24 אפריל, 2008

YUNDI LI - PROKOFIEV\RAVEL PIANO CONCERTO




נראה שבשנים האחרונות הסולואיסטים שהתפזרו תחת הלייבלים הגדולים מנסים את כוחם
ואת מרצם בלהקליט ובלהופיע עם קונצ'רטים חדשים בכל פעם מחדש .
לא עוד את השופן הראשון, או את הבטהובן החמישי שוב ושוב , (למרות שגם אותם הם מקליטים בכל מקרה)
אלא לנסות להגיע לקהל שגם מעוניין בדברים פחות מנוגנים, פחות מוכרים,
שרוצה להכיר ולהאזין ליצירות הנפלאות שכבר לא כל כך פופולאריות בזמננו ואולי היו בזמנים אחרים קצת יותר .

בסקירה הקודמת הצגתי את הביצוע החדש של הילארי האן לקונצ'רטו לכינור של שונברג שמשנות ה 40 לא נוגן כמעט על ידי שום כנר ולא הוקלט (ובטח לא בוצע) על ידי אף אחד .

בעילעול בדפי ה"פינגווין" החדש של שנת 2008 ב - ערך - "PROKOFIEV" תחת ביצועי הקונצ'רטים לפסנתר , הקונצ'רטי מס 2 (מתוך חמישיה) שלו כמעט ולא הוקלט .
זהו הקונצ'רטי אולי המפולפל ביותר שלו והיפה בעל המשקל הכבד ביותר שסרגיי פרוקופייב כתב .

מסיבות כאלו ואחרות מחליטים עם השנים, הסולנים ויחצני הסולנים מה ינוגן.
כמובן שהלייבלים בדרך כלל "מזמינים" את היצירות שימכרו את הכי הרבה כותרים,
הרי התעשיה הזו בדיוק כפי כל תעשיה; היא למטרת רווח ולא שום דבר רוחני מעבר לכך .
מה שיפה בתעשית המוסיקה הקלאסית, זה שמי שמבצע ומנהל את התעשיה הזו וכמובן "הפועלים" שהם הסולנים , המנצחים התזמורות, המקהלות וכו עושים זאת מאהבה לתחום ולא בכפיה (טוב לפחות לא בשנתונים שלנו).

כותר חדש מבית דויטשה גרמופון מביא עימו ביצוע לשני קונצ'רטים לפסנתר ממלחינים מוכרים אך לא מנוגנים בתכיפות כמו "השמות הגדולים" .
ועל כל זה הוסיפו גם מיצירותיהם הפחות ידועות .

YUNDI LI פסנתרן סיני צעיר ומוכשר שהוציא עד כה מספר מצומצם של כותרים תחת הלייבל DG .
שברובם הם מביאים את הפסנתרן בצלמו יחד עם פסנתר לבד .
לפני שנתיים יצא אלבום הבכורה שלו בהקלטה לביצועים שלו לקונצ'רטים לפסנתר מלווים תזמורות של שופן וליסט .
הביצועים היו טובים מאד אך לא מצוינים , השופן של יונדי לי קצת חסר רגשות, אך הליסט שלו היה לדעתי יוצא מן הכלל .

הפעם YUNDI LI חובר עם אחת מהתזמורות הטובות בעולם אם לא הטובה ביותר (הפילהרמונית של ברלין) תחת ניצוחו של המנצח היפני סיג'י אוזוואה (SEIJI OZAWA ) לביצועים של הקונצ'רטי מס 2 של פרוקופייב (PROKOFIEV) והקונצ'רטי לפסנתר של מוריס ראוול . (RAVEL) .

הקונצ'רטי של פרוקופייב פותח את האלבום והוא מוקלט בהופעה חיה .
זוהי הופעת הבכורה של LI עם התזמורת הברלינאית , ואת ההקלטה לכותר הם עשו תוך כדי 3 קונצרטים חיים (!)
שביצע LI עם התזמורת .
DG כמובן ערכו את הקונצרט לאחד מושלם מקטעי כל שלושת הקונצרטים, הדבר אינו מורגש כמעט כלל, והביצוע מאופיין בזרימה יוצאת דופן.

הקונצ'רטי השני של פרוקופייב הוא הפחות מנוגן מהחמישה שלו אך לדעתי הוא מהיפים ביותר .
עוצמה רוסית ניכרת לכל אורכו ויונדי לי הטכניקן העילאי, מביא אותה בביצוע מרגש ואימתני .
אימתני אפילו יותר מאשר הפסנתרן ALEXANDR TORADZE ביצוע שלו לקונצ'רטי הזה (בניצוחו של ולרי גרגייב) .
שנחשב לאחד הטובים שביצע את הקונצ'רטי הזה ואת כל החמישיה בכלל , יחד עם ולדימיר אשכנזי שזכה ע"י פינגווין לרפרנס לחמישית הקונצ'רטים הללו .

ההקלטה והביצוע שניהם בעלי אותו אופי , כבדי משקל וחזקים במיוחד .
לקונצ'רטי הזה אין חלקים איטיים והפרק השני הוא מהיר במיוחד , עד כדי שלרגע אתה מרגיש שכולם מפספסים את כולם , אך שמיעה נוספת של הפרק מראה ש OZAWA והתזמורת הברלינאית יודעים טוב מאד את תפקידם ו LI מנגן כאילו אין מחר , הידיים החזקות והמהירות שלו מקישות לכל עבר את התווים הגדולים והמהירים שכתב פרוקופייב והוא ממשיך לעשות כן לכל אורך היצירה .

חלק נכבד מהפרק הראשון הוא קדנצה שיונדי לי מפתיע את המאזינים באחת מרגשת, טובה וטכנית כהרגלו עד מאד.
YUNDI LI נמצא במשחק שלו , לא עוד קונצ'רטי בכייני ומרגש עם מלודיות מלוקקות סטייל שופן , אלא קונצ'רטי רוסי אימתני מהיר ודורשני בדיוק כפי ש YUNDI LI אוהב לנגן .
הפסנתרן הסיני הזה מדומה למכונה משומנת היטב והכותרים הראשונים שלו, שהציגו יצירות סולו רבות לפסנתר של מלחינים כמו שופן , ליסט ואחרים מנוגנים ביתר טכניות ולפעמים נדמה שהרגש שם מלאכותי משהו .

בפרוקופייב YUNDI LI מנגן עם כל הלב והנשמה ועושה רושם שהרגשות שהכניס סרגיי בקונצ'רטי הזה הם רגשות שאפילו הסיני המכונתי מסוגל להרגיש ואפילו מהבטן .

בחלקו השני של הכותר YUNDI LI מנגן את הקונצ'רטי לפסנתר של מוריס ראוול (RAVEL)
אך זהו החלק הפחות טוב באלבום לדעתי , חוץ מזה שהקונצ'רטי הזה פחות אהוב עלי מהרבה אחרים .ההקלטה וניגנתו של LI פחות טובים בניכר מחלקו הראשון והאימתני של האלבום .
ההקלטה הרבה יותר רזה והתזמורת מרגישה הרבה פחות מחוברת למלודיה ולטכניקת ההלחנה של ראוול , זהו לא אתגר לתזמורת של ברלין לנגן ראוול אך עושה רושם שיש הבדלי מצבי רוח ועבודה בין הביצועים .
גם ההקלטה שונה לגמרי ועל אף שנעשתה באותו האולם וכנראה על ידי אותם הטכאים הסאונד שונה מאד ,
רזה במקצת ופחות חזק ונוכחי מהפרוקופייב .
LI עדיים מנגן במיטבו אך לאחר ששומעים את תחילת הדיסק עם הקונצ'רטי של פרוקופייב אין ברירה אלא קצת לעקם את הפרצוף למשמע הביצוע של RAVEL.. .
לקונצ'רטי של ראוול יש ביצועים טובים מאד, מנגנים אחרים בליבלים אחרים לאורך השנים ואפשר לבחור רפרנס ונקודות יחוס טובות ל LI .
צימרמרן ביצע את קונצ'רטי הזה ב DG גם כן והביצוע שלו הרבה יותר משכנע .
YUNDI LI הביא קצת מהרגש החדש שלו גם לראוול ועושה רושם שהוא מסוגל גם "לשיר" תוך כדי הנגינה ובקטעים מסוימים בביצוע הקונצ'רטי היה אפשר לחוש פואטיות מסוימת בנגינתו.
בסקירת הביצועים במגזין "קלאסיקל טודי" (CLASSICAL TODAY ) הם יתיחסו גם כן לפואטיות המסוימת שהוא מצליח להביא פה ושם ולנגינתו הסבירה. אך לחלוטין אנו תמימי דעים שהקונצ'רטו המנצח בכותר הזה ולדעתי גם בשנה האחרונה- הוא הפרוקופייב מס 2 ש YUNDI LI ביצע פה .

