים חסרי פגע ורמת דיוק עולמית .
אלה גיטרות שמתחילות להמכר במחירים של 500$ מבונים פחות ידועים ל" STUDENT GRADE"
ועד לכמה עשרות אלפי יורו לגיטרות מ LUTHIERS מפורסמים, לכלים ברמה של "CONCERT GRADE" .

בארץ בעקרון יש יבוא של 3 "בתים" של בוני גיטרות .. שמביא אותם איש יקר, שהוא גם במקרה מורה לפלמנקו.
הכלים שהוא מייבא נבדקים על ידו ומתומחרים בהתאם למחירם בחול + מיסים וכדומה .
שלושת השמות שהוא מביא מסודרים על פי סדר ה"איכות" שלהם .

הראשון הוא "בית" שנחשב עממי ANTONIO APARICIO (שוב צריך לשים לב שהכל יחסי כן ?!) שהגיטרות שלו "מתאימות" יותר לתלמידים אשר מתעמקים ומתמחים בכלי ועד לכלים מושקעים קצת יותר.

ה BRAND השני הוא איכותי קצת יותר ונחשב "לבית" עם מוניטין וגיטרות שנחשבות קצת יותר
AMALIO BURGUET
(רק לשם היחסיות ...הגיטרה היקרה ביותר של זה עולה סביב ה 4000 יורו ~)

ה"בית" השלישי והאיכותי או המפורסם ביותר שהוא הביא, Vicente Carrillo הם הגיטרות שמשתמש נגן הפלמנקו אולי המפורסם ביותר כיום PACO DE LUCIA .
הגיטרות הללו עולות כבר בהתאם ולא בגלל אלא בזכות .
על כל גיטרה שוינצ'נטה בונה , פאקו בכבודו ובעצמו מנגן , בודק וחותם על תעודה מיוחדת אשר מעידה על איכותה של הגיטרה ומתומחרת בהתאם.
הגיטרות של VICNETE יכולות להגיע גם ל 8000 יורו "בשקט" .
פאקו בעצמו התחיל לנגן ולהקליט באלבומיו האחרונים רק על כלים של CARRILLO .
מה שמעיד ע איכותם הפנומנאלית ולא רק על PR .

למי שלא מצא את מבוקשו בארץ ישראל ועדיין חשקה נפשו בגיטרה ברמת "CONCERT GRADE" והפרוטה נמצאת בכיסו.. יכול לבחור בעוד כמה אופציות ..

לנסוע לחול , להפגש ולנסות אצל בוני הגיטרות הפזורים בעולם את מרכולתם .
אפשר לרכוש גיטרות מוכנות שממתינות אצלם לאחר סיום בניית הכלי ואפשר גם להזמין גיטרה CUSTOM MADE .
פה "הסיכון" הוא שלא נדע איך הגיטרה מצלצלת, לפני שבנייתה התסיימה. (ובדרך כלל סכום ההימור לא קטן במיוחד)
אך זוהי שיטה ידועה שועשים בה שימוש די הרבה פעמים .
הרעיון העיקרי זה להזמין גיטרה מ LUTHIER שהינך מכיר היטב ואת הכלים שהוא בנה במרוצת השנים .
כך שתהיה בטוח שמה שלא יגיע או יבנה יהיה טוב מספיק בשביל מה שאתה מחפש.
כאם תדימות וה"שם" של אותו "בית" משחק תפקיד חשוב .

אמנם הגיטרה הקלאסית\הספרדית מקורה בספרד וגם בוני הגיטרות המפורסמים והטובים בעולם נמצאים שם
(כמו שאיטליה היא ארץ המוצא של הכינור וכלי הקשת השונים)
אך בוני הגיטרות מהמעולים והמוערכים בעולם נמצאים בארצות אחרות גם כן .

הינה כמה מהשמות המדוברים והחשובים ביותר בכל הזמנים מבין בוני הגיטרות הקלאסיות .

"ROMANILLOS" - נולד במדריד ועבר ב 1952 לאנגליה ומאז השתקע שם .
זהו אחד מהשמות הגדולים ביותר בתעשיית בוני הגטרות אם לא הגדול מכולם .
בעקרון כל הבניה מתבססת על מסורת ספרדית אותנטית אך הוא נחשב לבונה אנגלי .
בגיטרות שלו בין היתר ניגן נגן הגיטרה הקלאסית הגדול ביותר בכל הזמנים:
אנדראס סגוביה (ANDRES SEGOVIA) הוא בעקרון שינה לחלוטין את הגישה לגיטרה הקלאסית .
עד עליתו לפרסום עולמי , הגיטרה היית נחלתם של צוענים ונגני פולק ברחבי העולם. אנדראס הביא את הגיטרה הקלאסית לתודעה עולמית מטורפת ומאז אנו עדים לנגני גיטרה קלאסית וספרדית מעולים וכן לעשרות אלפי סטודנטים לכלי הזה בכל שנה ברחבי העולם .

