28 אוקטובר, 2008

MAHLER 8th SYMPHONY

חלק ב'

למי שעדיין לא קרא את חלק א' , הינה זה פה - MAHLER 8 SYMPHONY חלק א'

עם השנים רכשתי כמה וכמה ביצועים ליצירה הזו, כפי שאני עושה עם המון יצירות קלאסיות אחרות .
חלק מהכיף ומהלמידה של יצירות שכאלו , זה לגלות אותן מחדש בידיי המנצחים שמנסים את גורלם ואת ניסיונם בהפקתן. למשל ביצירה הענקית הזו .

אני אנסה לסקור בקצרה כמה וכמה ביצועים שברשותי ולהביא לכם את השוני באינטרפרטציה של כל אחד ואחד מהמנצחים, התזמורות, המקהלות וכמובן הסולנים המשתתפים תחת ניצוחם .

בחלק זה אני אסקור שלושה ביצועים ספציפיים ..

שלושה מנצחים ענקיים עומדים על הפרק .

* ג'ורג' שולטי האגדי .. מנהלה האגדי של תזמורת שיקגו שנים רבות ..
* קלאודיו אבבאדו .. או איך שאני קורא לו , "המנצח בעל יד הזהב". אחד המנצחים הטובים בעולם כיום אם לא הטוב ביותר, לדעתי .
והמנצח האחרון שיסקר בפרק זה יהיה;
* פייר בולז . . מנצח מבוגר שסיים להקליט את מכלול סימפוניות מאהלר ממש בתקופה האחרונה.

נתחיל, בהתחלה .

ג'ורג' שולטי עם התזמורת הגדולה של שיקגו, יחד עם מקהלות שונות מוינה אוסטריה ..
מנגנים את אחד הביצועים המוכרים והמפורסמים של השמינית של מאהלר בכל הזמנים .
סוללת הסולנים ששרה בביצוע זה , היא הנבחרת והטובה ביותר שידעה היצירה הזו,
מכל הביצועים הטובים והרעים בכל הזמנים כנראה .
השירה היא גולת הכותרת של השמינית ופה שולטי הצליח בגדול, לאסוף אליו את מיטב הכישרונות, שעשו את תפקידי השירה מהפרטיטורה של מאהלר באופן הטבעי והמיוחד ביותר שנשמע .
הת'ר הרפר , לוצי'ה פופ, הם רק חלק מהשמות שמשתתפים פה בתפקיד הסולנים .
כמובן שהמקהלות של וינה שמשתתפות בהקלטה הזו, עושות את העבודה בצורה הטובה ואולי האותנטית ביותר בזמנים שלנו (המאה ה 20 ) .
אופיו ה"חזק" והמהיר של שולטי מביא את היצירה הזו לרמת דינאמיות חזקה מאד.
מתפרצת ולפעמים קצת יתר על המידה , אולי היכן שחייבים איפוק וסבלנות מסוימת להבנה עמוקה יותר של המוסיקה שולטי היה צריך לתת למוסיקה "לדבר" בפני עצמה .
בפרק הראשון האורגן שעל הבמה קצת מאפיל בשל "ווליום" גבוה יותר (שמורה לו המנצח) על הסולנים ובכך יוצר קצת ערפול מסוים על שירתם .
כאמור הסימפוניה הזו נכתבה לסולנים והם גולת הכותרת בכל פרק ופרק .
ההקלטה משנות ה 70 של שולטי היא לא מהטובות ביותר אך בשל הגרנדיוזיות העצומה, יש תחושה של נפח גדול והמון בומבסטיות בצליל ..כמובן שהעומס הזה דורש את הטכנולוגיה של היום כדי להעביר את הפירוט הרגיש שיש בארבעת החלקים של השמינית .
שולטי לא משאיר כלום מאחור ודוחף בחוזקה עד לשנייה האחרונה ו "לפינלה" העצמתי בכלי נשיפה ובשאר הכלים והמקהלות שמשתתפות פה .
זהו ביצוע מרגש , גדול וחזק מאד של השמינית ..והיא כפי שכבר ציינתי בפתיחה ..המפורסמת ביותר מכולם.

NOTE – ל לייבל DECCA יצא רימסטר של השמינית של שולטי בסדרת ה LEGEND, שם הם ניקו את ההקלטה ועם הטכנולוגיה העדיפה של היום, הביצוע נשמע בכמה מונים טוב יותר מההקלטה הישנה.

הביצוע השני שהחלטתי לסקור הוא של ABBADO .. קלאודיו אבאדו הקליט כמה וכמה פעמים את הסימפוניות הגדולות והמעולות של גוסטב מאהלר .
לפני שנים רבות וגם בעשור וחצי האחרון .. הקלטות (לא המלא) האחרונות היו בפסטיבל לוצרן ב 2003. ולפני כן עם ה BPO ב DG בכמה הזדמנויות .
הביצוע לשמינית שאני סוקר, קלאודיו אבאדו הקליט לפני שנים מספר בשנות ה 90 (1995)
זו היא כנראה הקלטתו היחידה של השמינית בכל הזמנים שהוא ניצח והקליט (עד כמה שאני יודע) .