מומלץ בחום לכל אלא שעדיין בספק אם כדאי לרכוש , (כדאי !) .





16 אפריל, 2008

AQUA - VK & LSK



לאחר שימוש (break in) "בקופסאות" החדשות, שהתהדרתי אצלי במערכת עבור הפטיפון.
אני יכול סוף סוף לשבת ולהעביר את רשמי, מסקנותיי והסיכום שלי לגבי הבחירה ואיך היא נשמעת לבסוף בתצורה הסופית שלה .

הקדמה :
עשיתי השוואה בין מכשירים רבים, טופולוגיות וטכנולוגיות שונות. טרנזיסטורים מול שפופרות, מול היבירידים.
 MC TRANS, מול OPAMP סטיג'יס ועוד.
לבסוף נבחר פונו סטייג' מיוחד במינו שנבנה ע"י אסף ("AQUA-AUDIO")
האב-טיפוס שנבנה עבור ההשוואה אצלי בבית, מול "התותחים" המשווקים בארץ ובחול, היה בנוי על בסיסו של מוצר קיים מבית "AQUA" שמשמש פונו סטייג' "פשוט" אך מצוין עבור "ראשי" MM בלבד. בקופסה קטנה, שחורה ומינימליסטית.
עדכון; כבר המון שנים שאסף מציע פונו סטיג'ים שעובדים כמובן גם עם ראשי MC. 

פונו זה "מציע" לצרכן הגברה של 44DB והתנגדות המתאימה לראשי מובינג מאגנט עם התנגדות קבועה של -47oKhm .
לאחר שינויים ומודים למיניהם שעשה אסף, המכשיר הוסב לעבוד עם ה"ראש" הנוכחי שלי -
AT33PTG – שינויים אלה הפכו את המכשיר להיות אופציה לגיטימית מבחינתי וכבסיס השוואה מול שאר המכשירים שהובאו במשך החיפוש. גובה התקציב "עמד" על 10K~(ש"ח).

את הבחירה שלי עשיתי מבין כולן לאחר שיחות ארוכות עם המתכנן והיוצר של ה"AQUA" כאשר התחלתי לנטות לכיוונו.
השיחות היו בכוונה לישר קו עם הרצונות והדרישות שלי לגבי המוצר המוגמר והאם ביכולתו של אסף לייצר אותו על סמך האב-טיפוס שהושווה אצלי בבית . מבחינה סונית הוא התאים לטעם המוסיקאלי שלי.

כעת אסקור את מה ש"יצא" מכל אותם השיחות הבלתי נגמרות. יום, יום במשך המון זמן. הסבלנות הבלתי נדלית של אסף, חשבונות הטלפון המנופחים שלי, זעמה של "ההנהלה" על הזמן "המבוזבז" וההתעסקות האין סופית שלי ושל אסף בו.
וכמובן הדבר החשוב ביותר: העבודה אשר יוצאת דופן מכל דבר אחר. תחת שרביט הקסם של אסף (AQUA AUDIO).

זוג קופסאות שנבחרו בקפידה לאחר חיפושים ואפשרויות רבות , במימדים של
סמ8*סמ22*סמ30
אשר עשויה מפח צבוע שחור ו FACE PLATE מאלומיניום מוברש .

צד A :
AQUA - VK



זוהי הקופסה המרכזית ובה מצויים מעגלי הפונו סטיג' עצמו.
על הפנל הקדמי :
כפתור אלומיניום כסוף גדול אשר בורר את מצבי ההתנגדות (LOAD) עבור "ראשי" הפטפון.
ארבע דרגות נבחרו לאחר למידה על הנושא וכמובן מה יתאים יותר ומה פחות לראש הנוכחי וכמובן לשדרוגים העתידיים.
והם :
30/100/390/1000 OHM

מכיוון שהפונו סטיג' הזה בנוי ע"י אסף באופן של "DIY COSTUME MADE" אוכל לשנות את הערכים הללו כל זמן שאחפוץ בעתיד כמובן.
לצד הכפתור הגדול מצויים ארבע לדים כחולים אשר מציינים באיזה דרגת התנגדות הפונו סטיג' "עומד" באותו רגע נתון .
שלושה מתגים נוספים פרט לכפתור הסיבוב הגדול נמצאים על הפנל הקדמי:
ON\OFF – בתוספת led אדום לאינדיקציה, הדלקה וכיבוי המכשיר.
מתג נוסף אשר בורר את מצבי המעגל, בין הגברה לראשי "MC" ולבין הגברה לראשי "MM" .
כאשר מעבירים את המכשיר למצב MM הפונו סטיג' עובר אוטומטית למצב בו ההתנגדות היא 47k ohm ומבטל את הכפתור החיצוני ששולט בהתנגדויות, באשר הוא. המתג האחרון על הפנל הקדמי הוא מתג אשר מפעיל או מכבה את מעגל
ה "HIGH PASS FILTER)"HPF) .
מעגל זה מנחית באופן חד את כל התדרים המגיעים מהפטפון מתחת ל 20HZ כדי לא להעמיס על ההגברה ובכך למנוע "חניקה" של המערכת. פילטר זה משמש אותנו בעיקר בזמן שימוש בתקליטים אשר מצבם הפיסי לא מזהיר,
קריא מעוותים ובכך גורמים למחט"להשתולל" ולייצר תדרים אשר מעמיסים על המערכת עצמה.
גורם נוסף ל"בעיות" שכאלו הוא, תקליטים שאינם ממרוכזים כראוי, בגין "חור" שאינו במרכז התקליט.
ובשל כך, תנועת המחט אינה סדירה "ומשתוללת" בנגינת התקליט ויוצרת את התדרים הנמוכים הללו שוב.

לאחר משחק של הפעלה וכיבוי הפילטר הנ"ל בתקליטים שונים, איני יכול לשים יד באופן ודאי על תרומתו הסונית המיוחדת אך אוכל להגיד שבזמן האזנה לתקליטים "קשים" יותר מבחינת TRACKABILTY ההאזנה סבירה הרבה יותר כאשר הפילטר פועל .

על הפנל האחורי ניתן להבחין בשתי כניסות :
אחת לראשי MM ואחת לראשי MC וכמובן יציאה להגברה או במקרה שלי לקופסה הנלוות במערך הפונו שלי .
ה- ( AQUA LSK) .
בורג ארקה, ושקע IEC לחיבור כבל החשמל, מצויים להם בחן מאחור גם כן.
ברגע האחרון נוסף לאחר מדידות רבות ושינויים במערך השנאים, מתג נוסף (SW) אשר הופך את הפונו מיחידה "צפה" למוארקת פיזית, ההסבר הטכני מסובך מכדי להעביר אותו על הכתב פה. (אני גם לא מבין את מה שנעשה בצורה טובה מספיק לשם כך). בעקרון זאת אופציה שנמצאת כדי לבטל "GROUND LOOP" אם הדבר אכן "מתגלה" בבתים מסוימים ובכך משחרר את המשתמש מכל רעשי אדמה לא רצויים.

פיצ'ר נוסף "שדרשתי" שיהיה במכשיר הוא, "GAIN switching" בשביל שאוכל להגביר כל "ראש" היום ובעתיד.
גם פה אסף "הכניס" אותו במיוחד בתכנון מחדש, אך בתוך הקופסה הפעם, על המעגל עצמו ולא מבחוץ.
החשיבה היית ברורה ..כמה שפחות חיווטים במסלול האות, בטח שמדובר על מיתוגי GAIN.
המיתוג נעשה ע"י זוג מערך מתגי "DEEP-SWITCH " של חברת "CK" האנגלית.

למה זוג ? מכיוון שמעגלי הפונו סטיג' של "AQUA" מתוכנן ומיוצר בטיפולוגית "DUAL MONO", כך שכל המיתוגים
"GAIN" ו "LOADING "הם כפולים.

לקביעת ערכי ה "GAIN" נדרשה התייעצות וחקירה קצרה (בדומה לדרגות ה LOADING שעשינו ) ולבסוף הערכים נעמדו על :
70\60\50\40 DB ותוספת "GAIN" של 8.5DB שמתווסף באופן אוטומטי לכל אחד מה "פרי-סטים" ברגע שהבורר עובר למצב "MC" כך שלמעשה יש לי ארבע דרגות "הגבר" שונות לכל INPUT


צד B
AQUA LSK


המוצר הנלווה לפונו סטיג' עצמו הוא מכשיר שהתווסף "לקונספט" שהגינו יחד אסף ואני והתהווה אצלי בראש בזמן ההשוואה הגדולה שנעשתה אצלי.
בזמן ההשוואות היה לי מאד קשה לבחור מבין כמה מכשירים באותו טיב איזה "צבע" סאונד אני מעדיף עבור
ה"analog front set up" שלי.
טרנזיסטורי, שקוף וטהור. עם פירוט פנומנאלי והרגשה של LIVE SHOW או, האם הצבע ה"כתום", "בין הערביים" המפולפל בעל החום והמיד היוצא אליך. משולב בתלת ממידיות נפוחה ועמוקה שמאופיינת בהגברת שפופרות. (זה נשמע מאד מגרה ..אך בעל חסרונות לא מעטות בכלל לצערי הרב).

בעזרת ה "LSK" שמחובר ל "VK" אני יכול לקבל את שני העולמות רק טוב יותר (לטעמי ). המוצר מהווה " LINE STAGE BUFFER" שפופרתי שעומד על %2.5 עיוות.
וזאת כדי לתת את הנפח וה"צבע" המיוחד של החום והאינטר מודולציות המנורתיות לסיגנל.

בשם הכנות אציין, ששום פונו סטיג' שהיה אצלי לא היה בעל גוון חם כל כך כמו פה. גם השפופרתיים שבדקתי בביתי היו בדרך כלל היברידיים, כאשר הם ממותגים להגביר "ראשי" MC.
אולי בגלל זה הדעה הרווחת לסאונד האולטימטיבי לראשי MC היא , עבודה עם דרגת MM שפופרתית בשילוב עם
"step up transformer" בנוי לתלפיות.

מוצר דומה ל LSK היה כבר קיים באותו זמן אצל אסף שבנה אותו בשביל "ניסוי" לראות איך הוא ישפיע על הסאונד במערכת שלמה אצלו.
אני "אמצתי" אותו לטובת ANALOG בלבד (לפחות בינתיים). כולל כמובן שינויי עיצוב ומיתוג מסוימים אשר התאימו לקונספט החדש של "AQUA" .(כמובן שאני יכול לחבר אותו גם בין הקדם והפוואר ולקבל את ה"צבע" שלו גם כאשר
אני מאזין ל CDP אך בינתיים הוא מחובר בטור עם הפונו סטיג' בלבד) .

אסף "העמיד" את ה "LSK" על 2.5 אחוזי עיוות, לאחר בדיקה דקדקנית, איזה ערך ייתן את ה"צבע" היפה והשמיע ביותר, ללא צרימה באוזן וללא כניסה לדיסטורשיין בקטעים קשים, עמוסים וחזקים.
כך שאוכל ליהנות משני העולמות מתי שארצה.
סאונד מפורט, טהור וקריסטלי בעזרת הפונו סטייג' בלבד, או סאונד חם ומנורתי בלחיצת כפתור כאשר אכניס את ה "LSK" למצב "עבודה".

כמובן שהשילוב ביניהם היה צריך להיות מושלם, ללא יצירת מינוסים בקצוות התדרים, סיבילנס או כל דבר אחר אשר היה יכול להיגרם מכניסת הסיגנל דרך שפופרות. וכך באמת זה פועל. הכול נקי, מלטף ומושלם.
מימדי הקופסה דומים לזאת של הפונו סטיג' בדיוק ובקדמת המכשיר אפשר לראות את כפתור הסיבוב מאלומיניום שיש גם בפונו. רק שפה הוא מפעיל פיצ'ר שונה לגמרי. ה- KNOB הגדול מעביר את ה "LSK" בין שני מצבים:
מצב עבודה רגיל, שאומר; שהסיגנל עובר דרך המכשיר ובכך מתקבל הסאונד החם והמנורתי.
לבין מצב "BYPASS" שמעביר את הסיגנל מהפונו סטיג' ישירות אל ההגברה (חיווט ישיר בין הכניסה והיציאה ללא מעבר דרך מעגל השפופרות) ובכך מתקבל הסאונד הטהור של הפונו-סטיג' בלבד.


ישנם שני מתגים נוספים על ה PLATE הקדמי.
כפתור הפעלה וכיבוי (ON\OFF ) כולל led אדום לאינדיקציה.
ומתג נוסף אשר ממתג את המתח הגבוה שמגיע אל השפופרות. למעשה מתג זה יכול לשמור על מצב "עבודה" וחום המערכת (פילמנט) של המכשיר, מבלי לבזבז מזמן החיים של השפופרות.
רק כאשר אני מעוניין להשתמש ב"LSK" בשינוי הסיגנל אני מפעיל ומעלה את המתח הגבוה לפעולה.
מצב ה "STANBY" הזה מוכר היטב לנגני גיטרה אשר משתמשים במגברי מנורות לשם שמירת החום שלו לפני ההופעה ללא איבוד מחייהם של השפופרות היקרות שלהם. ממצב "STANDBY" למצב עבודה אופטימאלי לוקח זמן קצר בהרבה מאשר הפעלת המכשיר מ "אפס". מאחור אפשר להבחין בכניסה אחת, יציאה אחת ושקע IEC לחיבור כבל החשמל.

חיווטי המכשירים מבפנים כוללים כבלים מסוככים של חברת
"KLOTZ ".
וכמו כן חלקים איכותיים אחרים.
איכות הבניה, ההלחמות וה LAYOUT של שאר חלקי המכשירים מראים עד כמה אסף משקיע בעניין ועד לאיזה רמת פדנטיות אפשר להגיע בבניית מוצרי אודיו.
הנושא חשוב בעיקר עבור ספרת רעש נמוכה שהיא למעשה אחת מאבני הפינה לפונו סטייג' רציני וטוב.




SOUND :

לאחר האזנה בלעדית לפטפון בתקופה האחרונה, דרך המכשירים החדשים, אפשר לדבר על איך הסט הזה נשמע ..ומה גרם לי לקחת אותו ולא את המכשירים האחרים שהיו אצלי בבית בזמן ההשוואה.

בזמן ההשוואה וגם לפני כן התחלתי לחשוב יותר ויותר שהסאונד הטרנזיסטורי המאופיין עם "שקיפות", פירוט רב, שליטה בתדרים הנמוכים ואיזון הם נקודת המפתח של פונו סטיג' טוב.
סך הכול אפשר לתאר את ה"קדם" המיוחד הזה שנקרא פונו סטיג'. כמין אקולייזר עדין ביתר, שאמור להיות מתוכנן לספק את המרווח המדויק ביותר בשביל שסאונד התקליטים המגיע מה"ראש" יעבור לכיוון ההגברה.
ללא עיוותים, ללא צבע וללא VOICING משלו.
מוצר טהור ושקוף עד כמה שאפשר ..וזה מה שקיבלתי בקופסה הקטנה שהיית בביתי אז, על האחרים
כמובן שהמציאות והאוזן מכתיבים לנו הנאה בצורות שונות ..כמו למשל הנאה מ "צבע" המנורות והחום השפופרתי כדי לשפר את ההרגשה המוסיקאלית שאנו חווים בזמן ההאזנה למוסיקה ולא רק השקיפות והפרטים.
בשביל הרגשה זו התווספה הקופסה השנייה ..בשביל לתרום גם את "הצבע" הספציפי הזה למערכת.
בחודש האחרון שמעתי המון מוסיקה מהמון תקליטים ..
מקלאסי קליל, דרך קונצרטים וסימפוניות גרנדיוזיות שכוללות מקהלות ו 100 נגנים ..
גז' רך, טריו דרך קוורטטים וקווינטטים , כלי נשיפה ומיתר וכלה ב BIG BAND'S אימתנים ..
רוק קלסי משנות ה 60 וה 70 .. רוק כבד ואלטרנטיבי ..אין שום ז'אנר שהונח מתחת ל"ראש" שהזוג "VK" ו "LSK" לא "אכלו" בלי מלח.