גיטרות של "ROMANILLOS" נמכרות במעל 10,000 יורו לכלי ..אומרים שהם שווים הרבה יותר מכל $ שמשלמים עליהן.

שם נוסף שהוא "שם דבר" בתחום הגיטרות הקלאסיות\ספרדיות , מגיע "דווקא" מגרמניה ולא מספרד .

השם"HAUSER" מהדהד בכמעט לחש, בחדרי חדרים ומעורר יראת כבוד בכל פעם שהוא נשמע .
שושלת "האוזר" מגיע ל III היום ..כאשר ה I התחיל את עבודתו בשנת 1875 כ בונה כלים כמו ZITHAR ולאוטה.
עם השנים התחיל לבנות גם- גיטרות , כינורות ומנדולינות .
"ג'וזף האוזר" היה הראשון מהשושלת כאשר "הרמן האוזר" (האוזר ה III ) בונה כיום גיטרות בהזמנה אישית לחלוטין.
גיטרה של "האוזר" יכולה להיות בהמתנה של עד 5 שנים לקבלת הכלי מהרמן. הוא מתאים את הכלי לפי ספסיקציות מסוימות מאד של המזמין (נגן) ובכך נותן לה אופי יחודי רק לה .

ל ANDRES SEGOVIA (שוב הוא כן ..) היית אחת כזאת גם ..(כמובן!)
והוא אמר על "בית האוזר" -“A friend for the rest of your life"

בוני גיטרות היום פזורים בכל העולם כאמור , כאשר רובם נמצאים באירופה ,ובארצות הברית .
ספרד כמובן היא הראשונה בכמויות "הבתים" שיש בה ואפשר כיום לטייל ברחובות שלמים של בוני כלים , בסמטאות מדריד או אפילו בכפרים קטנים בפריפריות של הערים הגדולות .

צרפת , אנגליה , הולנד , בלגיה , שוויץ ועוד ועוד מצטרפים לחגיגה ומכל ארץ כזאת יש בונים איכותיים במיוחד וכאלה שהם קצת פחות (הכל יחסי ...זוכרים?!)
בארצות הברית ובקנדה יש ריכוז רב מאד של בוני גיטרות , בעיקר בחוף המערבי ולכיוון דרום (מקסיקו) ובדרום קנדה .

בארה"ב - ב 2008 הלך לעולמו בגיל 59 אחד מבוני הגיטרות המוכשרים ביותר של זמננו ..
THOMAS HUMPHREY.
בשלהי שנות ה 80 בחלום, מצא תומאס את העיצוב האולטימטיבי לגיטרה, שמצלצלת נקי , חזק ובעלת האופי החזק ביותר שיכול בונה גיטרות לבנות .
טומאס האמפראי בנה כנראה יותר כלים לנגנים המפורסמים ביותר (בזמננו) מאשר כל "בית" אחר בכל הזמנים .
כמה מהגיטריסטים המפורסמים ביותר משתמשים עד היום בכלים שלו .
SHARON ISBIN הנהדרת , SERGIO ASSAD ועוד ..


מקנדה יש את FRITZ MULER שהגיטרות הקלאסיות שלו לא רק יפיהפיות אלא גם בנויות ומצלצות מצויין .

אי אפשר לסיים מבלי להזכיר עוד כמה שמות, מהארץ שבה הכל התחיל - ספרד .

"JOSE RAMIREZ" - בית עוד מהמאה ה 19 שבונים עד היום באותה המסורת ..כמובן שהמייסד JOSE כבר לא איתנו אך כל "בית" כזה משאיר מאחוריו את הבנים , האחינים או את השוליות של אז. שנעשים מאסטרים בעצמם עם השנים . יש כאלה שאפילו יכולים להתווכח מאיזה שנים (מאילו ידיים ) הגיטרות מאותו ה"בית" נשמעו הכי טוב .

"COSIMIRO LOZANO" - בית חדש כביכול אשר בונה לפי פטנט של FAN BRACING ..אלה חיזוקים בחלק העליון של הגיטרה (כביכול החלק החשוב ביותר לסאונד הסופי של הגיטרה) .
גיטרות עם עוצמה למוסיקה ספרדית (פלמנקו) ואחרים .
בניה אקסולוסיבית ביותר עם עיצובים ושימושים בעצים מ GRADS משובחים במיוחד .

"PAULINO BERNABE" - "בית" שבונים בו , אב ובן - הם כנראה נחשבים לבונים הטובים ביותר כיום בספרד
(לא דבר של מה בכך !) הגיטרות שלהם ניחנות באלמנט כמעט מיסטי מכל אחד שבא לבחור, או לנגן על כלים שיצאו תחת שרביטם של הבני המשפחה הזו .
יש ל"בית" הזה לא פחות ולא יותר גם חנות מדהימה ומיוחדת ביותר, של עצים משובחים לבניית גיטרות והמון "בתים" אחרים בספרד, באים עד אליהם - לרכוש לעצמם קצת מהעצים שהמשפחה הזו מחזיקה .
האב ובנו בנו ב 1974 גיטרה 10 מיתרים לנגן הקלאסי המפורסם Narciso Yepes שניגן בא אקסלוסיבית עד מותו.