אמנם הסולנים שיש לאבאדו בהקלטה הזו ל דויטשה גרמופון, לא ברמה הווקאלית שיש לשולטי ..
אך התזמורת הברלינאית היא כבר סיפור אחר. היא יכולה להתחרות בעוצמות של זאת משיקגו. בעוד הם מבצעים הכול ברהיטות רבה יותר ובדינאמיקה שקשה לשחזרה, על ידי תזמורות אחרות בעולם .

תחת שרביטו של אבאדו, השמינית של מאהלר נהיית גדולה יותר, אך מתונה יותר מזאת של שולטי .
אבאדו חדור מרץ מנצח על כמות הנגנים הסולנים והמקהלות בחוסן מטורף .
הוא לא מתפרץ בכל זמן שמאפשרת לו הפרטיטורה, אם כי הוא נותן למוסיקה לזרום מאליה ולהגיע לשלבים הגבוהים ביותר במוסיקאליות שמביאה איתה היצירה .
האוזן החדה של קלאודיו אבאדו לפרטים, מקרינה למאזין את הניואנסים המיוחדים והקטנים ביותר במוסיקה. את הפירוט הרב ואת התווים הקטנים ביותר שגוסטב מאהלר כתב ועדכן שם על הניירות .
קלאודיו אבאדו מנצח על היצירה הענקית הזו במלוא תפארתו ותפארתה של המוסיקה הטהורה .

לאחר האזנה לביצוע הזה: יש הרגשה שיותר מוסיקה נשארת בראש, מאשר תעלומת הביצוע עצמו .
וליצירה גרנדיוזית שכזו, הדבר טוב ורגיש שבעתיים .
ההילה שיוצר קלאודיו סביב הנגנים והמוסיקה היא חד פעמית ובזמנים המודרניים שלנו זהו אולי הביצוע האולטימטיבי לחובבי מאהלר .
כמובן שהדעות חלוקות לכאן ולכאן ..ויש כאלו המעדיפים טכניות ופירוט רב יחד עם הפקה מושקעת מהשנים האחרונות ..
פה הם דווקא יקבלו אותה מהביצוע השלישי והאחרון שאבחן להיום .. אך לפני כן עוד קצת על ההקלטה הזו .
הפתיחה אצל ABBADO תמיד מושיבה את המאזין על קצה הכורסא , הוא תופס אותך בו ברגע , הסולנים למרות שהם פחות "נחשבים" מאלה בהקלטה של שולטי , שרים מצוין ויחד עם המקהלות כמובן הכל נשמע הומוגני והרמוני למשעי.
אבאדו יודע לשלוט בכל אגף ואגף ובתשומת לב לפרטים ולכלים שמגנים סולו או מחויבים בפרטיטורה להיות מודגשים יותר .
יש על הבמה יחד עם מאות המשתתפים גם אורגן קונצרטים, שמנגן בפרק הראשון וכן גם בחלק הרביעי והמסיים של הסימפוניה . השליטה בעוצמות ובדינאמיקה של 150 נגנים ועוד מאות זמרי מקהלה, יחד עם עוצמת האורגן שבהיסח הדעת יכול לשבש לכולם. בשל עוצמתו והתדרים שמוקרנים לאולם .
תחת ניצוחו של ABBADO הסאונד נשמע מאוזן ומושלם לטעמי .