שליטה אולטימטיבית בתדרים הנמוכים שלא חשבתי לעולם שאפשר לשמוע מתקליטים. פירוט פשוט מעורר, התחושה של "להיות שם" שווה את הכול.
סאונד הברשת המקלות על הסנר, או אצבוע הקונטרבסיסט על הגריפ מעבירים בי ריגושים של הופעה חיה.
התקליטים חייבים להיות נקיים ומצוינים, כדי שיהיה אפשר ליהנות מהם באופן מושלם ..(למזלי כל תקליט אצלי עבר ועובר בפעם השנייה, ניקוי במכונה ניקוי לתקליטים . (VPI 16.5)
כמו כן דרך הרכישה שלי "למדיות השחורות" נהפך כבר ממזמן למדוד הרבה יותר, עם רף ניפוי של "סיירת מטכ"ל".
לא רק באיכות התקליט עצמו אלא גם באיכות ההדפסה. אחרת שומעים את כל ה"זבל" שיש על התקליט.
אני מייחס לפן הזה עליונות על "סלחנות" אודיופילית מסוימת, שישנה בפונו סטיג'ים שונים בהקשר לשקיפות ופירוט רב. אני מעדיף תמיד להיות קרוב למקור ולמה שהודפס מאשר "עיגול" פינות סוניות .
גם אם הדבר כרוך ברעש רקע מתקליטים במצב לא טוב ..(שלמעשה הם בדרך כלל לא מנוגנים כלל)
המרחב בין הכלים במוסיקה קלאסית גדול ומלא באוויר, אפשר להצביע על הנגנים היושבים זה לצד זה באולם ..הבמה רחבה

מספיק בכדי לדמות הופעה בין כותלי קירות החדר והפרזנטציה נמצאת מול האף ..
האימג' שקוף וממוקד עד שאפשר להבחין בין כלי לכלי בנקל ולהבחין בהם על הבמה.

הקוהרנטיות של הכלים מדהימה אותי כל פעם מחדש, אשר גורמת לך להרגיש את הכלי ולשמוע את כל הניואנסים אשר נובעים מהנגן. בקונצ'רטו לכינור של צ'יקבוסקי (living stereo –heifetz/reiner)
אפשר "לראות" ממש את החלקת הקשת על מיתרי כינור ה"גוורינרי" של חפץ ולשמוע את אצבעותיו של מחליקות על השחיף.

העברת הדף בפרטיטורה, לחיצת פדל הפסנתר, פתיחה וסגירה של לחצני הסקסופון ..אצבוע הצ'לן וצביטת מיתרי הקונטרבס.
ההרגשה של לשמוע הכול מהתקליט ולמצוא את הנגנים לידך מעבירה בי צמרמורת כל פעם שאני מאזין למוסיקה.
אין שום דרך לתאר זאת במילים . (למרות הניסיון שלי כאן) .

המעבר בין הקטעים מצוין ובעל דינאמיקה מדויקת . אפשר לדמיין שהמוסיקה יוצאת החוצה מרקע "שחור" לגמרי ובכך להעצים את חווית ההאזנה מהפטפון שלמעשה הוא יצור די "רועש". בתקליט רוק קלאסי של להקת RAINBOW שומעים את האדרנלין שמופץ לכל עבר מהנגנים ומאצבעותיו של בלקמור ..שמשלב נגינה במודולוסים קלאסיים, עם רוק בועט וחי .
תופים נשמעים דינאמיים ואמיתיים ונראה שלמצילות יש חיים משלהם גם לאחר מכת המקל . הדהודי הספלש נשמעים למרחוק ובצורה חדשה וטובה .

ג'אז אינטימי, טריו של פסנתר בס ותופים למשל נשמעים כמקשה טובה אחת ..הופעה בחדר סגור.
אך בשביל ליהנות מהם יותר אני מפעיל את ה"LSK" והכול מתעורר לחיים גדולים יותר .

"צבע" המנורות והחום שלהן יוצר הדמיה של תלת ממידיות מדהימה למוסיקה, הכלים נשמעים עגולים יותר ונעימים לאוזן.
כאשר שמתי על הפטפון את" KIND OF BLUE" של miles davis נהניתי מהפרזנטציה המיוחדת של הכלים -המוקלטים באלבום הזה, יחד עם ה "LSK" היה אפשר ליהנות ממנו קרוב מאד להופעה מיוחדת וחלקה של כלים גדולים וחמימים . אמנם ההנאה -מהעגלגלות, הליטוף והנפח גדולים פה ,אך זה בא על חשבון נאמנות למקור , וניואנסים פרטניים שהגיחו אך לפני כמה שניות מהרמקול .

הבמה גדלה מעבר לגבולות הרמקול ונהית עמוקה הרבה יותר.
אם ארצה להקשיב לסימפוניה מלאה בנגנים וזמרים, עם עומס רב של מוסיקה וכלים ..בשביל לקבל את מלא העוצמה בדינאמיקה והשקיפות של אולם -הקונצרטים, אני אשתמש ב "VK" בלבד.
בשביל ליהנות ולהרגיש "שיכור" מהמוסיקה בזמן האזנה לטריו ג'אז חביב או לקונצ'רטו קליל אני מיד מעביר את ה "LSK" למצב "עבודה" ומוצא את עצמי עם חיוך מרוח מהנאה מול המערכת.
זה לא שבלי ה "LSK" אני לא נהנה.
אלא שההנאה היא שונה, מדברים אחרים שקיימים שם שאין בשום מוצר אחר שניסיתי.
את החמישית של מהאלר (Bernstein DG) ניסיתי עם ובלי ה "LSK" .
דינאמיקה ומיקרו דינאמיקה אדירה, פירוט חושפני באופן פוער פה וכמובן שקיפות למוסיקה ו"קבלה" מהמקור והוצאתו כפי שהודפס על הויניל בדיוק מעורר התפעלות.
עם ה "VK" בלבד. יחד עם ה line stage זה לא עבד כפי שרציתי. היו התאבכויות ונשמע שהבמה קורסת במקצת.. אחוזי העיוות מחממים את הסאונד יתר על המידה בעומס הזה כך שאי אפשר לקבל את מלא התדרים באופן איכותי כפי שמקבלים אותם בעזרת הפונו סטיג' בלבד.

אפשר לתאר אותם יחד באנלוגיה מעניינת של יין "שרדונה" קר וטוב מאזור צרפת (הפונו סטיג' המפורט הקר והמרענן) למול שתית "סירה" ענוג בן שנים, שמתגלגל על הלשון ויוצר אוירה קצת יותר עמוקה, "חמה" גם בלחיים.
בשניהם אוכל להתאהב בתוך שנייה ועל שניהם אוכל לחיות לבדם ..אך למה להסתפק באחד (?) שאפשר לשלב את שניהם (!) .שילוב לכל סגנון מוסיקה ולמצב הרוח (כמו בתחום הקולינריה כל יין מתאים למנות מוגשות שונות).
כמובן שישנם כאלו שיעקמו את פרצופם למשמע יין לבן עם סטייק עגל למשל ..

אך זה עניין של טעם, בדיוק כמו שסאונד וטופולוגיות שפופרתיות מול טרנזיסטוריות, בסגנונות מוסיקה שונים, מקבלות תפניות שונות על טעמם של אנשים שונים.

הזוג הזה מושלם מבחינתי וכעת אני יכול ליהנות מכל הקלטה, ז'אנר וביצוע בדיוק איך שאני אוהב לשמוע אותם.
פירוט, שקיפות ושליטה מלאה בבסים, עם פאנצ' מיוחד והרגשה של "להיות שם".
או חום שפופרתי, רך ונפוח אשר מעמיק את הבמה ונותן לנגנים גודל וחיים עם סומק על הלחיים.


את ההאזנה למכשירים אלו במשך הזמן,
ביצעתי בביתי על המערכת האישית שלי. שמורכבת מ הגברה של חברת "VINCENT" (גרמניה\סין)

POWER – SP331
קדם מגבר של אותה החברה
PRE – SA31

הרמקולים שמשמשים אותי היום הם של חברת "JM LAB FOCAL" הצרפתים .
מדגם :
COBALT" 816S"

המקור הוא כמובן פטיפון
VPI –SCOUT
זרוע – VPI JMW9
"ראש" – AT33PTG

המערכת נתמכת עיי סטנד DIY כבד ביותר
והמכשירים "יושבים" על פלטות מייפל מיוחדות (גם כן DIY) בתוספת של VIBRAPOD™ מתחת לקפסאות הפונו סטיג' .

חיווטים :
AQUA AUDIO
KLOTZ NEUTRIK COMBO
LABOGA AUDIO
XINDAK POWER PC 02

מקורות נוספים במערכת:
VINCENT CD-S2 CDP
PIONEER 575 SACD DVDA
MARANTZ CD 5400

הפונו סטיג' כוון לפי הספסיקציות של ה"ראש" שלי(AT33PTG) .
ו"נעמד" לאחר בחינות אינטנסיביות על :
GAIN - 58.5db
LOAD -390 ohm

המערכת שלי כיום מאוזנת מאד ונותנת לי תמורה מדהימה למחירה.
הפונו סטיג' יצר עלית מדרגה שמבחינתי היא גדולה מאד.
לדעתי כל אחד ש"שכח" את נושא הפונו סטיג' אצלו במערכת (הכוונה לאלו שמאזינים באמצעות פטיפון כמובן), עושה עוול לעצמו, לסאונד התקליטים שלו וכמובן להנאתו העצמית מן המערכת.
זהו אולי אחד המכשולים במסלול אות הסאונד הבעייתי ביותר, שמטפל באות חלש כל כך ושברירי כל כך.