כך שאנו רואים שהשמות מתאספים ואין סופיים כמעט .
התחום הזה ועולם הגיטרות הספרדיות\קלאסיות הוא רחב ועצום ..וקל מאד למי שאין קצת מושג, להתבלבל בתוכו ולהחבט מכל צד שלו .
בעקרון לשם התחלה , כל נגן חייב להחליט עם עצמו באיזו דרך, או איזה סאונד הוא רוצה "להשיג" מהגיטרה שהוא רוכש. בעקרון יש 2 קבוצות עיקריות פה:

גיטרות קלאסיות - מאופינות בצליל נקי , עם איזון טונאלי מצויין .
הסאונד שלהן נוטה לצד החם של הסקאלה ו ה TOP של הגיטרה יהיה בדרך כלל בוני מ עץ ה CEDAR .

גיטרות ספרדיות (או פלמנקו) מאופינות בצליל מהיר , בהיר ופאנצ'י במיוחד .
הטכניקה שהגיטרות הללו נבנות היא לתת לנגן כמה שיותר נוחות, לנגינה מהירה.
הפירוט וההפרדה של הטונים חייבת להיות ללא פגם בשביל שנוכל לשמוע בבירור כל תו ותו בפריטות מהירות ומאסיביות.

הסקירה הקצרה הזו באה להראות ממש על קצה המזלג מה יש בעולם בתחום ועד כמה הנושא עצום ומלא פניות .
המחירים בדרך כלל מתאזנים ברמות מסוימות , כאמור יש "בתים" נחשבים ויקרים יותר ויש כאלו שלוקחים פחות כסף על עבודתם אך לא תמיד הם פחות טובים או יפים .

מטרתי היית למצוא "בית" שעובד "נכון" ומוציא גיטרות מעולות לטעnh האישי , אך שמחירם לא ירקיעה שחקים .

בפרק הבא של הפוסט , אסקור את הגיטרות שהתנסתי בהם , עצים שונים שנותנים סאונד שונה ואת הדרך שלבסוף בחרתי בבחירת הגיטרה האישית שלי .

אביעד .

THE LOST CHORDS FIND PAOLO FRESU

חצוצרנים טובים תמיד היו . גם אצלנו בארץ כיום וכמובן גם בחול .
הטובים כמובן מצליחים להתפרסם ועושים מוסיקה מצוינת, והטובים באמת נותנים השראה לכל השאר.
נגנים ומאזינים .

אחד המשפיעים ביותר , עלי לפחות מהתקופה האחרונה ..הוא לא אחר מאשר החצוצרן האיטלקי PAOLO FRESU .
FRESU מגיע ברשימה קצרה של חצוצרנים שעושים לי את זה עד עמקי נשמתי. יחד עם
STANKO, RAVA ואחרים מעולים, שממשיכים להקליט ולרגש גם כיום.
כמובן שהרשימה הרבה יותר ארוכה אם כוללים את האגדות מהעבר , MILES, MORGAN ועוד .

בעבר כתבתי סקירה על אלבום מדהים של FRESU שנקרא " KINF OF PORGY & BESS "
שהוא לדעתי, אולי אחד האלבומים המעניינים ביותר שנעשו אי פעם בז'אנר ע"י חצוצרן.

הפעם המלחינה והפסנתרנית CARLA BLEY המפורסמת יחד עם ההרכב שלה "לקחו" את FRESU והקליטו אלבום מופלא שאין פה עיקר ותפל .
ההרכב משלים בהרמוניה מדהימה את נגינת החצוצרה המלודית של FRESU וכך נולד האלבום :
"The Lost Chords Find Paolo Fresu"

האלבום מורכב בעקרון מ 6 קטעים שסוגרים מעגל וסיפור קטן ..(THE BANANA QUINTET)
ועוד שלושה שמסיימים את האלבום בניחוחות קצת שונים .
בכל אחד מקטעי הבננה אפשר להבחין ביכולות ההלחנה של BLEY וכמובן בהרכב המציין שהיא הרכיבה סביבה יחד עם בעלה והחברים האחרים.
שפרד - הסקסופוניסט מחליף פראזות עם FRESU ואפשר בנקל להבחין היכן כל אחד גדל וממה הוא הושפע .
היופי פה זה לשמוע את ההשלמה של הסאונד, בין שני הכלים ואת ההרמוניה ביניהם.
למרות סגנונות הנגינה הכול כך שונים, שיש להרכב עצמו מול FRESU בפרט .
הסאונד של FRESU מדהים ביופיו והנגן המוכשר הזה מסוגל לנגן כמעט כל דבר שיחפוץ עם שליטה על הניואנסים הקטנים ביותר .
זהו נגן "זיקית" אמיתי, "שממציא את השפתיים" שלו מחדש כל פעם, בכל תו ותו. בכל אלבום ובכל קטע.
זה לא מפתיע ש CARLA BLEY שהיא מלחינה מצוינת והומוריסטית מאד, החליטה "לעבוד" עם חצוצרן שכזה, שמסוגל לחשוב ב 100 כיוונים שונים בדיוק כמוה .
המעבר בין סגנונות בג'אז והשפעות איטלקיות, הרמוניות ומלודיות מצדFRESU .
עם ההלחנה התזזיתית משהו של ,BLEY מביאים עניין גדול באלבום גדוש מוסיקאלית. לפעמים שקט, לפעמים אנרגטי - אך תמיד מעניין ומשרה רוגע והומור על המאזין .