איזון מושלם, פירוט וטכניות עילאית אפשר גם למצוא אצל -
פייר בולז יחד עם התזמורת Staatskapelle berlin .. הוא הקליט ל DG את השמינית לאחר מכלול של סימפוניות מאהלר.
הפקת ענק כיאה לשמינית של מאהלר והמנצח שידוע בעוצמתו ובירידה לפרטים .
פייר בולז פותח את היצירה בפרק הראשון אולי החשוב ביותר ביצירה כולה, בנגינה מצוינת ומפורטת במיוחד .
ההקלטה פנומנאלית ואולי זאת ההקלטה שהייתי ממליץ ל"אודיופילים" אשר רוצים לשמוע כל ניואנס וכל תו שמנגנים בתזמורת .
בולז לטעמי טכני מידי ואת ה"הילה של אבאדו או הורננסטין" לא מוצאים כאן בכל דרך שנסתכל על זה .
למרות שמוסיקאליות וזרימה יש פה בשפע, חסר קצת הטאצ' הסופי כדי להביא את היצירה כולה לתודעה מסוימת של המאזין .
הדיסק עצמו מגיע ב 2 מדיות פיסיות כאשר החלק הראשון 23 דק' בערך מופיע על המדיה הראשונה (דיסק 1 ) ושאר החלקים כמעט שעה נוספת ..מופיעים על המדיה השנייה.
פה חברת DG או אולי המפיקים של הביצוע הזה, רצו והצליחו לבודד את החלק הראשון של היצירה משאר המוסיקה ובכך לייחד אותה ספציפית למאזין .
חוץ מחשיבה שיווקית יפה ואולי גם משהו מעבר לכך, ..העניין די אידיוטי וגם לא כל כך נוח .
היצירה כתובה בשלמותה ב 4 חלקים וכך יש להאזין לה .
מתחילתה ועד סופה ..קצת מעצבו שאם כבר מאזינים ב CD ..לקום אחרי 20 דק ולהחליף מדיה לשאר הקונצרט.
בכל אופן ..הביצוע מופלא חד וחלק מאד. אך הוא מאופיין בפן הרבה יותר טכני מהביצועים הישנים יותר.
יש כאלה שיעדיפו ויבינו כך את מה שמוקלט ביתר קלות ..אין פה התפלפלויות או מוסיקה בתוך מוסיקה ..הכול נשמע מאד ברור ומאד ישר למאזין .
בולז קצת פחות אובייקטיבי לכתוב בדפי התווים של מאהלר ודי מושפע ממנצחים שונים שהוא כנראה "גדל" על ביצועיהם .
בולז תפוס לזרם מאד משכנע, אך גם פחות אינסטינקטיבי למוסיקאליות ולרוח הדתית אופראית שמאהלר ניסה להשיג פה .

לסיכום ,
ביצועים רבים, טובים מאד, לא נסקרו פה . לא בגלל שהם לא חשובים מידי אלא בשל שרירותיות מסוימת שתפסה מקום .
הינה רשימה של כמה ביצועים מדהימים שכדי מאד להאזין להם ..

MAHLER 8 SYMPHONY – OZAWA – BOSTON So' - PHILIPS

MAHLER 8 SYMPHONY – HORENSTEIN – LONDON SYMPHONY – BBC 1959

MAHLER 8 SYMPHONY – SOLTI – CHICAGO – DECCA LEGEND 1971 (REMASTER)

MAHLER 8 SYMPHONY – NAGANO – DEUTSCHER ORC BERLIN – Hm

יש כמובן עוד המון ביצועים מצוינים ,
אלה שכתבתי עליהם גם כן בלי ספק מומלצים בעיני מאד .


קליפ מצחיק על השמינית ...


24 אוקטובר, 2008

MAHLER THE 8TH SYMPHONY


"THE SYMPHONY OF THE THOUSAND"



בקיץ 1906 יצא גוסטב ("מאהלר", לא הכלב של עופר שחורי) לחופשה בבקתת העץ שלו ביערות..

אי שם בגרמניה . זאת היית "בקתת ההלחנה" שלו ..כך קרא לה ..אך הפעם לא התכוון להלחין מאום אלא לנוח בשל הרגשה לא טובה של אפיסת כוחות .

ביום הראשון "לחופשתו" התחיל גוסטב מאהלר, אחד המלחינים הגדולים ביותר, אם לא הגדול ביתר במאה ה-20 לכתוב את הסימפוניה\יצירה הגדולה ביותר שלו .

הסימפוניה ה שמינית או בשמה המסחרי - "סימפונית האלף" .

שמה של השמינית כ "סימפונית האלף " כפי שרבים מציגים אותה על גבי הדיסקים והתקליטים שלהם היא כאמור לא שמה ה"אמיתי".. מאהלר מעולם לא כינה אותה כך . שם זה הוא תוצאה של פרסומת ש"נאמני\אמרגני" מאהלר כינו את הסימפוניה הזו , כדי למשוך יותר ויותר צופים ומאזינים לבכורה .

השם "סימפונית האלף " הגיע ממספר המשתתפים העצום שמאהלר השתמש בהופעת הבכורה .

כן , זאת לא טעות. 1000 משתתפים ניגנו ושרו ביצירה הזו ..

מאהלר אסף מקהלה ענקית של 850 גברים נשים וילדים ( 500 מבוגרים ו 350 ילדים ) ..בנוסף אליהם ניגנו תזמורת של 147 נגנים שמתוכם 8 היו מפוזרים (כלי נשיפה ממתכת) בין המקהלה הרחבה ולא ישבו עם שאר חבריהם לתזמורת .


הקהל מנה 3400 איש שראה את מאהלר .בבכורה הגדולה שלו מכל .

מאהלר מעולם לא היה אהוב כל כך והתקבל מהר כל כך כמו אחרי הבכורה של השמינית.

למרות שהיא העצומה ביותר מבחינת רגש , טקסטים מנוגדים ותזמור אין סופי, שמשתרע על כמעט שעה וחצי של יצירה גרנדיוזית ..שנכתבה ל סולנים. לעומת סימפוניה עם סולנים .

כך הציג אותה מאהלר בכל הראיונות והכתובים שהתייחס לשמינית ..