טיב הפונו סטיג' יקבע את המשך המסלול של האות שהגיע אך מכבר מ"ראש" הפטיפון ..
רק שעכשיו הוא מוגבר פי 500 או 1000 פעם מהתחלתו השברירית.
הפונו סטיג' אחראי להגביר את האות ו"לעצב" אותו (RIAA או אחר) כך שימשיך את המסלול, טהור, נקי ומשובח כמה שאפשר מן הפטיפון, הזרוע והראש.
בתור אחד שחיי המוסיקה שלו סובבים כמעט ב 80 % סביב אנאלוג ותקליטים, טיב הפונו סטיג' אצלי היה קריטי ביתר.
היום אני מגלה רק עד כמה אפשר להתקדם עם המוצר הנכון והמתאים ביותר לשאר חלקי המערכת ובעיקר לסגנונות המוסיקה שהינך שומע .

ה "VK" מתוכנן ומיוצר בדקדקנות מופלאה והדיוק הזה ניכר בסאונד . פוקוס מדהים ואוויר בין הכלים , המון משקל בתדרים הנמוכים וקוהרנטיות שמשחקת תפקיד ניכר אצלי במערכת ובסט אם הזה לכל אורך ורוחב התדרים בעקומה.



יחד עם ה"LSK" הם מרכיבים את ה"פונו סטיג' האולטימטיבי" מבחינתי כאמור , שכל המאפינים של שתי האסכולות יכולים להגיח בהינף האצבע.
זוהי וורסטיליות שאין אנחנו חווים במכשירים אחרים בתחום.


לסיכום:
הסט הזה מתאים לנקודת המבט שלי בעולם האודיופילי.
עקרונית המשכתי את האסכולה ההיברידית ובכך אני נהנה מכל העולמות מבלי לוותר על השליטה ועל העוצמות הטרנזיסטוריות עם החום והעדינות המופלאים של השפופרות.

הסט הזה הוא לעין ערוך אחת הקניות הטובות והמרגשות שעשיתי עבורי עם תצורת-
"VALUE FOR MONEY" ענקית מאין כמוה.

הסט לא זול ..ו "זלל" כמעט את כל התקציב, אך לאחר ההשוואות שעשיתי בביתי, מול מכשירים משווקים, מחברות מוכרות ורציניות, אני משוכנע שהוא הטוב ביותר עבורי. ונותר לי ליהנות ממנו למשך זמן ארוך. (לפחות עד ש BUG השדרגת יכה שוב).

איני יודע איך הוא יעמוד מול מכשירים שמתומחרים בליגות גבוהות יותר (4000$ ומעלה). אך אני משוכנע שהוא ייתן להם FIGHT שהם לא ישכחו לעולם.
הכסף כאן בבירור הלך לתכנון רציני, חלקים טובים ועבודה מעולה. צריך לתת את הדעת, לעצם העבודה שאין כאן אפילו 1$ בודד שהוכנס בתמחור לשיווק, מיצוב המכשיר, עלויות נוספות של יבואנים וסוחרים ועוד.
לכן זהו תקציב שהושקע באופן טהור הרבה יותר במוצר עצמו ולא "במסביב האודיופילי" השיווקי. עשו לבד את החישוב מה היה צריך להיות מחירו ביחס למוצרים שבדקתי בהשוואה, אם הוא היה מגיע מחברה בעלת "שם" אודיופילי בתחום .

נכון , אין את גאוות ה"OWNERSHIP" והיוקרה ברכישה והמצאות מוצר בעל "שם אודיופילי" יוקרתי במערכת . למרות שיש למוצר הנ"ל את "הקסם" המיוחד שלו גם בזירה הזו של האודיופיליה.
אני יכול להבטיח לכם זאת : הסט הזה אינו נופל במאומה מהשמות הגדולים ואפילו מתעלה עליהם במקרים שנבדקו . !
אסף התעלה על עצמו בתכנון ובעבודה על הקופסאות הללו ולדעתי זוהי עבודתו המושקעת והטובה ביותר שיצאה מפתח ביתו. (לא שהאחרים אינם מרשימים גם כן .. )---\

הכול מיוצר בדיוק פנומנאלי, מבפנים החוצה, אסף לא החסיר ולא חסך במאומה בסט הזה.
כולל להגשים כל גחמה ופיפס שרק הצעתי, ביקשתי או חלמתי .


אני יכול להגיד בפה מלא שזה התהווה להיות פונו סטיג' חלומותיי וכנראה שהוא יישאר לנצח אצלי. (גם אם אחשוב לשדרג אותו) . את השם "AQUA" עוד נשמע רבות למרות שאסף אף פעם לא קידם את עצמו כפי שהוא אולי ראוי בהחלט בנושא.
יש לו day job ו "AQUA" מבחינתו היא יהלום גלום שהוא שומר על גחלת שקטה אך איכותית ביותר.
ה "VK" ו ה "LSK" הם זיווג מדהים "שיפיל" חובבי אנאלוג רבים, אני בטוח.
מבחינתי היום הסט מסוגל להתחרות במוצרים נחשבים ברמות הגבוהות ביותר, אם לא בסאונד (מה שלא בדקתי בליגות הממש גבוהות) אז בפונקציונאליות, מראה (עניין של טעם כמובן) ובעיקר בעבודה, הדיוק הפנומנאלי והשירות חסר התקדים שמגיע מדירה קטנה בתל אביב.

עכשיו אם תסלחו לי ..
"im going to spin some records"

עדכון (2013)
עם השנים, תהפוכות רבות קרו במערכת הסטריאו שלי וכן גם ההגברה הוחלפה כמה פעמים כמו גם הרמקולים וכן הלאה.
ה LSK להזכירכם, החלק השפופרתי שהיה אחראי על "הצבע" של הסט, נגנז ובמקומו אסף בנה עבורי לפי דרישתי, ספק כח חיצוני מבוסס סוללות (כמו ב ASR למשל), אשר נטען באופן אוטומטי ברגע שהסוללות מרגישות LOW LEVEL וכן הלאה. הסט הזה המשיך להשתפר עם הזמן כאשר בכל פעם אנו לומדים דברים חדשים, בודקים ומיישמים על הסט הזה בדיוק. עד שהוא הגיע למצב "אופטימאלי" שכבר לא רצינו לגעת ולגרוע מ OVER DO. עד היום, הסט הזה עומד בגאווה ומנגן מוסיקה מפטיפון כמו ששום פונו סטייג' במחירו מנגן ואף הרבה הרבה מעבר לכך,
לפני כמה שנים כל הנושא האנלוגי נמכר והושלח ממני עד שלפני שנה בערך חזרתי לזירה עם פטיפון ששיפצתי\בניתי מחדש על בסיס L75. וגם הפונו סטייג' הזה שניגן בינתיים כל השנים הללו אצל חבר יקר ואיש מדהים! עד היום.. מצא את דרכו חזרה לביתו המקורי ועל כך אני אסיר תודה. גם לחבר וגם (עדיין) לאסף ולי שהיה את השכל לבנות אותו.

אביעד.




13 אפריל, 2008

Schonberg Sibelius violin concerto – Hilary Hahn


שונברג סיים לבסוף ב 1936, את הקונצ'רטי לכינור היחיד שלו, אמר; אני גאה לצרף עוד יצירה "בלתי אפשרית לניגון" לרפרטואר שלי. הכנרים יצטרכו להאריך את האצבעות הקטנות שלהם. יש לי זמן !

שונברג ברח מגרמניה בשנות ה 30 לארה"ב והשתכן בלוס אנג'לס עם משפחתו.
הוא כתב את הקונצ'רטי היחיד שלו לכינור בשנת 1936,
כשסיים הוא הביא את דפי התווים הגמורים לחברו הטוב והקולגה שלו, שלימד באותו העת ב UCLA יחד עימו ייאשה חפץ.
ייאשה הביט בתווים ושרבב "רק שלכנר תגדל אצבע שישית יהיה אפשר לנגן את זה"
שונברג די התעצב מהביקורת של חפץ הקשוח, אך המשיך להמתין לו שיהיה מוכן לאתגר.