כמו גם עם אלבומיה הקודמים של BLEY שתמיד מעניינים מאד להאזנה ונותנים למאזין לטעום קצת ממה שיש ל"מופרעת" הזו בראש, גם פה הדבר נוכח בגדול ועל אחת כמה וכמה שחצוצרן מוכשר כל כך כמו FRESU מצטרך לחגיגה .
בספרון שמקבלים עם הדיסק אין סיפורי מוסיקה מורכבים כפי שיש על תקליטים (LP) קלאסיים למשל
רק סיפור דמיוני על איך החבורה (THE LOST CHORDS ) מחפשת מסביב לעולם את סאונד החצוצרה המושלם עבורם ומוצאת את PAOLO FRESU ואת הסאונד המדהים שממיס את אוזנינו ואת ליבנו .

מומלץ מאד .

שנת "העקרב" .

רציתי שיהיה מיוחד , הרי לא כל שנה קונים רמקולים למערכת הראשית שלכם.
אז היום , ערב תחילת שנת 2009, אני מספר לכם על, כותב, ומתאר;
את הרמקול שרכשתי לעצמי לפני מספר ימים .

ראשית בוא נוציא את זה מה-"SYSTEM" כבר עכשיו, בשורות הראשונות אני מתכוון.
שלא יהיו אי הבנות, או טרוניות כאלה ואחרות .
הרמקול שאני "סוקר" היום , הוא שלי , רכשתי אותו בכספי וכנראה שגם אהיה לטובתו הרבה יותר מלרעתו, מן הסתם.
מי שסקירה מסוג זה - "לא עושה לו את זה" , מוזמן לסיים לקרוא עכשיו.
אני מבחינתי, אנסה להישאר ברמת האובייקטיביות הגבוהה ביותר שאוכל לגייס עם עצמי.

נשארתם ? ... אז אפשר להתחיל .
בחלק הראשון "מבוא לתהיות" גוללתי , סיפרתי וניסיתי להעביר על קצה המזלג אומנם, את המחשבות שרצות לכל אחד מאיתנו , אם הוא מודה בהן או לא, בזמן בחירת ציוד אודיו ורמקול בפרט .
כך שבסופו של דבר הפור נופל, על הרמקול "הטוב" ביותר .
אחרי כל המסקנות , התובנות וההנחות שהכנסנו למשוואה , הבחירה נעשית - לטוב ולרע .

סיכמתי את החלק הראשון ב"מזל גדול", שנפל בחלקי בסופו של דבר.
העניין הוא; שהרמקול הנבחר, נכנס אלי לבדיקה גם כן. אך במקרה, הגיע אחרון לשם כך.
מה שהפך להיות זמן, של המון הנחות מוקדמות בגינו , על התאמתו ועל איכותו. למרות "מיצובו" הגבוה יותר ביחס
לאחרים. בדיוק כפי שתארתי ב"מבוא תהיות" .

אז לפני הסקירה עצמה על הרמקול , הינה בחירתי לפניכם :

"AUDIO PHYSIC - SCORPIO"

הרמקול הזה אמנם "יוצא" מגבולות התקציב שלי .
הוא עולה בארה"ב כולל הגימור היקר (כשלי) 7000$ ובארץ המוצא (גרמניה) ~4500 EUR
(אתם לא רוצים לדעת אפילו כמה מתומחר בארץ !)
אך במזל-הוא "עלה" בדיוק בזמן לשוק היד שנייה, בתקציב הרבה יותר "ראלי" מבחינתי, מאשר מחירו כחדש.
הרמקול בן פחות משנתיים ומגיע בגימור "אבוני" (EBONY) כהה ויפה ביותר!
(יש שמונה גימורים שונים לבחירה מהחברה ו פרט ל "BLACK ASH" , "אבוני" הוא הגימור היפה ביותר שלהם)
הרמקול שמור עד כדי אובססיה (כיאה לציודים ברמות האלה ביד שניה) והגיע אלי ארוז,
כאילו הרגע יצא מהמפעל עצמו בגרמניה .


הרמקול די גדול. אך בשל עיצובו האלגנטי, הוא מסתדר בחדר קטן ברמה העיצובית באופן מיוחד מאד.
גובהו מגיע ל 1010 ס"מ, עומקו כ 40 ס"מ (די עמוק) ורוחבו עומד "רק" על 21 ס"מ.
מבנה צר אך עמוק , שמוטה לאחור ב זווית של 7 מעלות , בשביל לגרום לתאום זמנים בין התדרים.
חברת "אודיו פיזיק" בחרה בקרוס של 3.5 WAY ברמקול. חלוקה שמשותפת עם בכמה דגמים אחרים של החברה.