"זוהי הסימפוניה שכתבתי לסולנים ולא יצירה שהשתמשתי בהם .. "

מאהלר מספר שביום הראשון "לחופשה" ב 1906 אז בבקתה, רוח הקודש נפלה עליו והוא היה מוכרח לכתוב את היצירה הענקית הזו ..


כל החלק הראשון מוקדש להרגשה הזו והטקסט חוזר על משפט שהוא גם הכותרת של החלק הראשון ..

"VENI,CREATOR SPIRTUS"

כמובן שהכול נכתב בלטינית וגם השירה באותה השפה ..המשפט אומר בתרגום חופשי :

"בואי רוח הבורא "

היצירה נפתחת במשפט הזה וממשיכה לגולל טקסט דתי יחסי , עם תזמור מלווה מצד כל 146 נגני התזמורת היושבים .


Come ,creator spirit"

Visit our souls,

Fill them with grace

Thou, that didst create the "


בקהל בין 3400 המאזינים שנוכחו באותה ה"בכורה" של מאהלר בשנת 1910 במינכן.

היו מפורסמים רבים ;

ליד בית המלוכה הבווארי ישבו; המלחינים , ריכרד שטראוס , קמיל סינט סאנס , המנצח וידידו

, ברונו וואלטר. סופרים , שחקנים, הוגי דעות, פוליטיקאים והרשימה ממשיכה עוד ועוד .

בדיוק ברבע לשמונה באותו היום הגיח מאהלר מאחורי התזמורת והתמקם על במת המנצחים ..כאשר הוא פותח בעוצמה אדירה את הסימפוניה השמינית, יחד עם 1000 המשתתפים שעל הבמה .

4 שנים לקח למאהלר לבצע את "בכורת" היצירה שלמעשה כתיבתה נסתיימה לאחר רק 8 שבועות (ההלחנה הסתיימה לאחר 6 ) בדיוק מהיום שהתחיל בה כאשר נפלה עליו רוח הקודש .


אלה הם הביצועים החיים שהתפרסמו לאחר מכן עם אותה מסת המשתתפים (בכורות בעולם)


- World premiere: September 12th, 1910, Munich, conducted by the composer himself, Gustav Mahler.

- American premiere: March 2nd, 1916, Philadelphia, Pennsylvania, conducted by Leopold Stokowski

- English premiere: April 15th, 1930, London, with Henry Wood conducting the BBC Symphony Orchestra.

- Japanese premiere: December 8th, 1949, Tokyo, with Kazuo Yamada conducting the Japan Symphony Orchestra (now NHK Symphony Orchestra).

- Canadian premiere: June 24th, 1983, Toronto, with Andrew Davis conducting the Toronto Symphony Orchestra.

- Taiwanese premiere: October 10th, 1995, Taipei, with Uri Mayer conducting the National Symphony Orchestra (Taiwan) (formerly known as National Concert Hall Symphony Orchestra).

- Chinese premiere: October 11th, 2002, Beijing, with Long Yu conducting the China Philharmonic Orchestra (that’s no more than five years ago).

- Southeast Asian premiere: May 29th, 2004, Singapore, with Lan Shui conducting the Singapore Symphony Orchestra.


בתמונה לאופולד סטוקאסקי מ 1916 עם 1068 משתתפים בהפקה הגדולה ביותר כנראה אי פעם של השמינית .


לסימפוניה ארבעה חלקים כאשר החלק הראשון מופרד מכל השאר אך מחובר מבחינה מוסיקאלית כתמיד ביצירות של מאהלר .

המלחין ידוע בתצורות הסגורות שלו בכל יצירה ויצירה , גם למעשה כאשר יש יציאה מהקווים המנחים ומהמפתחות המקובלים באותה היצירה, החזרה וסגירת המעגל היא נחלתו לתמיד .


החלק הראשון – VENI CREATOR SPIRTUS

החלק השני – סקרצו

החלק השלישי – אדאג'ו

והחלק הרביעי שנוגד את החלק הראשון – THE BIRTH OF EROS (טקסט מ

II FAUST של וואגנר )


החלק הראשון והחלק הרביעי מדברים על שתי תרבויות שונות לגמרי , בשתי שפות מקוריות שונות ובשתי תקופות שונות לגמרי את החלק הרביעי הוא לקח מהמאה התשיעית. אלו כתובים של הארכיבישוף מ "מאינצ'" (MAINZ).

מאהלר זכר רק חלק קטן מאד מהכתובים ומהשירים שקרא בילדותו ולבקשתו שלחו לו את הטקסטים בשלמותם למינכן, בעוד הוא עובד על המוסיקה לחלק הרביעי ללא טקסט .


לאחר שגילה שהטקסטים בלטינית כמובן, מצא שתירגמו אותם לגרמנית וכך יכול הוא להשתמש בהם בקלות יתרה.

