13 אפריל, 2008

Schonberg Sibelius violin concerto – Hilary Hahn


שונברג סיים לבסוף ב 1936, את הקונצ'רטי לכינור היחיד שלו, אמר; אני גאה לצרף עוד יצירה "בלתי אפשרית לניגון" לרפרטואר שלי. הכנרים יצטרכו להאריך את האצבעות הקטנות שלהם. יש לי זמן !

שונברג ברח מגרמניה בשנות ה 30 לארה"ב והשתכן בלוס אנג'לס עם משפחתו.
הוא כתב את הקונצ'רטי היחיד שלו לכינור בשנת 1936,
כשסיים הוא הביא את דפי התווים הגמורים לחברו הטוב והקולגה שלו, שלימד באותו העת ב UCLA יחד עימו ייאשה חפץ.
ייאשה הביט בתווים ושרבב "רק שלכנר תגדל אצבע שישית יהיה אפשר לנגן את זה"
שונברג די התעצב מהביקורת של חפץ הקשוח, אך המשיך להמתין לו שיהיה מוכן לאתגר.

ב 1940 ביצע לואיס קרצנר יחד עם הפילהרמונית של פילדלפיה, בניצוחו של סטוקוואסקי הגדול את היצירה
ה"בלתי אפשרית" הזו בפעם הראשונה בהיסטוריה.
לואיס קרצנר קיבל את הפריימירה לבצע את הקונצ'רטי לכינור של BERG גם כן, זמן מועט לפני כן.

שנברג כתב לקרצנר מכתב שבו הוא מברך אותו על הביצוע המדויק שלו, מעט זמן לאחר שהוא פורסם (1939)
וזמן מועט כל כך אחרי ששונברג עצמו הודיע שהוא "בלתי אפשרי לביצוע".

הקונצ'רטי הזה כמעט ולא נוגן מאז על ידי שום כנר וכמעט שום תזמורת בעולם לא הביאה אותו להופעות שלה.
ב 1971 הפילהרמונית הישראלית הוסיפה אותו לתכנית השנתית שלה, אך התחילה לקבל ביטולים גדולים לאותו הערב,
בשל כך היא הורידה את היצירה מהתכנית והחליפה אותה ביצירה שונה.

ב 2008 פרסמה הכנרת בת ה 28 הילארי האן אלבום תחת הלייבל "דויטשה גרומופון" את הקונצ'רטי המסובך הזה של שונברג ובחציו השני של האלבום את הקונצ'רטי המלודי והמופלא של סיבליוס.
הילארי האן לקחה על עצמה משימה לא קלה כלל וכלל. הלארי מספרת שזמן העבודה על היצירה הזו גזל ממנה חודשים ושעות מרובות, לחזרות ולאימונים על האיצבועים המוזרים שיש בנגינה.
הלארי הקליטה לבסוף את היצירה בביצוע מעורר התפעלות יחד עם התזמורת הסימפונית של רדיו שוודיה בניצוחו של
ESA- PEKKA SALONEN.
היצירה עצמה נכתבה בתקופה הפוסט רומנטית, כך שעל אף המודרניזם המעורפל והקשה להאזנה שידוע בו שונברג,
יש שם גם תמצית מרומנטיזם מסוים בהרגשה הכללית.
הילארי הביאה למאזין את הטונים הברורים והממורכזים מהיצירה והאופי בנגינה שלה יצר חמימות מסוימת בסאונד הכולל של הביצוע. כך שהאזנה הראשונית והשנייה נעשים "קלים" יותר.
הילארי מצאה את המרווח בין הקושי בקצבים ובתווים ההפוכים של שונברג, לבין הסאונד החם והרומנטי שמגיע ממקום קצת יותר עמוק ממה שאנחנו בדרך כלל מחפשים.
שונברג כתב את הקונצ'רטי הנ"ל בטכניקת 12 התווים שלו, (לא אכביר במילים אבל, מי שבא לו להבין מה זה אומר מוזמן להסתכל פה!).
מה שזה אומר שהקונצ'רטי לא נכתב במפתח של תו מסוים אלא "חולף" על כל שניים עשר התווים בסולם הכרומטי.
ההאזנה ליצירה לא קלה בכלל והנושא למרות שהוא קיים שם ובגדול, נסתר פעמים קרובות מאד מהאוזן הבלתי בוחנת.
זוהי יצירה שחייבים ללמוד אותה, להאזין לה שוב ושוב, לדעת ולהעריך אותה כמו יין מתוחכם, או ציור אבסטראקטי.
כמובן שלא לכולם זה מתאים.