איך זה מתבטא באופן תיאורטי ברמקול :
"בפאה הקדמית" של הרמקול אפשר להבחין בשלושה דרייברים בסה"כ.
טוויטר , שאחראי לתדרים הגבוהים (עד 40KHZ !) ושני דרייברים בגודל של 6.5 אינצ'.
אחד מהם הוא "MID" טהור והשני, מחלק את עצמו בין MID, ל LOW MID עד תחתית של
500HZ . עד כאן יש לנו מה שנקרא: WAY 2.5 (בדיוק כמו ה FOCAL 816S היוצא שלי ).
אך בזאת, הגענו רק עד תחום תחתון של HZ 500 והרי אנו יודעים שיש עוד הרבה מוסיקה מתחת לזה .
לשם כך יש עוד ארבעה (כן ארבעה!) דרייברים שנמצאים בצידי הרמקול (סה"כ 7 דרייברים ברמקול בודד).
בכל צד של רמקול מסודרים שני אלמנטים אחד מעל השני שסגורים בגריל בד שחור (שלא יורד) .
ארבעת הדרייברים שנמצאים בצדדים, אחראים לטפל בכל התדרים מ HZ 500 ומטה (הרמקול יורד עד ל HZ 29).

הינה עוד כמה נתונים יבשים שהחברה "שיחררה" לעברנו על הרמקול הזה ..
הוא שוקל 27 ק"ג (למי שזה חשוב ..) , נצילות עומדת על DB91 אך העכבה התייצבה על 4 אום .
אמנם עכבה קשה יותר יחסית, אך בשל עקומת אימפדנס די יציבה הרמקול לא יורד מתחת ל 3.2 אום.

את הרמקול חיברתי להגברה של "ROGUE AUDIO" ; מגבר כוח,
מדגם –" "TEMPEST
וקדם מגבר של אותה החברה -
מדגם – "NINETY NINE MAGNUM" .
העברתי כמובן במגבר את סנפי השנאי שיעבוד ב 4 אום, במקום ב 8 אום, כפי שהוא עבד עד היום
(עם הרמקול הקודם) ולמצב ULTRALINEAR שמוציא 90W מצמד שפופרות KT 88 לצד ב PUSH PULL.
המקורות הם : נגן תקליטורים שפופרתי, של חברת "RAYSONIC" הקנדית מדגם CD128
ופטיפון של "VPI" מדגם SCOUT (JMW 9 + (AT33PTG .
פונו סטיג' בבניה מיוחדת של חברת AQUA audio.
וכבלים של , analysis plus, Xindak , aqua audio ,signal audio .

כל זה בחדר, שמידותיו צנועות ביותר ומסודר על הקיר הצר מול כורסת יחיד ב SWEET SPOT .
החדר מלא בדיסקים ובתקליטים, שמעטרים כמעט כל קיר מסביב לכורסא ועוד תיקונים אקוסטיים קטנים שמפוזרים לאחר חשיבה מסביב בחדר .
סה"כ החדר מייצר מעטפת וHEADROOM מיוחדים ומפתיעים מאד, מבחינה אקוסטית ובמיוחד בתחום הבס.

הרמקולים מוקמו (בלית ברירה) כ 90 ס"מ רחוקים מהקיר שמאחוריהם , כ 20 ס"מ מהקירות הצדדים (שמחופים ביריעות - "סונקס" בצדדים) ועם "TOE IN" של כמה מעלות בלבד לכיוונו של המאזין .
ל"אודיו פיזיק", תיאוריות חזקות על העמדה נכונה של רמקולים בחדר.
למרות ש"עברתי" על אחד החוקים ,(כי אין לי הרבה ברירות) "להעמיד את הרמקולים לפחות חצי מטר מקיר צדדי". ניסיתי לשמור על החוקים האחרים כמה שיכלתי ..לפחות ביחסי העמדה, אם לאו דווקא במספרים עצמם .