אחרי מסת העבודה שהיית לו עם החלק הראשון ועם הטקסט" "VENI CREAYOR SPIRTUS הוא היה די מפוחד להתחיל זאת שוב ועם טקסט אפילו קשה יותר .

להפתעתו ולגאוותו מצא שהטקסט מתאים לתזמור ולהלחנה שלו בשלמות וללא דופי .

בעיקרון מאהלר כתב את החלק הרביעי מהסצנה האחרונה של FAUSTII .. וזה אולי הדבר הקרוב ביותר לאופרה שמאהלר מעולם הגיע אליו.

חוסר ההתאמה בין החלקים הראשון והרביעי יוצרת אצל מאהלר ובסימפוניה השמינית תהפוכות ואסימטריות .

אך זאת אפשר להבין רק דרך הטקסט (מי שמבין את הלטינית או רוצה לקרוא את כל היצירה בשלמותה).

מבחינה מוסיקאלית למרות הקונטרסט שהכניס מאהלר באופן מלאכותי, השאיר קווי מתאר דומים ומקשרים לאורך כל היצירה מתחילתה ועד סופה .


החלק השני והשלישי הם מקשרים מוסיקאליים וזמרתיים בין שני החלקים המנוגדים בטקסט שמאהלר השתמש בשמינית . אך הם לא פחות גדולים, מלודיים, או מורכבים מהשניים שאני מתעכב עליהם פה .

היצירה גדולה וסוחפת מאד. למרות שהיא חייבת בריכוז מצד המאזין לכל אורכה כדי ליהנות ממנה בשלמות (בדיוק כמו כל יצירה של מאהלר לדעתי) .

אלו יצירות לא קלות לעיכול ויש פה עניין של VOCAL יחד עם המון מוסיקה, שלפעמים נדמית שולית למול השירה של הסולנים והמקהלות .

את היצירה יש כמובן לשמוע מתחילתה ועד סופה כדי לקבל את כל הרגש והדינאמיקה שמאהלר התכוון לה ולא לעצור בכל חלק להפסקות ארוכות מידי למרות העייפות המובנת מהעומס הרב (אני מגזים כמובן).


את הסימפוניה ה-שמינית, מאהלר כתב בטכניקות שונות והציף בהם את כל הידע שלו ..החלק הראשון כתוב כסונטה זמרתית ואילו האחרונה כתובה בטכניקה שונה לגמרי ..

כל היצירה כולה מתוארת וכתובה כסימפוניה ולא כאורטוריה, או כאופרה כפי שבוודאי המון אנשים יטעו בגינה .

יש למצוא את קווי המתאר ולהבין באופן יחסי את המתמטיקה והתיאוריה הרחבה, שמאהלר השתמש פה בכל תו ותו .

אך כל אחד ואחד יוכל ליהנות מהמוסיקה וכן גם משירת הנגנים, שחוץ מהטקסטים היפים בעלי המשמעות שמאהלר הכניס פה , הוא גם יצר אשליה של כלי נגינה עם קולותיהם של הסולנים וכמובן עם המקהלה על כל גווניה , נשים גברים וטף.


זאת היצירה הגדולה ביותר שהוא כתב .

לא סתם לדעתי, לקח לו 4 שנים מאז כתיבתה לבצע אותה בבכורה עולמית .

זאת יצירה שגם כותבה ויוצרה הלו הוא מאהלר כאמור, היה צריך לעכל כנראה את גודלה העצום, מבחינה רגשית ופיסית .

המוסיקה, התזמור והטקסטים על כל גווניה יוצרים פה הרמוניה ניסיונית, אך מוצלחת ביותר.

של המלחין ב "ה" הידיעה של המאה העשרים .


זאת אולי לא היצירה הנגישה ביותר של מאהלר למאזיני המאה ה 21 , אך היא ללא ספק המוערכת ביותר על ידי חובבי מוסיקה רבים שמדובר בגוסטב ("מאהלר", לא הכלב של עופר שחורי כן ?!) .

מן פרדוקס שכזה שדווקא בימי הבכורה ב 1910 שהשנים היו קצת יותר בעייתיות מבחינת קבלת מלחינים, כאלה ואחרים ויצירות ענק שכאלו.

השמינית היית הצלחתו המסחררת ביותר של מאהלר והתקבלה באהדה מטורפת (מחיאות הכפיים בסיום הבכורה, הגיעו ליותר מ 20 דק מחרישות אוזניים מקהל של 3400 איש) .


זהו סוף החלק הראשון אשר סוקר על קצה המזלג (אני לא צוחק!) את היצירה האפית הזאת.

בחלק השני אעבור על כמה וכמה מהביצועים שרכשתי , שמעתי וניתחתי עם השנים..לעצמי כמובן .


א.


09 אוקטובר, 2008

ROUGUE AUDIO - TEMPEST II



ממש לא מזמן, סקרתי את ה preamp של חברת "ROGUE AUDIO" ..
סקירה זו, היא מאין סקירת המשך, למכשיר שכיום צמוד לו ..הפעם ה POWER! .

ה TEMPEST II הוא למעשה מגבר משולב שמסוגל לעשות "הכול" מבחינת הגברה .
אז למה הוא צמוד ל קדםמגבר ואיך ?..נגיע לזה .

בואו נתחיל ראשית עם קצת עובדות ואלקטרוניקה ;
ה T-II תוכנן לעבור כמגבר משולב להגברה כוללת של מערכת סטריאו .
אפשר לחבר לו עד 5 מקורות והוא מוציא 90W לצד בטופולוגיה שפופרתית טהורה .
הT-II משתמש ב ארבעה שפופרות מסוג KT88 עבור כוח , 2 שפופרות מסוג 12ax7 עבור ה INPUT
וזוג 6sn7 שמשמשות כדרייברים למנורות הגדולות .
למגבר יש כפתור ווליום , "סלקטור מקורות" ובאלנס .
למגבר יש גם כפתור MUTE והוא מגיע כמו ה 99 עם שלט רציני ומאסיבי מאלומיניום יצוק, שמתפעל את כפתור הווליום בלבד . ROGUE מאופיינת בתכנון קצר ביותר ועם כמה שפחות "פויילשטקים" בציוד שלהם, כך שהם מנסים להכניס כמה שפחות מנגנונים נעים, או אלקטרונים עבור "נוחות" בשל כך השלט לא שולט על שום דבר חוץ מהנ"ל.
למרות זאת מצאתי שיש פה המון פיצ'רים , יחסית למגברים אחרים שאני מכיר.
כפתור הדלקה וכיבוי ולד כחול (כמובן)לאינדיקציה, נמצאים על הלוח קדמי .

המגבר כבד מאד (כמעט ששבר לי את הגב שהעלתי אותו 3 קומות) ..ומשקלו 24 ק"ג .
בנוי באופן מעולה ומאסיבי ביותר , גם שמרימים את המכסה העליון כדי להגיע לשפופרות, אפשר לראות שחברת ROGUE יודעים בדיוק איך בונים מגברים וציוד שפופרות בכלל .

במבט על הכפתורים , ה FACE PLATE ובהצצה פנימה ,מגלים בניה מדוקדקת, חלקים יוקרתיים וטובים וחשיבה על כל מ"מ במגבר.
מאחור אפשר להבחין בכניסות רבות למקורות , ו בשלושה יציאות, לא פחות .
הראשון הוא לקדם מגבר חיצוני , (המגבר בנוי כאינטגריטד, אך משתמש בקדם פאסיבי בתוכו. כאשר המכשיר מאפשר חיבור קדם-מגבר אקטיבי כדי לקבל את היתרונות של אחד כזה).
השניים הבאים הם יציאות או ל SUB או כ PREOUT למי שרוצה ל-השתמש ב T-II דווקא כ pre או להגביר את הרמקולים שלו ב BI-AMP . ולשרשר את ה T-II עם עוד הגברה .
עוד מאחור , בורג ארקה למי שמחבר אנאלוג אל ה T-II ,כפתור אשר בורר בין מצב triode למצב
Ultraliner ... (על כך בהמשך גם כן) וכמובן שקע כניסה IEC לכבל חשמל (מסופק מהחברה כבל "פשוט) .

את המגבר ניסיתי "שבורר המקורות" במצב "PREAMP" כך שהמגבר עובד בתצורת"POWER" בלבד.
מחובר לרמקולים מצד אחד ומהצד השני ל קדם מגבר חיצוני אקטיבי, מאותה החברה (ה-99 להזכירכם) .
המקורות השונים כמובן מחוברים ל קדם . כך ש ל T-II אין שום תפקיד חוץ מלהגביר .

לפני האזנה ראשונית, יש לבצע BIAS לשפופרות הכוח . הדבר פשוט ביותר ואפילו מי שלא יודע מה זה BIAS ,
יכול לקרוא את הצעדים הפשוטים בחוברת ההדרכה ולעשות כך בקלות ובמהירות ללא שום בעיה.
הT-II מאפשר גם חיבור של רמקולים הפועלים ב8 אום, או ב 4 אום.
בעזרת שינוי כבלים קצר בתוך המגבר (פשוט ביותר) אפשר לעשות את השינוי ביניהם .
המגבר מגיע כשהו מוכן כבר לרמקולים של 8 אום מהחברה, כך למי שיש רמקולים הפועלים בנומינאלי ב 8, לא צריך לשנות דבר .

הפעלת המגבר לוקחת כ 40 שניות פחות או יותר, עד שהמערכת מחממת את השפופרות למצב האזנה
(כמובן שלמצב האזנה אידיאלי כדאי לחכות לפחות 15 דק או קצת יותר, כדי לקבל את מלוא עושר השפופרות . )
תכונה זאת שומרת על חיי הציוד ועל השפופרות עצמן, היא מאריכה כך את חייהן .

