שנת "העקרב" .

רציתי שיהיה מיוחד , הרי לא כל שנה קונים רמקולים למערכת הראשית שלכם.
אז היום , ערב תחילת שנת 2009, אני מספר לכם על, כותב, ומתאר;
את הרמקול שרכשתי לעצמי לפני מספר ימים .

ראשית בוא נוציא את זה מה-"SYSTEM" כבר עכשיו, בשורות הראשונות אני מתכוון.
שלא יהיו אי הבנות, או טרוניות כאלה ואחרות .
הרמקול שאני "סוקר" היום , הוא שלי , רכשתי אותו בכספי וכנראה שגם אהיה לטובתו הרבה יותר מלרעתו, מן הסתם.
מי שסקירה מסוג זה - "לא עושה לו את זה" , מוזמן לסיים לקרוא עכשיו.
אני מבחינתי, אנסה להישאר ברמת האובייקטיביות הגבוהה ביותר שאוכל לגייס עם עצמי.

נשארתם ? ... אז אפשר להתחיל .
בחלק הראשון "מבוא לתהיות" גוללתי , סיפרתי וניסיתי להעביר על קצה המזלג אומנם, את המחשבות שרצות לכל אחד מאיתנו , אם הוא מודה בהן או לא, בזמן בחירת ציוד אודיו ורמקול בפרט .
כך שבסופו של דבר הפור נופל, על הרמקול "הטוב" ביותר .
אחרי כל המסקנות , התובנות וההנחות שהכנסנו למשוואה , הבחירה נעשית - לטוב ולרע .

סיכמתי את החלק הראשון ב"מזל גדול", שנפל בחלקי בסופו של דבר.
העניין הוא; שהרמקול הנבחר, נכנס אלי לבדיקה גם כן. אך במקרה, הגיע אחרון לשם כך.
מה שהפך להיות זמן, של המון הנחות מוקדמות בגינו , על התאמתו ועל איכותו. למרות "מיצובו" הגבוה יותר ביחס
לאחרים. בדיוק כפי שתארתי ב"מבוא תהיות" .

אז לפני הסקירה עצמה על הרמקול , הינה בחירתי לפניכם :

"AUDIO PHYSIC - SCORPIO"

הרמקול הזה אמנם "יוצא" מגבולות התקציב שלי .
הוא עולה בארה"ב כולל הגימור היקר (כשלי) 7000$ ובארץ המוצא (גרמניה) ~4500 EUR
(אתם לא רוצים לדעת אפילו כמה מתומחר בארץ !)
אך במזל-הוא "עלה" בדיוק בזמן לשוק היד שנייה, בתקציב הרבה יותר "ראלי" מבחינתי, מאשר מחירו כחדש.
הרמקול בן פחות משנתיים ומגיע בגימור "אבוני" (EBONY) כהה ויפה ביותר!
(יש שמונה גימורים שונים לבחירה מהחברה ו פרט ל "BLACK ASH" , "אבוני" הוא הגימור היפה ביותר שלהם)
הרמקול שמור עד כדי אובססיה (כיאה לציודים ברמות האלה ביד שניה) והגיע אלי ארוז,
כאילו הרגע יצא מהמפעל עצמו בגרמניה .


הרמקול די גדול. אך בשל עיצובו האלגנטי, הוא מסתדר בחדר קטן ברמה העיצובית באופן מיוחד מאד.
גובהו מגיע ל 1010 ס"מ, עומקו כ 40 ס"מ (די עמוק) ורוחבו עומד "רק" על 21 ס"מ.
מבנה צר אך עמוק , שמוטה לאחור ב זווית של 7 מעלות , בשביל לגרום לתאום זמנים בין התדרים.
חברת "אודיו פיזיק" בחרה בקרוס של 3.5 WAY ברמקול. חלוקה שמשותפת עם בכמה דגמים אחרים של החברה.

איך זה מתבטא באופן תיאורטי ברמקול :
"בפאה הקדמית" של הרמקול אפשר להבחין בשלושה דרייברים בסה"כ.
טוויטר , שאחראי לתדרים הגבוהים (עד 40KHZ !) ושני דרייברים בגודל של 6.5 אינצ'.
אחד מהם הוא "MID" טהור והשני, מחלק את עצמו בין MID, ל LOW MID עד תחתית של
500HZ . עד כאן יש לנו מה שנקרא: WAY 2.5 (בדיוק כמו ה FOCAL 816S היוצא שלי ).
אך בזאת, הגענו רק עד תחום תחתון של HZ 500 והרי אנו יודעים שיש עוד הרבה מוסיקה מתחת לזה .
לשם כך יש עוד ארבעה (כן ארבעה!) דרייברים שנמצאים בצידי הרמקול (סה"כ 7 דרייברים ברמקול בודד).
בכל צד של רמקול מסודרים שני אלמנטים אחד מעל השני שסגורים בגריל בד שחור (שלא יורד) .
ארבעת הדרייברים שנמצאים בצדדים, אחראים לטפל בכל התדרים מ HZ 500 ומטה (הרמקול יורד עד ל HZ 29).

הינה עוד כמה נתונים יבשים שהחברה "שיחררה" לעברנו על הרמקול הזה ..
הוא שוקל 27 ק"ג (למי שזה חשוב ..) , נצילות עומדת על DB91 אך העכבה התייצבה על 4 אום .
אמנם עכבה קשה יותר יחסית, אך בשל עקומת אימפדנס די יציבה הרמקול לא יורד מתחת ל 3.2 אום.

את הרמקול חיברתי להגברה של "ROGUE AUDIO" ; מגבר כוח,
מדגם –" "TEMPEST
וקדם מגבר של אותה החברה -
מדגם – "NINETY NINE MAGNUM" .
העברתי כמובן במגבר את סנפי השנאי שיעבוד ב 4 אום, במקום ב 8 אום, כפי שהוא עבד עד היום
(עם הרמקול הקודם) ולמצב ULTRALINEAR שמוציא 90W מצמד שפופרות KT 88 לצד ב PUSH PULL.
המקורות הם : נגן תקליטורים שפופרתי, של חברת "RAYSONIC" הקנדית מדגם CD128
ופטיפון של "VPI" מדגם SCOUT (JMW 9 + (AT33PTG .
פונו סטיג' בבניה מיוחדת של חברת AQUA audio.
וכבלים של , analysis plus, Xindak , aqua audio ,signal audio .

כל זה בחדר, שמידותיו צנועות ביותר ומסודר על הקיר הצר מול כורסת יחיד ב SWEET SPOT .
החדר מלא בדיסקים ובתקליטים, שמעטרים כמעט כל קיר מסביב לכורסא ועוד תיקונים אקוסטיים קטנים שמפוזרים לאחר חשיבה מסביב בחדר .
סה"כ החדר מייצר מעטפת וHEADROOM מיוחדים ומפתיעים מאד, מבחינה אקוסטית ובמיוחד בתחום הבס.

הרמקולים מוקמו (בלית ברירה) כ 90 ס"מ רחוקים מהקיר שמאחוריהם , כ 20 ס"מ מהקירות הצדדים (שמחופים ביריעות - "סונקס" בצדדים) ועם "TOE IN" של כמה מעלות בלבד לכיוונו של המאזין .
ל"אודיו פיזיק", תיאוריות חזקות על העמדה נכונה של רמקולים בחדר.
למרות ש"עברתי" על אחד החוקים ,(כי אין לי הרבה ברירות) "להעמיד את הרמקולים לפחות חצי מטר מקיר צדדי". ניסיתי לשמור על החוקים האחרים כמה שיכלתי ..לפחות ביחסי העמדה, אם לאו דווקא במספרים עצמם .


זמן למוסיקה :
הגיע הזמן להקשיב ..ולהבין עד כמה המיצוב ו"הנייר" צודקים בעליונות רמקול כזה מאחר וכמובן מה
הרמקול הספציפי הזה, יודע לעשות יחד עם המערכת והחדר שלי .
בזמן האזנה לרמקול חדש נראה כי החושים שלנו מתחדדים. יש אולי שינוי בגישה מכיוון שהאזנה היא יותר קריטית . האוזניים "מזדקרות" בתת מודע ובכך אנו "עולים" או לא,
על דברים מסוימים שרמקול כזה עושה ביחס לאחר, לדעתנו לפחות...
ה"סקורפיו" הוא רמקול שיודע לעשות WOW ברגע הראשון שמאזינים לו , בצורה בלתי נתפסת .
בדרך כלל אני די "בורח" מרמקולים שעושים לי WOW , מכיוון שהם בסופו של דבר מתגלים כמרשימים וטו לא.
אחרי זמן ממושך של האזנה דרכם , הם משדרים עייפות מסוימת ושעמום כזה או אחר מסופרלטיבים מודגשים, מידי.
ה"סקורפיו" הוא רמקול אחר לגמרי . ה WOW שלו מגיע ממקומות אחרים , מקומות של:
"את זה חיפשתי "! , "ככה זה אמור להישמע" מקומות של חיפוש ורגש .
אחרי שה WOW שוכח כמעה , אפשר להתחיל לנתח את מה ששומעים וגם ליהנות מהמוסיקה שבוקעת ממנו .
סגנונות מוסיקה רבים כבר נוסו עליו על ידי (ואוזניי)בימים האחרונים . אנסה לפרט קצת איך הוא נשמע בכמה מהם.

הדיסק הראשון שנכנס לפעולה על הרמקול הזה הוא "מרסק מערכות" לא קטן , למרות שעומס כלים אין בו,
הוא קשה לעיכול ללא מעט רמקולים .קובאסביץ מנגן סונטות של בטהובן ב EMI ,
הפעם ה "אפסיונאטה". סונטה לא קלה בכלל, שמאגדת בתוכה דינאמיקה קשה וכמעט כל קליד שיש על פסנתר .
קובאסביץ הוא אחד מהפסנתרנים "הנקיים" ביותר שיש וההקלטה הזו היא לעילא!
האקורדים הראשונים שבקעו מהפסנתר, "מנחים" אותך לשפת הכורסא והרמקול כאילו שואב אותך וירטואלית, לתוך אולם ההקלטה .
הפסנתר נשמע טבעי כל כך ואפשר היה להרגיש את הויברציות והרזוננסים שתיבת הפסנתר מעבירה בחדר.
הפסנתר נשמע פתוח מאד במיד והגבוהים מפורטים באופן יוצא דופן . הרג'יסטרים הנמוכים בעלי משקל ואופי מדהים .יש עשירות כזאת באוברטונים שאפשר ממש לטובע בתוך כל צליל שנישא באוויר.
שומעים כל הקשה על הקלידים וכל פטיש לבד על המיתר . תחושת "הזמזום" שנובע מהרזוננסים של תיבת הפסנתר בחדר ההקלטה, נשמעת היטב ורק מראה כמה "אמביאנט", הרמקול הזה יודע להעביר מהמקור, ביצוע היצירה עצמה.
אנו מדברים המון על השוני בין כלי נגינה חי בחדר ובין רפרודוקציה של מערכת ועד כמה היא קרובה,
או רחוקה בעצם מהדבר האמיתי. אני הראשון שאומר, שאין שום מערכת בכל מחיר,
שמצליחה להעביר כלי נגינה כמו שהוא נשמע בחי .
ה"סקורפיו" ובכלל חברת אודיו פיזיק מצליחה להתקרב מאד לרמת הפרטים ,
הנפח והריאליזם המיוחד של כל כלי וכלי שמושמע דרכם.
אמנם זה עדיין רחוק מאד מהדבר האמיתי , אך זאת אחת החברות שיודעות את העבודה בנושא .

מהפסנתר עברתי לז'אנרים וכמובן לדיסקים ותקליטים אחרים .
ENRICO RAVA- LIVE- "plays miles davis" –
אחד ההופעות הטובות והאהובות עלי.
ההופעה הראשונה במונטריאול , יחד עם סטפנו בולאני , פאולו פראסו ועוד ..
הופעה אנרגטית , כל כך חמה ועם מוסיקה אדירה ביופייה . פה כבר פחות חיפשתי סופרלטיבים ורציתי לראות האם הרמקול באמת משכיח ממני את היותו בחדר וההופעה מתנגנת כפי שהיא צריכה להיות , מוסיקאלית בלבד.
כך היה .
אמנם הרגשתי לחץ מסוים באזור הבס , למרות שזה היה צפוי, בהקלטה עמוסת בס כמו זו.
אין אפס .., רמקול שכזה שגם יורה לצדדים וגם יורד ל 29HZ מעביר את תדרי הבס המוגברים במיקס באופן "מושלם" כך שאין ספק שבהקלטה הזו , החדר שלי היה "קצת" קטן על הרמקול .
אפילו ה HEADROOM המפתיע ליכולות הבס בחדר, התגלה כמוגבל בהקלטות מסוימות וכאמור גם בזאת .
הבטחתי להיות אובייקטיבי כמה שאני יכול בסקירה, אז אני מזכיר גם את הדברים הפחות טובים שהרמקול עשה
(אצלי בחדר!) . לדעתי אם היו לי עוד חצי מטר מהקירות הצדדים גם הבומיות השולית הזו היית נעלמת ומתהדקת
למרות ההקלטה הנפוחה הזו . אני לא מאשים רק את ההקלטה חלילה, הסינרגיה של הרמקול עם החדר לא מאה אחו
ואני מודע לזה .
מעל "בעיית" הבס בהקלטה הזו יש גם דברים מדהימים שהרמקול הביא עימו , כמו : העומק של החצוצרה .
ראווה ופראסו שניהם מנגנים גם בפלוגהורן וגם בחצוצרה בהופעה . אפשר בנקל להבחין בין הכלים ,
בלי קשר להבדלים בין הנגנים .
עומק הסאונד הוא אדיר , החצוצרה נשמעת ריאליסטית לחלוטין .
הבמה עמוקה מאד, למרות הקיר האחורי, הקרוב יחסית, ואימג' המדויק מסגיר את מקומות כל הנגנים על הבמה.

בכלל, נושא השקיפות והטבעיות של הרמקול הזה יוצאים מן הכלל .
רמת הכניסה שלו לפרטים ויצירת רזולוציה חלקה כל כך ,מדהימה אותי כל פעם מחדש ועל כל ז'אנר שהוא .
כוח מתפרץ בלתי נגמר, מבלי לאבד פיקסלים או טקסטורה של כלי נגינה אקוסטיים וחשמליים, אפילו לרגע.
בסוויטות לצ'לו של באך למשל ( QUEYRAS – HM ) אפשר לשמוע את האלמנטים שחוברו יחדיו, עד כדי ריגוש בהקלטה המופלאה הזו .
הצ'לן הצרפתי יושב בדד, בכנסייה קטנה ומנגן בצ'לו מדהים ביופיו. משיכות הקשת יחד עם גוף הצ'לו מתערבבות יחד ב"ריוורב" הטבעי של הכנסייה. ולמרות שהכול יוצא החוצה כמקשה אחת , עדיין אפשר להבחין בקלות,
בכל שערה על הקשת, בכל ליפוף במיתר ובכל לחיצה של יד שמאל .
הרמקול מייצר בשבילנו את האווירה המיוחדת שבה הוקלט הביצוע הזה ומקרין למאזין את המוסיקה המופלאה הזו במין קסם מיוחד , שעדין לא הצלחתי להתגבר עליו.

הרבה אלבומי סולו של כלים יחידים מועברים באותו הקסם ובאותה הרמה ..הרמקול כמובן לא מפחד לא מזוגות
(PAGANINI FOR TWO-gil shaham\golan sollscher –DG)
וגם לא ממוסיקה קאמרית כמובן .
מוסיקה קלאסית בכלל נשמעת נהדר ברמקול הזה . אין שום ספק שהוא מנסה בכל הכוח לקרוע את מגבלות החדר בכל שנייה ושנייה ..אך בכל זאת מסוגל להעמיד כלים בודדים והרבה יותר מזה בגבולות שהצבתי לו .

בהרבה רמקולים ששמעתי אצלי בחדר וגם על מערכות אחרות, היו רגעים שרמקול או המערכת כולה (כמובן גם תלויה בחדר) פשוט הרימו ידיים בסופרלטיבים מסוימים.
הרמקול, או המערכת עושה פשוט TRADE OFF בין יכולת ליכולת .
ב"סקורפיו" זה כמעט ולא קורה .

לדוגמא ; ה"אנדנטה" בשישית של מאהלר (קאראיאן עם ברלין ב DG ) הוא פרק מופלא.
מלא רגש שבו כל כלי וכלי בתזמורת גדולה מאד, מנגנים גם יחד וגם בקבוצות קטנות יותר .
לקראת סוף הפרק, יש תהליך של התפתחות מתח מוסיקאלי , עד התפרצות לקרשנדו אדיר מימדים.
שכולל את כל הכלים בעת ועונה אחת. חטיבות הקשת , הנשפנים וכן את כל המתופפים שיש על הבמה
(יש הרבה יותר מזוג טימפאני על הבמה : יותר כמו שמונה. בנוסף כלי הקשה ועוד מתופף בס ענק).
ה"סקורפיו" מעביר את התזמורת במלואה קצת יותר מ 100 נגנים מבלי להתאמץ בכלל .
ההפרדה של הכלים והאוויר שהרמקול מביא איתו, אמיתיים עד כדי כך, שאפשר להצביע בדמיון על נגן שמזייף .
זו הפעם הראשונה למשל ששומעים "COWBELL" עומד מאחורי התזמורת בקרשנדו הזה. (לפחות אצלי במערכת).
שכבות התדרים מתגברים בכל רגע ורגע , שעוד כלים מצטרפים בציווי קאראיאן ..
יש תחושה מיוחדת שאין לרמקול גבולות. הוא ממשיך להוסיף את השכבות בקלילות ובחוסר מאמץ מדהים .
גבוהים מצלצלים, ונמוכים בלי תחתית כמעט .
התופים רעמו בחדר, הקשתנים ניגנו מוסיקה עילאית והכוח המתפרץ של יחידת הנשפנים היה חסר מעצורים.


התיאור נשמע כמו "פלצנות מגזינית" טיפוסית, של סופרלטיבים מאוצר מילים אודיופילי.
אך אני מבטיח לכם שחוויה כזו לא חווים עם כל רמקול.
הרגש והריאליסטיות שהרמקול מעביר בחדר, משכיחה לגמרי כל כבל , כל טוויק , וכל "שם" שרשום על הציוד .
המהירות, השקיפות והנפח האמיתי הזה, שיוצא מכל כיוון ועל כל סגנון מוסיקה
מינוס הגרעיניות הטיפוסית של רמקולים לא "מתוכננים" מספיק.
מביא את המאזין להאמין לכל דיסק ולכל תקליט וכמובן לשמור אמונים לרמקול שמגיש לו כך את המוסיקה.
(זה לא חדש, או מפתיע שאלה שרכשו AP גם משדרגים בתוך החברה הלאה)
זה נדוש כבר לספר שבעזרת החלפת הכבל , המגבר או הרמקול "גיליתי" את הדיסקים שלי מחדש..
אני לפחות , לא אומר את זה. אולי בגלל שאני מכיר אותם כבר מספיק טוב ממקודם .
אבל מה שכן אני יכול להגיד זה, שאין ספק שהרמקול הנפלא הזה,
מגביר כל רגש שחוויתי בקשר למוסיקה ששמעתי בעבר.

פאנצ'יות והיכולת להכניס את המאזין למצב של TOE TAPPING כבר בתחילת המוסיקה המתנגנת
זה לא עניין של מה בכך ! תקליטים כמו money for nothing של DIRE STRAIT ,
או unplugged של CLAPTON למשל , מקבלים דחיפה וערך מוסף נהדר מדינאמיקה כל כך מטלטלת.
הרמקולים הללו בהחלט יודעים לעשות "שמח" בלב ולהכניס את המאזין למצב של מוסיקה בלבד ולא להאזנת פירוטכניקה אודיופילית מצועצעת .

למרות הדינאמיקה שלהם והפירוט הפנומנאלי הם לא קדחתניים בכלל , זה רמקול שיודע לענות על כל דיסק וז'אנר שהזנתי דרכו , אם צריך להיות עדין מבחינת פרזנטציה, הוא עושה בדיוק את זה . ע"ע מקרה הסוויטות של באך
או רסיטל גיטרה קלאסית (RESITA INTIMO – ANDRES SEGOVIA)
אך אם מוקלט משהו "עצבני" וחזק הוא יודע "לתת בראש"!
IRON MAIDEN, METALLICA ועוד כמה להקות רוק ו מטאל, שרכשתי תקליטים שלהם בתקופה האחרונה נשמעים מדהים!
הרמקול פשוט מפציץ את כל האנרגיות האלה החוצה מבלי להסס ומבלי להתפלצן .

לסיכום :
עם WOW כזה אני מוכן לחיות הרבה זמן . איך אומרים באומנות ?
"אין דבר כזה שאין דבר כזה" (?!).
אז באודיופיליה אפשר להגיד משפט נדוש אחר "NEVER SAY NEVER " !
אז, אני לא אומר שזה הרמקול הכי טוב , אני גם לא אומר שזה הרמקול האחרון שלי.
אני יכול רק לחייך ולשמוח שמצאתי כזה רמקול, שעושה לי טוב על הלב וגם מתאים לי לחדר ההאזנה
מבחינת סאונד, במידה טובה .
למרות הדעות הרווחות והמוקדמות שלי ושל חברי לתחום, שכנראה הוא לא "יעבוד" אצלי
ולמרות כל הרצונות ההיקפיות שלי .. הוא התאים לבסוף והפתיע את כולנו ואותי במיוחד.
זהו רמקול שללא ספק מביא "רמה אחרת" אלי הביתה .
בתקופה האחרונה המערכת שלי השתנתה כמעט בכל פריט שהיה לי ו"היום" אני יכול להבין רק עד כמה אפשר לגדול ולהמשיך "לשפר" את הסאונד.
כמובן שהעיקר אצלי נשאר עדיין המוסיקה ואני מנסה להוציא כל שקל שיש לי לכיוון המדיות ולאו דווקא לציוד אודיו.
אך פעם בתקופה, חייבים לרענן את מצב הסאונד גם כן ..לטובת התחביב .
למרות שאם תשאלו אותי , לא היה לי "חסר" שום דבר עם ה 816S האהוב שלי. נהניתי עם המעט שהיה לי.
כמובן ש"הסקורפיו" הביא עימו התקדמות ברוטאלית, בכמעט כל אספקט וניואנס והשאיר גם את האהבה הגדולה
שלי ל "פוקל" מאחור .
ה"סקורפיו" של AP ללא ספק מעמידים מחדש את הגדרת היכולת, שאפשר להשיג מזוג רמקולים ואת המוסיקאליות המרגשת שאפשר לקבל ממערכת וחדר מתאימים .


סקירה זו מוקדשת ל שני חברים, שבלעדיהם הייתי מרגיש בודד בעולם .
לכבוד הוא לי לקרוא לכם "חבריי" .