זמן למוסיקה :
הגיע הזמן להקשיב ..ולהבין עד כמה המיצוב ו"הנייר" צודקים בעליונות רמקול כזה מאחר וכמובן מה
הרמקול הספציפי הזה, יודע לעשות יחד עם המערכת והחדר שלי .
בזמן האזנה לרמקול חדש נראה כי החושים שלנו מתחדדים. יש אולי שינוי בגישה מכיוון שהאזנה היא יותר קריטית . האוזניים "מזדקרות" בתת מודע ובכך אנו "עולים" או לא,
על דברים מסוימים שרמקול כזה עושה ביחס לאחר, לדעתנו לפחות...
ה"סקורפיו" הוא רמקול שיודע לעשות WOW ברגע הראשון שמאזינים לו , בצורה בלתי נתפסת .
בדרך כלל אני די "בורח" מרמקולים שעושים לי WOW , מכיוון שהם בסופו של דבר מתגלים כמרשימים וטו לא.
אחרי זמן ממושך של האזנה דרכם , הם משדרים עייפות מסוימת ושעמום כזה או אחר מסופרלטיבים מודגשים, מידי.
ה"סקורפיו" הוא רמקול אחר לגמרי . ה WOW שלו מגיע ממקומות אחרים , מקומות של:
"את זה חיפשתי "! , "ככה זה אמור להישמע" מקומות של חיפוש ורגש .
אחרי שה WOW שוכח כמעה , אפשר להתחיל לנתח את מה ששומעים וגם ליהנות מהמוסיקה שבוקעת ממנו .
סגנונות מוסיקה רבים כבר נוסו עליו על ידי (ואוזניי)בימים האחרונים . אנסה לפרט קצת איך הוא נשמע בכמה מהם.

הדיסק הראשון שנכנס לפעולה על הרמקול הזה הוא "מרסק מערכות" לא קטן , למרות שעומס כלים אין בו,
הוא קשה לעיכול ללא מעט רמקולים .קובאסביץ מנגן סונטות של בטהובן ב EMI ,
הפעם ה "אפסיונאטה". סונטה לא קלה בכלל, שמאגדת בתוכה דינאמיקה קשה וכמעט כל קליד שיש על פסנתר .
קובאסביץ הוא אחד מהפסנתרנים "הנקיים" ביותר שיש וההקלטה הזו היא לעילא!
האקורדים הראשונים שבקעו מהפסנתר, "מנחים" אותך לשפת הכורסא והרמקול כאילו שואב אותך וירטואלית, לתוך אולם ההקלטה .
הפסנתר נשמע טבעי כל כך ואפשר היה להרגיש את הויברציות והרזוננסים שתיבת הפסנתר מעבירה בחדר.
הפסנתר נשמע פתוח מאד במיד והגבוהים מפורטים באופן יוצא דופן . הרג'יסטרים הנמוכים בעלי משקל ואופי מדהים .יש עשירות כזאת באוברטונים שאפשר ממש לטובע בתוך כל צליל שנישא באוויר.
שומעים כל הקשה על הקלידים וכל פטיש לבד על המיתר . תחושת "הזמזום" שנובע מהרזוננסים של תיבת הפסנתר בחדר ההקלטה, נשמעת היטב ורק מראה כמה "אמביאנט", הרמקול הזה יודע להעביר מהמקור, ביצוע היצירה עצמה.
אנו מדברים המון על השוני בין כלי נגינה חי בחדר ובין רפרודוקציה של מערכת ועד כמה היא קרובה,
או רחוקה בעצם מהדבר האמיתי. אני הראשון שאומר, שאין שום מערכת בכל מחיר,
שמצליחה להעביר כלי נגינה כמו שהוא נשמע בחי .
ה"סקורפיו" ובכלל חברת אודיו פיזיק מצליחה להתקרב מאד לרמת הפרטים ,
הנפח והריאליזם המיוחד של כל כלי וכלי שמושמע דרכם.
אמנם זה עדיין רחוק מאד מהדבר האמיתי , אך זאת אחת החברות שיודעות את העבודה בנושא .

מהפסנתר עברתי לז'אנרים וכמובן לדיסקים ותקליטים אחרים .
ENRICO RAVA- LIVE- "plays miles davis" –
אחד ההופעות הטובות והאהובות עלי.
ההופעה הראשונה במונטריאול , יחד עם סטפנו בולאני , פאולו פראסו ועוד ..
הופעה אנרגטית , כל כך חמה ועם מוסיקה אדירה ביופייה . פה כבר פחות חיפשתי סופרלטיבים ורציתי לראות האם הרמקול באמת משכיח ממני את היותו בחדר וההופעה מתנגנת כפי שהיא צריכה להיות , מוסיקאלית בלבד.
כך היה .
אמנם הרגשתי לחץ מסוים באזור הבס , למרות שזה היה צפוי, בהקלטה עמוסת בס כמו זו.
אין אפס .., רמקול שכזה שגם יורה לצדדים וגם יורד ל 29HZ מעביר את תדרי הבס המוגברים במיקס באופן "מושלם" כך שאין ספק שבהקלטה הזו , החדר שלי היה "קצת" קטן על הרמקול .
אפילו ה HEADROOM המפתיע ליכולות הבס בחדר, התגלה כמוגבל בהקלטות מסוימות וכאמור גם בזאת .
הבטחתי להיות אובייקטיבי כמה שאני יכול בסקירה, אז אני מזכיר גם את הדברים הפחות טובים שהרמקול עשה
(אצלי בחדר!) . לדעתי אם היו לי עוד חצי מטר מהקירות הצדדים גם הבומיות השולית הזו היית נעלמת ומתהדקת
למרות ההקלטה הנפוחה הזו . אני לא מאשים רק את ההקלטה חלילה, הסינרגיה של הרמקול עם החדר לא מאה אחו
ואני מודע לזה .
מעל "בעיית" הבס בהקלטה הזו יש גם דברים מדהימים שהרמקול הביא עימו , כמו : העומק של החצוצרה .
ראווה ופראסו שניהם מנגנים גם בפלוגהורן וגם בחצוצרה בהופעה . אפשר בנקל להבחין בין הכלים ,
בלי קשר להבדלים בין הנגנים .
עומק הסאונד הוא אדיר , החצוצרה נשמעת ריאליסטית לחלוטין .
הבמה עמוקה מאד, למרות הקיר האחורי, הקרוב יחסית, ואימג' המדויק מסגיר את מקומות כל הנגנים על הבמה.