התזמורת של רדיו שוודיה יחד עם ESA עושים עבודה מעולה, גם את התפקיד של התזמורת שונברג לא שכח והקושי נמצא שם לא פחות מאשר אצל הסולן שאמור להתמודד עם כל גבב הצלילים הלא ברורים לפעמים.
ESA מביא להילארי את הליווי שהיא צריכה, מדויק ומהודק היטב, מהודק כך שלא תצטרך לסחוב את התזמורת המסכנה על גבה, אלא התזמורת עוזרת לה כאן ביצירה המאתגרת הזו בכך שהיא יכולה לשכוח מהם באופן מסוים ולהתרכז בתפקיד שלה. הילארי מוסיפה על הביצוע הנהדר שלה ליצירה הזו גם קדנצה מפותחת ביותר, באמצע הפרק השלישי המהיר גם ככה.
היצירה כתובה בפורמט של מהיר-קל-מהיר.
בזאת היא גם מצליחה להבטיח לעצמה את הביקורות המהללות שיהיו נחלתה לאחר יציאת האלבום.
כך גם היה ולא להפתעתי.
כאמור הילארי האן הוסיפה את הקונצ'רטי לכינור המפורסם של סיבליוס בחציו השני של הכותר.
הקונצ'רטי נכתב קצת לפני תחילת המאה ה 20, והוא גם בתפר של התקופה הרומנטית והתקופה הפוסט רומנטית.
לקונצ'רטי הזה אמנם מעריצים רבים, (אני חושב שזה אחד הקונצ'רטי המנוגנים והמוקלטים ביותר ב 10 שנים האחרונות יחד עם הקונצ'רטי של בטהובן ..)
אך במקביל ישנם אנשים שדווקא לא מתחברים אליו, הוא יצר קונפליקט בביקורות האנשים בין קונצ'רטי חם, עמוק ומלודי להפליא, לבין קונצ'רטי קר כקרח טכני אך עמוק עדיין.
את האמת, פעם לא הבנתי מאיפה אנשים אלה הגיעו לביקורת שהוא "קר כקרח" אך היום לאחר שאני מכיר אותו כבר שנים, אני יכול להתחיל להבין מאיפה הם שאבו את הרגשות הללו.
מבחינתי, זהו קונצ'רטי מיוחד במינו. מה שמייחד אותו זה סאונד הכינור הכמעט "בודד" לכל אורך היצירה.
תחילת הקונצ'רטי הזה תמיד עשה לי צמרמורת, מכיוון שהוא תמיד מזכיר לי נעימה "יהודית" משהו.
אולי בגלל זה אני חושב שאחד המבצעים הטובים ביותר ליצירה הזו הוא "יצחק פרלמן". שנחשב מבחינתי הכי "יהודי" שיש.

הילארי יחד עם ESA והתזמורת השוודית הזו מבצעים את הסיבליוס לפי האופי של הכנרת הצעירה הזו,
שוב חום גדול תווים מלוכדים ומדויקים והמון רגש, את האמת שאפשר למצוא ביצועים טובים יותר לסיבליוס מהביצוע הנל,
אך גולת הכותרת פה היא השונברג ולאו דווקא הסיבליוס שלה.

הילארי האן בחרה לצרף את הסיבליוס שיתלווה באלבום עם השונברג, מכיוון שהיא חשבה שקונצ'רטי אחד ישפיע על השני וישלימו אחד את השני מבחינת המלודיה וההשפעות הפוסט רומנטיות שלהם.
אי אפשר לטעות ביניהם, האחד קשה כמעט מנשוא והשני מלודי כמעט לחלוטין, שניהם טכניים אך עמוקים אלפי מיילים מתחת לאוקיינוס ואולי זאת הבעיה, לפחות בשונברג.
קשה לצלול כדי למצוא את ה"אוצרות" שהמלחין הזה החביא שם, אך אני יכול להבטיח לכם שהם נמצאים למי שיחפש ובגדול.
האלבום הוא פתח רציני ותוספת נכבדת לרפרטואר של הכנרת הצעירה הזו, שמשנת 1999 נמצאת המון בכותרות.
ב 2001 אפילו זכתה "בגרמי" על האלבום שלה שהיא מבצעת את הקונצ'רטי של בראהמס וסטרוינסקי,
Best Instrumental Soloist Performance with Orchestra" אחרי שב 1999 היא היית רק "מועמדת"
אך לא זכתה .. (על הביצוע הנפלא שלה לקונצ'רטי לכינור של בטהובן). הילארי האן היא כוכב עולה בשמי הכנרים המבצעים כיום והיא מנסה וגם מצליחה להפתיע קצת בכל פעם.
הפעם היא הצליחה מאד עם השונברג שלה, זה היה סיכון גדול מבחינתה אך יצא מתוק מהעז.
מומלץ בחום לכל חובב מוסיקה קלאסית באשר הוא, למרות הקושי הרב שחצי האלבום מביא עימו.

אין תגובות: