METHENY-AMJ - UPOJENIE

אי אפשר להגיד שאני "מאוהב" בקול האנושי .. טוב לפחות לא הייתי עד לפני כמה שנים .
אם הייתם נותנים לי לבחור בין מוסיקה עם טקסטים ושירה, לבין אלבומים אינסטרומנטליים .
כלי הנגינה לבדם היו מנצחים בקלילות , את האמת ..עד היום .
אבל ,
בשנים האחרונות "גיליתי" את הקול האנושי מחדש , זה התחיל מאריות נבחרות של טובי הזמרים והזמרות בתחום האופרה ומשם גם השתלשל לזמרות ג'אז מעולות וכן הלאה .
אמנם כאמור אעדיף אינסטרומנטלי בכל רגע , אך הערכה והערצה שלי לזמרים וזמרות טובים היא עצומה .
הקול אנושי היה הכלי נגינה הראשון בעולם , לפני כל כלי נגינה בנוי או מאולתר והקושי בהפקתו באיכויות המדוברות
הוא לא פחות מכל טכניקה בכינור או בפסנתר .

לי ספציפית לא תמיד קל לשמוע קולות במוסיקה , לפעמים הם מפריעים לי לשמוע את כלי הנגינה ולפעמים הם גם לא משתלבים לי טוב באופן כללי .
יש המון אנשים שלוקחים מה VOCALS גם ערך מוסף, שהוא אולי אחד הדברים החשובים בשירה הכתובה .
זה כמובן הטקסט עצמו .
העוצמות והמשמעויות של הטקסט המושר הוא חלק נכבד ולא פחות חשוב מן המוסיקה המנוגנת , המלווה אותו .
ואם כבר התחלתי להתוודות על הקשיים שלי לגבי שירה ,אז אמשיך בזה שמשמעויות הטקסט מעניינות אותי כקליפת השום .
מבחינתי (לפחות בשלב הזה) קולות השירה של הזמרים והזמרות הם כלי נגינה בלבד לא שום ערך מוסף של משמעות טקסטואלית .
כך , שגם אם אני שומע שירה באיטלקית , גרמנית , או צרפתית באופרות למשל , זה עניין שולי מכיוון שלהבין את הטקסט אף פעם לא היה משאת נפשי .
(באופרות בדרך כלל גם מצורף ספרון עם הטקסט מתורגם וכתוב, כולל הסיפור. כך שאפשר תמיד לקרוא אם זה מעניין ).
למרות השפות הרבות שמושרות בעולם בכלל, האוזן שלנו לא תמיד מצליחה לתפוס או להתרגל לשפה מסוימת , מבטא וכדומה .
גם אם איננו רוצים להבין את הטקסט עצמו השירה עצמה "מעצבנת" אותנו , בדיוק כפי שכלי נגינה מסוים יכול לעצבן אותנו באוזן (למשל סיטאר לחלק מאנשי המערב ...) .
אז למה כתבתי את כל ההקדמה הארוכה הזו אתם שואלים ?

מפני שבאלבום החדש* של פאט מת'יני יש זמרת ששרה שירים שלמים פרי עטה פולק פולני ועיבודים עם טקסטים שכתבה וכתבו לה לקטעים ישנים של מת'יני .
"הבעיה" חוץ מזה שיש באלבומו (של אולי אחד האמנים האינסטרומנטליים האהובים עלי בז'אנר), גם זמרת ששרה ,
היא שרה בפולנית !
ANNA MARIA JOPEK היא זמרת ג'אז שכבר פועלת כמה וכמה שנים..נולדה ב 1970 בפולין ולמדה מוסיקה קלאסית (פסנתר) באקדמיה "שופן" בווארשה.
שיתוף פעולה עם אמני ג'אז ידועים כבר היו לה בעבר וזה היה רק עניין של זמן, עד שפט מת'יני יעשה איתה מטעמים לאוזניים .
*(האלבום יצא ב 2008 תחת הלייבל של פאט מת'יני לאחר שהוקלט ויצא בגרסה פולנית ב 2002 )
ב 2001 בזמן שפאט מת'יני הופיע בפסטיבל ג'אז באירופה , ניגשה אליו AMJ והציגה את עצמה , עם ביטחון רב וחינניות "כבשה" את ליבו של פאט והוא בחר להגשים את חלומה לעבוד עימו כשנה לאחר מכן .
מת'יני מספר שהוא התאהב במוסיקאים הפולנים ושכל סשיין ההקלטות היה מעורר ומלא השראה גם אצלו .
כמובן שמצד הפולנים שעבדו עם אייטם עולמי שכזה הדבר היה אדיר מאין כמוהו .

קולה של AMJ מדהים ביופיו מלא ברק ועומק , היא שרה עם המון נשמה והמון רגש בכל המנעדים .
למרות המבטא והשפה ה"מעצבנת" (פולנית) השירה משאירה אותך פתוח עיניים ופעור פה , לא ברמה של וואו , אלא מהבנה כמה תום,רוך ואהבה יש לה למוסיקה ולשירה .
קולה לא דומה לזמרות ג'אז אחרות אמריקאיות למשל ,אלא יותר בגוון פופי חצי מחוספס חצי חלומי .
כמובן שהליווי של מת'יני לא נופל במאומה והוא ממלא את האווירה ואת האלבום בנגינתו הרהוטה , הרעננה והמיוחדת במינה . גאנותו נישאת באוויר בכל תו ותו באלבום ואי אפשר לטעות שזאת הפקה שלו .
כלים נוספים משתתפים באלבום חוץ ממת'יני למרות שהוא הדומיננטי ביותר. פסנתר , כלי הקשה ואפילו סקרטצ'ינג מפטיפון באחד הקטעים . הנגנים הנוספים הם בעיקר פולנים שניכר שעבודתם טהורה מרוח וצילצולים אלא מוסיקה טהורה עם המון רגש והערכה למת'יני וגם לפולק הפולני באופן מסוים.
מי שמכיר וקצת מתעניין יודע שבפולין סצנת המוסיקה ענפה מאד ובעיקר הג'אז הפולני שנחשב למשובח ביותר .
הארץ מלאה בנגנים מוכשרים ובמוסיקאים מחוננים .
זהו לא פלא שפט מת'יני לקח פרויקט מופלא שכזה .

הטקסטים באלבום מושרים כאמור בפולנית על ידי אנה, אך בחוברת הדיסק כל הטקסטים מתורגמים
לאנגלית, שכל אלה שרוצים את הערך המוסף של משמעויות הטקסט יוכלו גם להבין .
השילוב של השירה המצוינת של AMJ עם נגינתו הכול כך מיוחדת של מת'יני עושים את האלבום הזה לפנינה אמיתית .
משהו קצת שונה אמנם, אבל אמנותי להפליא .
האלבום משלב כאמור שירים שכתבה AMJ עם ליווי של מת'יני והאחרים , AMJ על הפסנתר כמובן בנוסף לשירה .
קטעים ישנים יותר של מת'יני שהפולנים כתבו לו מילים , ואפילו עיבודים חדשים .
קטעים מ "OFFRAMP", מ "STILL LIFE" ועוד .. יש אפילו עיבוד מדהים ביופיו בביצוע פסנתר, באופן אינסטרומנטלי ל "LETTER FROM HOME" המצויין של מת'יני .
כל האלבום הוא הפתעה אחרי הפתעה . ה"מסר" עובר את מחסומי השפה , המבטא והשוני בין המוסיקאים .
כמובן שהמוסיקה עצמה מאחדת ומאגדת את כולם תחת אותה "שפה" האוניברסלית השניה (אחרי המתמטיקה כנראה).
זהו אלבום מקסים ביופיו שיקלט אצל כל אחד ואחד ללא שום קשר לאובי ג'אז (טוב את האמת זה לא כזה ג'אז) או ז'אנר אחר .

מומלץ ביותר !



הינה קליפ לשיר הנושא של האלבום .. תהנה .

RODRIGO Y GABRIELA

- METAL MARIACHIS

"It’s as if a roaming band of mariachis met up with a nomadic pack of Metallica die -hards on the road somewhere, and nine months later, two stars were born. One-part satanic rock, one-part angelic classical; sheer fuck-your-face acoustic awesomeness in totality"

תשכחו מהפיוזיין שאתם מכירים , ג'אז מהול בסגנונות שונים ומשונים, זה לא זה... !
זהו הפיוזיין החדש:
שני גיטריסטים מקסיקנים, שגרים באירלנד. מנגנים פולק ספרדי\מקסיקני עם השפעות של מטאל ורוק.
לזה אני קורה פיוזיין !

זוג גיטריסטים צעירים כבש את עולם המוסיקה בסערה בשנתיים האחרונות , עם אלבום הבכורה שלהם ..
RODRIGO Y GABRIELA - THE ALBUM


רודריגו סאנצ'ס מצד אחד וגבריאלה קווינטרו מצד שני ..שני צעירים שגדלו והושפעו מלהקות מטאל ורוק כל חייהם.
מ-מטאליקה ועד פינק פלויד , לד זפלין ועד ג'ימי הנדריקס , הם נפגשו במקסיקו לראשונה בסדנת מוסיקה
והקליק היה מיידי .
המוסיקה סחפה את שניהם למחוזות מטורפים, רעננים וחדשים .
הם כתבו קטעים מקוריים שלהם וכן גם עיבודים לשירים וקטעים מוכרים, של הלהקות שהם הושפעו מהם ..
"ORION" של מטאליקה , ""STAIRS WAY TO HAEVEN" של לד זפלין ועוד ..בעיבודים שלא נשמעו מעולם .
הם התחילו לשלוח הקלטות דמו לכל הכיוונים עד שגילו אותם .
הזוג הזה מנגן LIVE ברחבי הגלובוס והם מצליחים למלא אולמות עד אפס מקום.
אלה הופעות אנרגטיות, מלאות הומור ומוסיקה טהורה וטובה .
בקרוב יוצא DVD של השניים בהופעה חיה מטוקיו !

2 גיטרות ספרדיות מנגנות ליווי וסולו משלבות רית'ם סקשיין בתיפוף עצמי, על גבי גוף הגיטרה ובכך נותנות למאזין הרגשה של להקה שלמה .
רודריגו שהיה בכלל מתופף בלהקת מטאל שהיה צעיר יותר, מנגן פה גיטרה ברמה הגבוהה ביותר שאפשר .
תשכחו מפאקו דה לוסיה , תשכחו מוינסנט אמיגו .
רודריגו מנגן "פינגר פיקינג" במהירות האור ועד לנגינה חושנית, עמוקה ורומנטית .
גבריאלה קווינטרו מלווה אותו על הגיטרה לצידו בטכניקה משגעת , רבויה באומוציות ועומק מוסיקאלי אדיר .
גם היא ניגנה בכמה וכמה להקות מטאל ורוק בצעירותה וההשפעות שלה דומות מאד לאלו של רודריגו .


הם מציינים לכל המאזינים שהם אינן מנגנים פלמנקו, למרות שכך תמיד מציגים אותם .
אמנם הסאונד הוא פולקלור ספרדי מקסיקני, שבקלות יכול להתפרש כמוסיקת פלמנקו מסורתית.
אך המבנה וההשפעות הם מרוק וכאמור מ-מטאל .

אלבום הבכורה שלהם שיצא לפני כשנתיים בערך משלב קטעים מקוריים של השניים שנכתבו מהשפעות ומכיוונים שונים.
כמו היסטוריה ויקינגית , מקסיקנית , ועוד .. לאחר שהזוג החליט לטייל קצת באירופה הוא נחשף וכתב בזוויות שונות .
גם עיבודים לקטעים מוכרים של להקות גדולות ..ORION של מטאליקה ו "מדרגות לגן עדן" של
לד זפלין בעיבוד יוצא דופן, מעניין ומדהים לדעתי .


האלבום מאגד בתוכו מוסיקה נדירה שמנוגנת בצורה יוצאת דופן , כל התווים נקיים ומדויקים .
זהו לא מפגן פירוטכניקה ו SHOW .. אלא מוסיקה כתובה, שמגיע מהבטן של שני האומנים הצעירים הללו .
אלבום נדיר ביופיו שכל חובב מוסיקת עולם , קלאסי ,מטאל ובעצם כל סגנון וג'אנר יוכל למצוא משהו להתאהב בו .

נדיר מאד למצוא מוסיקה טובה באמת שמחדשת ומרעננת קצת את התקופה ..
רודריגו וגבריאלה הצליחו לעשות זאת באלבום צנוע ומדהים ביופיו .
ה"מטאל מאריאצ'י " של הזוג הוא KICK ASS לכל החושים ..ששומעים את האלבום אין שום מצב שלא תנועו או תתופפו ברגליכם .
כל קטע וקטע מסוגנן ומושפע מכיוונים שונים , הנגינה של השניים מביאה את כל האנרגיות לזרם אחד ופשוט מציף אותך באושר ובחיוכים .

הינה קטע מדהים מקורי של השניים (כמובן שאפשר למצוא עוד הרבה ב YOUTUBE*)

THE BACH ALBUM - Helene Grimaud

חשבתי רבות מאיזה זווית לתקוף את הסקירה הזו , האם להתחיל אותה מכיוון "באך" האגדי,
או דווקא מאצבעותיה המופלאות של הפסנתרנית Helene grimaud .
הבעייתיות שנתקלתי בה ולא בפעם הראשונה לפני כתיבת סקירה מוסיקאלית. היא מאיפה לקחת את המילים , האם מהלב לכתוב אותה או דווקא מהראש .

החלטתי ש ...טוב האמת שעדיין לא החלטתי אבל התחלתי לכתוב אז נראה מה יצא .

דיסק חדש יצא תחת הלייבל DG , והפעם, כמו הרבה פעמים בעבר. יצירות לפסנתר שהלחין אולי המלחין הגדול ביותר למקלדת ובכלל בכל הזמנים .

"התנ"ך" כפי שמוזיקאים ומלחינים רבים קוראים לו . באך.
הלן גרימו החליטה לאחר זמן רב, לאחר שהיא באור הזרקורים כמעט תמיד. להוציא דיסק ביצועים ליצירות שלו גם .
ההחלטה בדרך כלל לא קלה לפסנתרנים, שמשקיעים מעצמם באינטרפרטציה ובטכניקה שקרובה לשלמות. ההחלטה לא קלה מפני שלנגן באך זה לא עניין של מה בכך .
גם בשל הטכניקה , החשיבה והעומק האדיר שיש ביצירות שלו וגם בשל בעייתיות הסאונד שמוציאים מה מהפסנתר למשל, בניגוד ל"הארפיקורד" שהיצירות הללו נכתבו בעזרתו ועבורו דאז .

כל טכניקה ההקשה , התזמור והדינאמיקה משתנה, שיש לפניך פסנתר כנף משובח שנותן כל כך הרבה יותר ממה שהיה לבאך לעבוד איתו . אך מנגד גם ,הופך את היצירות של באך לקצת יותר מודרניות וקצת יותר עגולות ממה שהם באמת .
המילה "אמת" קשה שמדברים על יצירותיו של באך. מכיוון שאין שום אמת אבסולוטית או "נכון ו לא נכון" לאייך צריך או חייבים לנגן את התווים שהוא השאיר אחריו .

פסנתרנים שונים מנסים את כוחם בהקלטות ובביצועי היצירות שלו , חלקם עושים זאת בצורה טיפה יותר אוטנטית ואחרים לוקחים את זה "רחוק" יותר. לכיוון ולנוחות שלהם .
זה נשמע טוב, גם פה וגם פה ונתון למחלוקת לאייך צריך לשמוע באך, לנגן אותו ולאהוב אותו .
כמובן שאין אני או אחר יכולים להשפיע על טעמו של מאזין. אלא טעמו הוא שלו בלבד ושכל אחד יבחר איך הוא היה רוצה לשמוע את יצירותיו של באך .
גלן גולד למשל הוא הדוגמא המרשימה ביותר לאינטרפרטציה אישית מאד של יצירות באך בכל השנים .
האומץ והתעוזה שלו בנגינתו את התווים העתיקים ראויה להערכה עצומה וכך גם הוא נרשם בספרי ההיסטוריה.

הלן גרימו היא התפר מבחינתי , למרות שבפתיחת הדיסק היא מנגנת את ה פרלודים והפוגות
מה"ספר הראשון" של ה WELL TEMPERD CLAVIER בצורה מאד אוטנטית ללא פדל ססטיין וכמעט ללא לגטו .
האינטרפרטציה שלה דומה מאד לנגינה על "הארפיקורד" לפי הזמנים והתקיפה של המקלדת .
באלבום עצמו הלן גרימו בחרה בפוגות ופרלודים מסוימים מ "שני הספרים" של
ה WELL TEMPERED.. ועוד כמה יצירות שעליהם אני אתעכב מהשורה הבאה .