ב 1940 ביצע לואיס קרצנר יחד עם הפילהרמונית של פילדלפיה, בניצוחו של סטוקוואסקי הגדול את היצירה
ה"בלתי אפשרית" הזו בפעם הראשונה בהיסטוריה.
לואיס קרצנר קיבל את הפריימירה לבצע את הקונצ'רטי לכינור של BERG גם כן, זמן מועט לפני כן.

שנברג כתב לקרצנר מכתב שבו הוא מברך אותו על הביצוע המדויק שלו, מעט זמן לאחר שהוא פורסם (1939)
וזמן מועט כל כך אחרי ששונברג עצמו הודיע שהוא "בלתי אפשרי לביצוע".

הקונצ'רטי הזה כמעט ולא נוגן מאז על ידי שום כנר וכמעט שום תזמורת בעולם לא הביאה אותו להופעות שלה.
ב 1971 הפילהרמונית הישראלית הוסיפה אותו לתכנית השנתית שלה, אך התחילה לקבל ביטולים גדולים לאותו הערב,
בשל כך היא הורידה את היצירה מהתכנית והחליפה אותה ביצירה שונה.

ב 2008 פרסמה הכנרת בת ה 28 הילארי האן אלבום תחת הלייבל "דויטשה גרומופון" את הקונצ'רטי המסובך הזה של שונברג ובחציו השני של האלבום את הקונצ'רטי המלודי והמופלא של סיבליוס.
הילארי האן לקחה על עצמה משימה לא קלה כלל וכלל. הלארי מספרת שזמן העבודה על היצירה הזו גזל ממנה חודשים ושעות מרובות, לחזרות ולאימונים על האיצבועים המוזרים שיש בנגינה.
הלארי הקליטה לבסוף את היצירה בביצוע מעורר התפעלות יחד עם התזמורת הסימפונית של רדיו שוודיה בניצוחו של
ESA- PEKKA SALONEN.
היצירה עצמה נכתבה בתקופה הפוסט רומנטית, כך שעל אף המודרניזם המעורפל והקשה להאזנה שידוע בו שונברג,
יש שם גם תמצית מרומנטיזם מסוים בהרגשה הכללית.
הילארי הביאה למאזין את הטונים הברורים והממורכזים מהיצירה והאופי בנגינה שלה יצר חמימות מסוימת בסאונד הכולל של הביצוע. כך שהאזנה הראשונית והשנייה נעשים "קלים" יותר.
הילארי מצאה את המרווח בין הקושי בקצבים ובתווים ההפוכים של שונברג, לבין הסאונד החם והרומנטי שמגיע ממקום קצת יותר עמוק ממה שאנחנו בדרך כלל מחפשים.
שונברג כתב את הקונצ'רטי הנ"ל בטכניקת 12 התווים שלו, (לא אכביר במילים אבל, מי שבא לו להבין מה זה אומר מוזמן להסתכל פה!).
מה שזה אומר שהקונצ'רטי לא נכתב במפתח של תו מסוים אלא "חולף" על כל שניים עשר התווים בסולם הכרומטי.
ההאזנה ליצירה לא קלה בכלל והנושא למרות שהוא קיים שם ובגדול, נסתר פעמים קרובות מאד מהאוזן הבלתי בוחנת.
זוהי יצירה שחייבים ללמוד אותה, להאזין לה שוב ושוב, לדעת ולהעריך אותה כמו יין מתוחכם, או ציור אבסטראקטי.
כמובן שלא לכולם זה מתאים.

התזמורת של רדיו שוודיה יחד עם ESA עושים עבודה מעולה, גם את התפקיד של התזמורת שונברג לא שכח והקושי נמצא שם לא פחות מאשר אצל הסולן שאמור להתמודד עם כל גבב הצלילים הלא ברורים לפעמים.
ESA מביא להילארי את הליווי שהיא צריכה, מדויק ומהודק היטב, מהודק כך שלא תצטרך לסחוב את התזמורת המסכנה על גבה, אלא התזמורת עוזרת לה כאן ביצירה המאתגרת הזו בכך שהיא יכולה לשכוח מהם באופן מסוים ולהתרכז בתפקיד שלה. הילארי מוסיפה על הביצוע הנהדר שלה ליצירה הזו גם קדנצה מפותחת ביותר, באמצע הפרק השלישי המהיר גם ככה.
היצירה כתובה בפורמט של מהיר-קל-מהיר.
בזאת היא גם מצליחה להבטיח לעצמה את הביקורות המהללות שיהיו נחלתה לאחר יציאת האלבום.
כך גם היה ולא להפתעתי.
כאמור הילארי האן הוסיפה את הקונצ'רטי לכינור המפורסם של סיבליוס בחציו השני של הכותר.
הקונצ'רטי נכתב קצת לפני תחילת המאה ה 20, והוא גם בתפר של התקופה הרומנטית והתקופה הפוסט רומנטית.
לקונצ'רטי הזה אמנם מעריצים רבים, (אני חושב שזה אחד הקונצ'רטי המנוגנים והמוקלטים ביותר ב 10 שנים האחרונות יחד עם הקונצ'רטי של בטהובן ..)
אך במקביל ישנם אנשים שדווקא לא מתחברים אליו, הוא יצר קונפליקט בביקורות האנשים בין קונצ'רטי חם, עמוק ומלודי להפליא, לבין קונצ'רטי קר כקרח טכני אך עמוק עדיין.
את האמת, פעם לא הבנתי מאיפה אנשים אלה הגיעו לביקורת שהוא "קר כקרח" אך היום לאחר שאני מכיר אותו כבר שנים, אני יכול להתחיל להבין מאיפה הם שאבו את הרגשות הללו.
מבחינתי, זהו קונצ'רטי מיוחד במינו. מה שמייחד אותו זה סאונד הכינור הכמעט "בודד" לכל אורך היצירה.
תחילת הקונצ'רטי הזה תמיד עשה לי צמרמורת, מכיוון שהוא תמיד מזכיר לי נעימה "יהודית" משהו.
אולי בגלל זה אני חושב שאחד המבצעים הטובים ביותר ליצירה הזו הוא "יצחק פרלמן". שנחשב מבחינתי הכי "יהודי" שיש.

הילארי יחד עם ESA והתזמורת השוודית הזו מבצעים את הסיבליוס לפי האופי של הכנרת הצעירה הזו,
שוב חום גדול תווים מלוכדים ומדויקים והמון רגש, את האמת שאפשר למצוא ביצועים טובים יותר לסיבליוס מהביצוע הנל,
אך גולת הכותרת פה היא השונברג ולאו דווקא הסיבליוס שלה.

הילארי האן בחרה לצרף את הסיבליוס שיתלווה באלבום עם השונברג, מכיוון שהיא חשבה שקונצ'רטי אחד ישפיע על השני וישלימו אחד את השני מבחינת המלודיה וההשפעות הפוסט רומנטיות שלהם.
אי אפשר לטעות ביניהם, האחד קשה כמעט מנשוא והשני מלודי כמעט לחלוטין, שניהם טכניים אך עמוקים אלפי מיילים מתחת לאוקיינוס ואולי זאת הבעיה, לפחות בשונברג.
קשה לצלול כדי למצוא את ה"אוצרות" שהמלחין הזה החביא שם, אך אני יכול להבטיח לכם שהם נמצאים למי שיחפש ובגדול.
האלבום הוא פתח רציני ותוספת נכבדת לרפרטואר של הכנרת הצעירה הזו, שמשנת 1999 נמצאת המון בכותרות.
ב 2001 אפילו זכתה "בגרמי" על האלבום שלה שהיא מבצעת את הקונצ'רטי של בראהמס וסטרוינסקי,
Best Instrumental Soloist Performance with Orchestra" אחרי שב 1999 היא היית רק "מועמדת"
אך לא זכתה .. (על הביצוע הנפלא שלה לקונצ'רטי לכינור של בטהובן). הילארי האן היא כוכב עולה בשמי הכנרים המבצעים כיום והיא מנסה וגם מצליחה להפתיע קצת בכל פעם.
הפעם היא הצליחה מאד עם השונברג שלה, זה היה סיכון גדול מבחינתה אך יצא מתוק מהעז.
מומלץ בחום לכל חובב מוסיקה קלאסית באשר הוא, למרות הקושי הרב שחצי האלבום מביא עימו.

08 אפריל, 2008

DARKVOICE 336I




כבר כתבתי בעבר כתבות על מגברי אוזניות , כך שהנושא אינו חדש לי כלל וכלל,
אך זאת הפעם הראשונה שאני כותב כתבה על מגבר אוזניות שפופרתי באופן מלא.
הכתבה נכתבת היום לאחר שרכשתי את המגבר.
אני כבר "מריץ" ונהנה ממנו כבר כמה שבועות. היום אני מרגיש מספיק מוכן לכתוב עליו סקירה.
בשל הרצון שלי להשלים מערכת אוזניות איכותית לאחר הרכישה של ה K701, את המגבר רכשתי לאחר התלבטויות די רבות בעניין.

התקציב לא היה גבוה במיוחד אבל גם לא "תקציבי" מידי. בשל ההכרות העמוקה שלי עם המצאי בארץ החלטתי שאני פונה "החוצה" כפי שפניתי עם האוזניות. רק שפה בעקבות כיוונים שונים,
לא של תקציב (למרות שזה תמיד בשיקול) אלא יותר בשל המגוון שאפשר למצוא מחוץ לארץ בתחום הזה.
כמה אלמנטים היו מבחינתי "עקרוניים": שיתאים לתקציב שלי (כמובן), שיהיה שפופרתי, למרות שאחד האופציות היה דווקא טרנזיסטורי לחלוטין. אך לבסוף החלטתי שאני הולך עם הלב.
וכמובן שיהיה בעל ספציפיקציות שיעמדו מול הקושי בהנעת האוזניות המדוברות. דבר לא קל מסתבר בטופולוגיה שפופרתית מסתבר בתקציבים שפויים.

לאחר קריאה ארוכה ב HEAD –FI וצפייה בלוחות (שם) על בסיס יום יומי, הפור נפל על ה DARKVOICE 336I הסיני. הקניה נעשתה מ EBAY בעזרת אריה חברי היקר (שוב).


קצת על המגבר;
חברת DARKVOICE היא חברה סינית לחלוטין ללא כל עיוות אירופאי כזה או אחר בשביל "השם" והיוקרה.
זוהי חברה שנוסדה ב 2003 על ידי מהנדסים ועובדי חברות אודיו בסין עם ניסיון של 20 שנה ויותר.
חברת DV בונה אך ורק מגברי אוזניות שפופרתיים וכיום מייצרת 5 דגמים שונים בוואריאציות שונות.
המגבר שרכשתי נקרא THA 336I הוא מגבר ששופר קצת מה 336 הראשון שהחברה הוציאה, סביב שנת היווסדותה.
החברה רושמת בפרטים הטכניים:

Drive Impedance Range:32-600 ohm
Frequency Response:10Hz-20kHz +/-1dB
S/N:98dB
Power Output:1w


המגבר משתמש ב 2 שפופרות, אחת פוואר ואחת רקטפייר.
השפופרות הן 6N5 and 6N8 כמובן שהם יכולות להיות מוחלפות בסוגי שפופרות קצת יותר "פופולאריות"
כמו 6AS7 או 6080 למשל . המגבר התברר כ גן עדן ל TUBE ROLLING ו לחברה שמעוניינים ואוהבים את מלאכת ה"מודינג".

הואריאציות שאפשר להשתמש פה הם רבות מאד וההתאמות מבחינת הסאונד יכולות להוות פתרון מצוין למי שרוצה לכוון את המגבר הזה בדיוק לטעמו האישי.
המגבר נקנה כאמור מחנות הונג קונגית במחיר מצחיק של 240$ , מחיר הריטייל המומלץ עומד על סביב ה 350$
את האמת שלא נראה לי שהוא נמכר מעולם במחיר זה.
אני מתעכב על עניין המחיר מכיוון שהוא הפתיע אותי מאד, התמונות שראיתי ברשת של המגבר מציגות מגבר לא ענק
אבל לא קטנטן שמשתמש בשפופרות "לא פשוטות" כלל וכלל מה שמצריך תכנון מסויים.
המראה שלו נראה מקצועי ואודיופילי למהדרין, כך שתג המחיר שלו נראה לי בדיחה טובה במיוחד.
כאשר רכשתי אותו לאחר קריאה ממושכת עליו ושיחות לתוך הלילה עם בעלי מכשיר דומה מכמה מקומות בעולם,
אפילו הסקפטיות המחלחלת שלי די נעלמה, וציפיתי למגבר לא רע בכלל. עדיין תג המחיר מפריע לאודיופיל שמבין ומכיר את העולם הזה שרק כבל IC למערכת "ממוצעת" עולה את המחיר הזה ולרב אפילו פי כמה.

המגבר הגיע בזמן שיא של ארבעה ימים עד לפתח הבית (בעזרת שליח שגובה את המיסים, עמלות ושאר קשקושים של הדואר בזמננו).
ארוז בקופסא כפולה, ספוגים בעלי תבנית של המגבר עצמו, כבל חשמל עם תקע סיני ומן ספרון דק מאד, בכמה שפות שמסביר בכמה משפטים על המוצר שקנית זה עכשיו.
השפופרות נארזו לחוד, עטופות במן נייר עבה אך רך, מלופף בסלוטייפ ששכבו בתא בין הספוגים בקופסא.
סה"כ די מרשים והפחד שלי משברים או דפקטים בזמן המשלוח נח לרגע שראיתי את איכות האריזה.
המגבר הוצא לאחר כבוד מהקופסא ומהספוגים והונח על המדף אצלי בסטנד הייעודי לצד הפונו סטיג'. כמובן שלא לפני
שהתקנתי את השפופרות במקומן והחלפתי את כבל החשמל למשהו קצת יותר "רציני" מכבל הקומקום שהם מספקים איתו.

המגבר אינו קל וההרגשה ברגע שמרימים אותו מהקופסא היא של מוצר איכותי ביותר שנבנה מחומרים מצוינים.
הייתי די מופתע לראות מה 240$ קנו פה עוד לפני ההאזנה אליו.
מארז לא קטן בכלל ממתכת עבה, כאשר מאחור ולמעלה נעמדת קופסא שחורה שמעליה תפוס לוח עם שם החברה ושם הדגם.





לפני הקופסא מתנוססות זוג שפופרות אחת אחורית לפוואר והשנייה מלפנים שמתפקדת כנראה בתור רקטפייר (מיישרת). בפנל הקדמי אפשר לראות כפתור ווליום מאלומיניום כבד עם הרגשה קשיחה וטובה,
מתג הפעלה ON\OFF ולד כחול (כמובן) שמציין את פעולת המכשיר.
בחלקו האחורי של המכשיר ישנה כניסת סינגל אנדד לחיבור המקור. היוצא דופן היא דווקא היציאה שחברת DV הוסיפה למערך. (המכשיר יכול לתפקד בתור קדם מגבר) .וכמובן כניסת ECI לכבל חשמל (קומקום).

הפעלת המכשיר היית קצת מפחידה, על אף כל החקירה העמוקה שעשיתי לפני כן.
בפורומים רציניים ושיחות אין ספור עם אנשים בעלי אותו מכשיר. הסטיגמה ותג המחיר היחסית זול מאד, החדירו פחד לא מוסבר. ממש בתת מודע, שאפעיל את המכשיר הזה משהו יעוף עלי והוא "ירים" לי את כל הבית.
החששות שלי היו מפגרות וסתמיות מסתבר וההפעלה היית חלקה בדיוק כפי שאני מפעיל יום יום מכשירים אחרים שלי במערכת בבית, או אצל החברים.
זה רק מראה מה דעות קדומות ותגי מחיר כאלה מצחיקים מסוגלים לעשות לאודיופיל.
המגבר רץ קצת יותר מ 100 שעות שבמהלכם הקשבתי לו שעה ביום בשעות הערב המאוחרות כדי לוודאות שהכול בסדר ואין רעשים לא רצוניים.

לאחר הרצה של כמה ימים רצוף כאשר המקור מנגן 24 שעות דרכו בכל יום, התחלתי להאזין לו הרבה יותר על בסיס יומי.
גם ככה בשעות הערב המאוחרות אני "עובר" להאזין עם אוזניות במקום המערכת העיקרית.



איך הוא נשמע ?..

הדבר הראשון שמבחינים בהאזנה דרך המגבר זה שהוא שקט מאד!
דבר לא אלמנטארי כלל וכלל בנוגע למגברי שפופרות. בתג המחיר הנמוך שרוכשים אותו, ההנחה היא גם שהתכנון והרכיבים שהשתמשו שם זולים ובשל כך רעשים כמו HISS ו HUM יהיו נחלתו.
לא כך יצא במקרה הזה, המגבר לא מרעיש כלל, אין HISS אפילו שחוגת הווליום על כמעט במקסימום.
(אין מצב שמגיעים למיקום הזה בזמן האזנה למוסיקה) ואין HUM בשום מצב ובשום אופן.
אפילו שהמגבר נמצא בסמוך לפונו סטיג' ולמקורות מתח אחרים במערכת, הוא לא "קולט" שום השראות ושום רעשים
מהסביבה, דבר שהכה בי לטובה בנוגע לתכנונו ולבנייתו של המגבר.
את המוסיקה הפעם לא בחרתי לשם הסקירה במיוחד, אלא הקשבתי ביום יום לכותרים שרכשתי לאחרונה.
כך שלא חיפשתי אלמנטים מיוחדים אבל הגעתי למסקנות מכל סגנון וסגנון שהאזנתי לו בזמן הזה .

המגבר מביא למשוואה של חדר שקט ואוזניות משובחות, השלמה מצוינת של טבעיות ונפח.
המגבר משאיר את הפירוט ואת הניטראליות של האוזניות אך מוסיף לחבילה סאונד שפופרתי מעודן שמגיע מהשפופרת הנפוחה במראה שלה.
למגבר יש 1W והוא מסוגל לעבוד עם אימפדנס מ 32 OHM ועד 600 כך שאין לו שום בעיה עם קשיים בעליה או קריסה בעומס יתר מוסיקאלי וטכני.
שמעתי דרך המגבר מגוון רחב של ז'אנרים, מקלאסי, לג'אז ועד רוק כבד כולל הכול.
אורטוריות גדולות נשמעות מעולה דרכו אם כי בעיית הבמה מוכרת לחובבי האוזניות בכל מקרה.
כך שההנאה עם הסגנונות הללו נתון קצת בבעייתיות מסוימת בגלל חסרון זה, אך זה כמובן לא קשור לאיכותו של המגבר הפעם.
המערכת העיקרית שלי נמצאת בחדר קטנטן אשר המושג "במה" לא ממש מתחבר איתו ..כך שכנראה התרגלתי קצת לוותר על הסופרלטיב הזה באופן מסוים.
אני לא אומר שהוא איננו , בחדר או באוזניות. אבל הוא קטן כפי שצרות החדר קטנה ובאוזניות בדרך כלל לא ממש קיים.
אם כי מי שיקרא את הסקירה שעשיתי על ה K701 , מבין שיש שם קצת יותר "במה" מאוזניות אחרות בתחום הזה.

הפרדת הכלים מצוינת והדבר הבולט עם המגבר, זה האוברטונים ונפח הסאונד בכלי קשת וכלי נשיפה.
המגבר נותן לכלים הללו טבעיות וחום טבעי וכך מאפשר לאנרגיה שמגיע מהם לעבור לאוזניות ומשם לאוזן שלנו.
לא עוד חדות צווחת, ברגיסטרים גבוהים של הכינור, או של חצוצרה. אם כי צליל נקי שמגיע פשוט לתדר מאד גבוה כראוי.
כמו כן גם קולות סולנים באופרות, או ביצירות ווקאליות וכן גם מקהלות ששרות חלקי יצירות שנכתבו "לרעתם" בתחום הגבוה.
המגבר מעדן את ההקלטות הקשות יותר אך שומר על דינאמיקה מצוינת שהכותר מוציא.
גם בתקליטים וגם בדיסקים המגבר עובד מצוין, למרות שאני מעדיף לשמוע תקליטים במערכת ולא באוזניות, יצא לי כמה וכמה פעמים להאזין איתם דרך המגבר החדש והחוויה הייתה מצוינת.
אולי בגלל שהסאונד הטבעי של המגבר קצת יותר סלחני ל POP ול HISS ה"טבעי" של הפרונט האנלוגי.

ג'אז הוא ז'אנר שתפור על המגבר הזה ובכלל למערכת אוזניות איכותית. האינטימיות, החום והעידון שהסט המושלם הזה נותן
(K701 & DV336I) מביא למאזין את כל הצלילים, ההתרגשות ו ה"אמביאנט" שהוקלט.
גם ביצירות הקלאסיות שהוקלטו ב LIVE אפשר היה להרגיש מיד את האולמות ואת הדינאמיקה שבאה לידי ביטוי רק בקונצרטים חיים כמעט.
המגבר כאילו עוטף ברכות את הצלילים לפני שהם בוקעים מן האוזניות ישר לאוזניים אך הוא לא מסנן אותם ..וזה הדבר החשוב ביותר פה. הk701 נחשבות לבהירות קצת עם תחום תחתון קצת פחות מודגש מאוזניות אחרות בהשוואה, אך החום והמיד העמוק של ה DV נותן תחושה של נפח גדול יותר לאוזניה הזו, הסינרגיה ביניהם כנראה טובה מאד עד מושלמת במפתיע.


כרגע אני משתמש בשפופרות שסיפקו לי הסינים מ DARKVOICE אך ממתין לזוג שפופרות NOS שמצאתי בשיטוטי ב EBAY.
שרשורים רבים בפורום HEAD FI נרשמו על עולם ה TUBEROLLING ב DV336I .. כך שמייד שרכשתי אותו ניסיתי לרכוש במקביל זוג מומלץ במיוחד (מתוצרת US -RCA-JAN- grey plate) ..אני עדיין ממתין למשלוח כדי לתהות על קנקנו של המגבר לאחר ההחלפה, ממה שהבנתי מבעלים של המגבר הנ"ל ברחבי העולם.
השינוי די דרמטי בהחלפה לשפופרות טובות יותר. אני ממתין בדריכות רבה לחוויה הזו כעת.
חוץ מהחלפת השפופרות לאחרות טובות יותר, יש גם פוסטים נרחבים על שדרוג ברכיבי המגבר.
דבר שחשבתי לעשות גם כן, אך כנראה זה ידחה למועד מאוחר יותר אם בכלל.
כרגע אין לי שום דחף להתחיל לפתוח ולהחליף רכיבים מכיוון שאני לא מרגיש שמשהו חסר לי, או לא מתפקד כראוי.

המגבר נראה, מרגיש ונשמע מצוין ובתג המחיר ה כמעט מצחיק הזה אי אפשר פשוט ליפול.
מגברים כאלה ביד שנייה אין כמעט ב HEAD FI ואם אם צצים, הוא נחטפים כמעט במידי.
אנשי האוזניות בעולם ייצרו HYPE די רציני לגבי החברה הזו, אך כמו שקלישאה נהיית קלישאה, כך גם הייפ נהיה הייפ.
תמיד יש אמת מסוימת מאחורי רבבות הפוסטים והתשבחות. חובבי אודיו רבים שמתמקדים במערכות אוזניות,
הלכו ורכשו את אחד מדגמי החברה (DV) כמעט מיד שהם יצאו "רק בשביל הספורט במחיר הזה" ה 336I נחשב למגבר סביר וטוב אך יש לחברה מגברים גדולים יותר עם עוצמה כפולה, למשל ה 337 שהוא למעשה שני מגבי 336 מחוברים במרכב אחד. עד כדי כך שיש אפילו 2 כפתורי ווליום נפרדים לכל ערוץ (דואל מונו).
החברה משאירה אנשים בכל רחבי העולם וגם את עבדכם הנאמן עם פיות פעורים ולסתות שמוטות.
לא בגלל שהם הטובים ביותר בעולם מבחינת הסאונד, אלא בשל ה VALUE FOR MONEY העצום שהם מספקים עם המגברים שלהם.
ימים רבים שוחחתי עם עמיתים וחברים, על איך זה יתכן שאפשר למכור מכשירים ברמת גימור כזו ורמת תכנון וסאונד כזה במחירים מצחיקים שכאלו .(?!)
רק בשביל להבין, המחיר של המגבר כולל משלוח מסין !!! כולל מיסים, כולל עמלות של PAYPAL ושל הדואר על כל גווניו, כולל משלוח מסניף המכס בארץ עד לבית, עמד על קצת פחות מ 1,400 שח . סכום "מגוחך" לאיכות הבניה, התכנון (בינתיים ההוכחות הם השקט המופתי שיש בזמן הפעולה והתפעול של המגבר ) וכמובן הסאונד המצוין שהוא מביא עימו יחד עם
ה K 701 .
החברה הסינית הזאת ראויה לכל הפידבקים הטובים שאפשר לתת לה, זו לא עוד חברה שעושה "בוטלגים" מחברות אירופאיות (למרות שגם שם אפשר לראות ולהיווכח עד כמה מדהימים הם בייצור).
אלא חברת אודיו איכותית שמוכרת את מוצריה במחירים שווים לכל כיס ונפש, מסין .