2 "קליקים" נשמעים מה TEMPEST II , כך אנו יודעים שהוא מוכן לפעולה ..



SOUND :
לפני שאתאר את ששמעתי , אתחיל ברקע לגבי הטופולוגיה והיחס שלי אליהם בשנים האחרונות .
כל אודיופיל מתחיל יודע , ששפופרות זוכות ליחס חם בקרב אוהבי התחום.
כנראה בשל יתרונותיה הסוניים על פני הטופולוגיות האחרות, בנוסף בשל שלל תיאורים וסופרלטיבים שמתקשרים בדרך כלל עם ציוד שפופרתי .

לאחר ניסיון (של כולנו) המסקנות הם: שלטופולוגיה מסוימת אין שום יתרון על השנייה באופן מוחלט וכל אחד אמור לבחור את מה שמתאים לו, מהמון סיבות וכיוונים . אם זה התאמה לרמקולים , התאמה לסגנונות המוסיקה , התאמה לוגיסטית, כספית וכמובן של טעם .
לכל טופולוגיה היתרונות שלה מול החסרונות כמו כל דבר בחיים . בסופו של דבר אנו חיים עם ערימה של פשרות,
גם אם הוצאנו 50 אלף שח על מערכת אודיו ואף גם יותר .

אצלי במערכת נוסו הגברות רבות , בטופולוגיות שונות ובמחירים בטווחים שונים . בסופו של דבר אני תמיד חזרתי למגבר הכוח הפרטי שלי שבסופו של יום גם התאים לי הכי הרבה .
סגנונות המוסיקה שאני מאזין להם ורסטיליים ביותר ומאופיינים ביחס אחוז גבוה בתזמורות ובמוסיקה עמוסת כלים ודינאמיקה מאד רחבה.
טופולוגית השפופרות היית תמיד אצלי בסוף הרשימה מכיוון שכל מגבר שעד היום התארח אצלי , "נפל" במבחן התוצאה,
כאשר הוא היה אמור להגביר את סגנונות המוסיקה האלו .
אין כמובן ספק שאותם אי אילו הגברות, היו טובות יותר בסגנון כזה או אחר מאשר המגבר האישי שלי ..מידי פעם .
ועשו לי אין ספור צביטות בלב .
למי שהמקום והממון מאפשר יחיה עם שתי הגברות (מאד דומה לגברות ..) או יותר שיוכל להחליף ביניהם שיחפוץ ולפי סגנון המוסיקה שהוא מאזין . כמובן שלא לכולם זה מתאים ואנו מנסים למצוא את זה שיעשה את מה שאנחנו רוצים ברמה הגבוה ביותר .

מפלצת הכוח הפרטית שלי (Vincent SP-331 ) שלטה ביד רמה בכל סגנון וסגנון אך מאידך לא הצטיינה מעבר "לטוב מאד" בשום סגנון מסוים .
שנים רבות חייתי מנקודת מוצא, שההגברה שלי עושה 85% טוב את כל הסגנונות במקום שתהיה לי הגברה שעושה 92% טוב בסגנון מסוים אך רק 50 % בסגנון אחר .
לא הייתי מוכן לוותר על איכות בסגנונות מסוימים לטובת אחרות .

כאשר האזנתי בתקופה האחרונה לצמד מבית ROGUE, התחלתי לשנות את דעתי בנושא .
צמד המכשירים שמהווים הגברת שפופרות טהורה (קדם וכוח).
לא מתעייפים ולא מזיעים בכמעט שום דיסק או סגנון שהשמעתי דרכם .

לשם הגילוי הנאות: שום מגבר שפופרות שהיה אצלי לא סיפק 90W לצד כפי שה TEMPEST II מספק . מאד יכול להיות שזה מה שהיה חסר כל הזמן .

אמנם חסרונות אחרים התגלו דרך צמד האמריקאים , אך אלו התגלו כחסרונות שוליים, שאחד מסוגל להתעלם מהם וליהנות מהיתרונות הרבים שיש כאן בכל זאת .

בפעמים שהבאתי מגברי שפופרות לבדיקה, היית לי דרך רגילה לנסות אותם וכמובן הציפיה לאכזבה באמצע הדרך כאשר "התותחים הכבדים" יצאו החוצה וניסו את כוחם של הגברות אלו .