שתי סדרות של פרטיטות וסונטות כתב באך בחייו .. אחת שהוא כתב לפסנתר..לא מזמן הצגתי ביצועים של גלן גולד ושל מארי פראחייה שמנגנים את הפרטיטות שלו לפסנתר ,וכן סדרה נוספת שהוא כתב,
אך לכינור סולו .
באך היה כנר מחונן כפי שהיה נגן עוגב ומקלדת מחונן והידע שלו , ההשראה והדמיון שלו לכלי קשת,
היו עצומים .
הוא מכיר ומבין את הכלים, כך שתמיד היה כותב להם ובאופן יוצא דופן אפילו בהשוואה למלחינים אחרים מתקופתו שהיו מזוהים הרבה יותר עם כלי קשת. .(אם כי יצירות הפסנתר היו המוערכות, שמזכירים את באך בכלליות) .
שני קטעים משני פרטיטות לכינור(!) מופיעים כאן , באלבום שמייצג מקלדת ומבוצע ע"י פסנתרנית .
כמובן שאלה הם טרנסקריפציות על הפרטיטות לכינור, בביצוע של פסנתר .
הראשון , מהפרטיטה השניה ואולי המפורסמת ביותר ..נערך ושונה מכינור לפסנתר ע"י FERRUCCIO BUSONI .. מלחין , מוסיקאי ומורה למוסיקה שחי בסוף המאה ה 19 עד ל שנת 1924 .. והושפע רבות מבאך וליסט . רב המוסיקה שכתב , הלחין ו "הנדס" היו במגמה מאד "עכשווית" ודי מסובכת לעיכול.
הוא שיצר טרנסקריפציה לפרטיטות לכינור של באך, לימד וביצע אותם לעצמו .
הלן גרימו ביצעה את אותה הטרנסקריפציה בעצמה ובהצלחה מרובה . פה היא דווקא זונחת קצת את המגמה האוטנטית של באך ומנגנת את הקטע ביתר שאט ובריחוף מסוים, עם טכניקה קצת יותר מודרנית .
כמובן שלא הופתעתי גם מכיוון שזאת כאמור טרנסקריפציה מכינור ולא קטע שנכתב להארפיקורד וגם בשל המודרניות של "המעבר" ש"בוסוני" הביא בכתיבתו בשנים של המאה ה 20 ולא מימי באך .

את הקטע השני שנלקח מהפרטיטה השלישית ..היא מנגנת במצב קצת יותר "נוח" כך אפשר להרגיש. אולי בגלל שאת הטרנסקריפציה לחלק הזה יצר רחמנינוף הרומנטי .
הלן גרימו מכירה את יצירותיו, את האינטרפרטציה שלו ומנגנת את יצירותיו מגיל מאד צעיר . ואולי השילוב של התווים של באך עם החשיבה הרומנטית הדי מודרנית של רחמנינוף הצליחו להביא את גרימו לשבת קצת יותר בנח על הכיסא המונח מול המקלדת ולא על קצהו .
"פרלודיון" מהפרטיטה השלישית הוא נתח מקסים מפרטיטה די קשה, אך מלודית להפליא של באך .
הלן גרימו מביאה אותו על מגש של כסף למאזין . נגינתה בטוחה וזורמת מתחילתה ועד סופה .

היצירה הגדולה ביותר שמבוצעת באלבום הזה ושזורה בדיוק באמצע הדיסק הוא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר שבאך כתב בימיו .
הפעם עם אינטרפרטציה של גרמיו וללא טרנסקריפציה או תווים מסומנים של מלחין ומוסיקאי אחר.
הקונצ'רטו אמנם לא ארוך אך מלווה בתזמורת ובכלי "סולו" נוספים .
בימי באך הקונצרטים היו כתובים בדרך כלל למספר כלי סולו וליווי , למרות שתמיד כלי מסוים הוא הדומיננטי ביותר ופה כמובן זהו הפסנתר .
הלן גרימו כבר לא ילדה וקו החשיבה שלה מותאם יפה מאד לקו המנחה שהיא בחרה , ניסיון לגשר בין פערי סטקאטו ה "באכיים" ובין המודרניות שהיא נוטה אליו .
ליווי הרמוני לעבודת פסנתר מופלאה מביא את הקונצ'רטו הראשון ליצירה עמוקה ומצויינת בדיסק הזה וגם לאתנחתא מסוימת אם כבר ,באמצע האלבום לאחר ששמענו רק פסנתר סולו .

האלבום הזה בכללי מתוכנן מאד יפה. עם קו רחב מאד, ששוזר המון יצירות, אלמנטים ודמיון מבאך.
הלן גרימו בחרה יצירות מאתגרות שיובילו אותה לסף היכולת גם מבחינה טכנית וגם מבחינת דמיונה .
האינטרפרטציות של הפרלודים, הפוגות והקונצ'רטי מדהימים ביופיים וכמו שאמרתי , מביאים את המאזין לגבולות שבין אוטנטי לבין מודרניזם טכני מסוים .
הנגינה רהוטה, נלהבת ונכונה מכל האספקטים האומנותיים .
הלן גרימו עשתה זאת שוב , אחרי הדיסק והביצוע המדהים שלה ל"קיסר" של בטהובן שיצא לפני תקופה קצרה , היא הוציאה יחד עם DG עוד אלבום מופלא לביצועים מצוינים לפסנתר . באך כבר לא נשמע משעמם ושבלוני אם כי רענן חדש ומחודש והפעם על ידי אחת הפסנתרניות הטובות בעולם אולי .

מומלץ ביותר.