בכלל, נושא השקיפות והטבעיות של הרמקול הזה יוצאים מן הכלל .
רמת הכניסה שלו לפרטים ויצירת רזולוציה חלקה כל כך ,מדהימה אותי כל פעם מחדש ועל כל ז'אנר שהוא .
כוח מתפרץ בלתי נגמר, מבלי לאבד פיקסלים או טקסטורה של כלי נגינה אקוסטיים וחשמליים, אפילו לרגע.
בסוויטות לצ'לו של באך למשל ( QUEYRAS – HM ) אפשר לשמוע את האלמנטים שחוברו יחדיו, עד כדי ריגוש בהקלטה המופלאה הזו .
הצ'לן הצרפתי יושב בדד, בכנסייה קטנה ומנגן בצ'לו מדהים ביופיו. משיכות הקשת יחד עם גוף הצ'לו מתערבבות יחד ב"ריוורב" הטבעי של הכנסייה. ולמרות שהכול יוצא החוצה כמקשה אחת , עדיין אפשר להבחין בקלות,
בכל שערה על הקשת, בכל ליפוף במיתר ובכל לחיצה של יד שמאל .
הרמקול מייצר בשבילנו את האווירה המיוחדת שבה הוקלט הביצוע הזה ומקרין למאזין את המוסיקה המופלאה הזו במין קסם מיוחד , שעדין לא הצלחתי להתגבר עליו.

הרבה אלבומי סולו של כלים יחידים מועברים באותו הקסם ובאותה הרמה ..הרמקול כמובן לא מפחד לא מזוגות
(PAGANINI FOR TWO-gil shaham\golan sollscher –DG)
וגם לא ממוסיקה קאמרית כמובן .
מוסיקה קלאסית בכלל נשמעת נהדר ברמקול הזה . אין שום ספק שהוא מנסה בכל הכוח לקרוע את מגבלות החדר בכל שנייה ושנייה ..אך בכל זאת מסוגל להעמיד כלים בודדים והרבה יותר מזה בגבולות שהצבתי לו .

בהרבה רמקולים ששמעתי אצלי בחדר וגם על מערכות אחרות, היו רגעים שרמקול או המערכת כולה (כמובן גם תלויה בחדר) פשוט הרימו ידיים בסופרלטיבים מסוימים.
הרמקול, או המערכת עושה פשוט TRADE OFF בין יכולת ליכולת .
ב"סקורפיו" זה כמעט ולא קורה .

לדוגמא ; ה"אנדנטה" בשישית של מאהלר (קאראיאן עם ברלין ב DG ) הוא פרק מופלא.
מלא רגש שבו כל כלי וכלי בתזמורת גדולה מאד, מנגנים גם יחד וגם בקבוצות קטנות יותר .
לקראת סוף הפרק, יש תהליך של התפתחות מתח מוסיקאלי , עד התפרצות לקרשנדו אדיר מימדים.
שכולל את כל הכלים בעת ועונה אחת. חטיבות הקשת , הנשפנים וכן את כל המתופפים שיש על הבמה
(יש הרבה יותר מזוג טימפאני על הבמה : יותר כמו שמונה. בנוסף כלי הקשה ועוד מתופף בס ענק).
ה"סקורפיו" מעביר את התזמורת במלואה קצת יותר מ 100 נגנים מבלי להתאמץ בכלל .
ההפרדה של הכלים והאוויר שהרמקול מביא איתו, אמיתיים עד כדי כך, שאפשר להצביע בדמיון על נגן שמזייף .
זו הפעם הראשונה למשל ששומעים "COWBELL" עומד מאחורי התזמורת בקרשנדו הזה. (לפחות אצלי במערכת).
שכבות התדרים מתגברים בכל רגע ורגע , שעוד כלים מצטרפים בציווי קאראיאן ..
יש תחושה מיוחדת שאין לרמקול גבולות. הוא ממשיך להוסיף את השכבות בקלילות ובחוסר מאמץ מדהים .
גבוהים מצלצלים, ונמוכים בלי תחתית כמעט .
התופים רעמו בחדר, הקשתנים ניגנו מוסיקה עילאית והכוח המתפרץ של יחידת הנשפנים היה חסר מעצורים.


התיאור נשמע כמו "פלצנות מגזינית" טיפוסית, של סופרלטיבים מאוצר מילים אודיופילי.
אך אני מבטיח לכם שחוויה כזו לא חווים עם כל רמקול.
הרגש והריאליסטיות שהרמקול מעביר בחדר, משכיחה לגמרי כל כבל , כל טוויק , וכל "שם" שרשום על הציוד .
המהירות, השקיפות והנפח האמיתי הזה, שיוצא מכל כיוון ועל כל סגנון מוסיקה
מינוס הגרעיניות הטיפוסית של רמקולים לא "מתוכננים" מספיק.
מביא את המאזין להאמין לכל דיסק ולכל תקליט וכמובן לשמור אמונים לרמקול שמגיש לו כך את המוסיקה.
(זה לא חדש, או מפתיע שאלה שרכשו AP גם משדרגים בתוך החברה הלאה)
זה נדוש כבר לספר שבעזרת החלפת הכבל , המגבר או הרמקול "גיליתי" את הדיסקים שלי מחדש..
אני לפחות , לא אומר את זה. אולי בגלל שאני מכיר אותם כבר מספיק טוב ממקודם .
אבל מה שכן אני יכול להגיד זה, שאין ספק שהרמקול הנפלא הזה,
מגביר כל רגש שחוויתי בקשר למוסיקה ששמעתי בעבר.

פאנצ'יות והיכולת להכניס את המאזין למצב של TOE TAPPING כבר בתחילת המוסיקה המתנגנת
זה לא עניין של מה בכך ! תקליטים כמו money for nothing של DIRE STRAIT ,
או unplugged של CLAPTON למשל , מקבלים דחיפה וערך מוסף נהדר מדינאמיקה כל כך מטלטלת.
הרמקולים הללו בהחלט יודעים לעשות "שמח" בלב ולהכניס את המאזין למצב של מוסיקה בלבד ולא להאזנת פירוטכניקה אודיופילית מצועצעת .

למרות הדינאמיקה שלהם והפירוט הפנומנאלי הם לא קדחתניים בכלל , זה רמקול שיודע לענות על כל דיסק וז'אנר שהזנתי דרכו , אם צריך להיות עדין מבחינת פרזנטציה, הוא עושה בדיוק את זה . ע"ע מקרה הסוויטות של באך
או רסיטל גיטרה קלאסית (RESITA INTIMO – ANDRES SEGOVIA)
אך אם מוקלט משהו "עצבני" וחזק הוא יודע "לתת בראש"!
IRON MAIDEN, METALLICA ועוד כמה להקות רוק ו מטאל, שרכשתי תקליטים שלהם בתקופה האחרונה נשמעים מדהים!
הרמקול פשוט מפציץ את כל האנרגיות האלה החוצה מבלי להסס ומבלי להתפלצן .

לסיכום :
עם WOW כזה אני מוכן לחיות הרבה זמן . איך אומרים באומנות ?
"אין דבר כזה שאין דבר כזה" (?!).
אז באודיופיליה אפשר להגיד משפט נדוש אחר "NEVER SAY NEVER " !
אז, אני לא אומר שזה הרמקול הכי טוב , אני גם לא אומר שזה הרמקול האחרון שלי.
אני יכול רק לחייך ולשמוח שמצאתי כזה רמקול, שעושה לי טוב על הלב וגם מתאים לי לחדר ההאזנה
מבחינת סאונד, במידה טובה .
למרות הדעות הרווחות והמוקדמות שלי ושל חברי לתחום, שכנראה הוא לא "יעבוד" אצלי
ולמרות כל הרצונות ההיקפיות שלי .. הוא התאים לבסוף והפתיע את כולנו ואותי במיוחד.
זהו רמקול שללא ספק מביא "רמה אחרת" אלי הביתה .
בתקופה האחרונה המערכת שלי השתנתה כמעט בכל פריט שהיה לי ו"היום" אני יכול להבין רק עד כמה אפשר לגדול ולהמשיך "לשפר" את הסאונד.
כמובן שהעיקר אצלי נשאר עדיין המוסיקה ואני מנסה להוציא כל שקל שיש לי לכיוון המדיות ולאו דווקא לציוד אודיו.
אך פעם בתקופה, חייבים לרענן את מצב הסאונד גם כן ..לטובת התחביב .
למרות שאם תשאלו אותי , לא היה לי "חסר" שום דבר עם ה 816S האהוב שלי. נהניתי עם המעט שהיה לי.
כמובן ש"הסקורפיו" הביא עימו התקדמות ברוטאלית, בכמעט כל אספקט וניואנס והשאיר גם את האהבה הגדולה
שלי ל "פוקל" מאחור .
ה"סקורפיו" של AP ללא ספק מעמידים מחדש את הגדרת היכולת, שאפשר להשיג מזוג רמקולים ואת המוסיקאליות המרגשת שאפשר לקבל ממערכת וחדר מתאימים .


סקירה זו מוקדשת ל שני חברים, שבלעדיהם הייתי מרגיש בודד בעולם .
לכבוד הוא לי לקרוא לכם "חבריי" .