האלבום הראשון הפעם שנכנס ל CDP כדי לשמוע את הצמד, היה ENRICO RAVA הופעה חיה במונטריאול , שם "ראווה ", "בולאני" וחברים מנגנים סשיין שלם לכבודו של מיילס דיויס .
זו היא אחת ההופעות והדיסקים האהובים עלי בספריית המוסיקה שלי .
אני מנסה תמיד לקחת אותו איתי לכל בדיקה .
שם חצוצרה נשמעת חצוצרה. הדינאמיקה והמוסיקה בעיקר, עושים את החוויה לפתוחה ולאמיתית הרבה יותר מכל ציוד אודיו ספציפי.
כמובן שלא הופתעתי שצמד ה ROGUE "אכל" את ההופעה לארוחת בוקר והביא לביתי צלילים באיכות גבוהה כזאת, בחדר המוסיקה שלי .
החצוצרה היית בעלת נפח אדיר אך לא גדולה מידי ..(למרות העיוות הטבעי שהמנורה מכניסה במוסיקה)
ה T-II יחד עם ה 99 לא הגדילו אותה למידות לא פרופורציונאליות .. הם הביאו לכלים את הנפח הטבעי שלהם ואת משקל המוסיקה המיוחד, שיש בהופעות אקוסטיות מאין אלה מבלי לעוות את גודלם הפיסי .
לא יכולתי להפסיק את ההופעה באמצע, כמו תמיד האזנתי לה בשלמותה.

מיד לאחר שהתאוששתי מההופעה המצמררת והמיוחדת הזו , הדיסקים והתקליטים התחילו להישלף זה לאחר זה .

תור הפסנתר :
פסנתר הוא אחד הכלים הקשים לשחזור במערכת אודיו והייתי מאד סקרן לשמוע האם הT-II יוכל לשחזרו באופן משביע רצון. מדוע אני מתבטא כך ?
מכיוון שכמעט ואין שום מגבר שפופרות שלא מעוות את סאונד הפסנתר במיוחד ומוסיף בקצוות דיסטורשיין מסוים .
כמובן שהדיסטורשיין הוא יחסי ..ופה הוא נמצא גם כן ..אך בשול .
הוא מורגש בעיקר לאלה שהתרגלו לשמוע את הכלי ב LIVE או דרך הגברת SS .. שם הוא כמעט תמיד נקי למשעי.

בטהובן , "הרמוניה מונדי" , פול לואיס מנגן את ה "אפסיונאטה" . הפרק הראשון לא קל למערכות רבות.
הדינאמיקה ועוצמת הנגינה מגיע לפיקים עצבניים ומעט המערכות שעוברות אותו בשלום. גם יקרות ו"נחשבות" מאד.

טווחי הדינאמיקה גבוהים מאד כאן וזוהי יצירה סוחפת, מוסיקאלית ומאתגרת סונית כל ציוד אודיו .
למרות שיש שם "רק" פסנתר ..
הROGUE צולח את הקטע הראשון, כמעט באין מפריע , 90W לצד שולטים ברמקול ולא נותנים לו להיכנס לקליפינג או אפילו לדיסטורשיין בחלקים הקשים ו הטובעניים ביותר . שוב, משקל נוסף נכנס למשוואה ויד שמאל של פול לואיס, נשמעת באיזון כמעט מוחלט עם יד ימין. שבדרך כלל נשמעת הרבה יותר טוב ובאופן מוחשי יותר בהקלטות אלו.
הסאונד נהיה "נוזלי" יותר בהשוואה להגברת SS ו "ענברי" (אני מאד אוהב לתאר סאונד "בצבעים" ) יותר בפרזנטציה

הכללית .
מי שלא מסוגל לשמוע קצת "עגלגלות שפופרתית" מסוימת, כנראה שיעקם את האף למשמע המגבר הזה .
חברות אודיו מאופינות בתחתימת צליל לפי תיכנונם , גם בין הגברת שפופרות ..יש חברות עם סאונד יותר "נקי" וחד , מודרני אולי ויש כאלו עם תכנון קצת יותר "רומנטי" ועם הדגשה בתדרים האמצעיים.
המיד בס והתדרים הנמוכים יותר מקבלים פה משמעות אחרת מאשר רק "בסים".
לא עוד בומים , או שליטה מלאה בתדר באופן מוחלט וזהו . אלא בסים מוגדרים , עמוקים, יפים ומלאי מוסיקה .
בניגוד ל הגברת ה SS ששולט ברמקול עד כדי משטר טוטאליטרי, אך חסר נשמה לפעמים .

ה T-II "מנגן" בתדרים הנמוכים והכניס LOW MID למשוואה באופן רציף ומאוזן, עם שאר הספקטרום.
הסופרלטיבים שמזווגים רבות עם ציוד שפופרתי, כמו; חם, מעגל פינות וכדומה הם משהו שבעיקרון לא ממש קיים . ציוד שפופרתי בינוני או מתוכנן באופן "לקוי" יכול להישמע מאד "עייף" , חסר פירוט ומעגל פינות , כל אלה עשויים להעביר אשליה של חמימות מסוימת .
במגבר הזה לא שומעים שום אשליות , כל התדרים מובאים עד לפתח הרמקול למרות ה"מיד" שמודגש יותר באופן טבעי, בשל התכנון ותכונות הטופולוגיה הספציפית הזו .
פסנתר נשמע טוב יותר במנורות, למרות העיוותים שנכנסים למוסיקה, בשל אותם דברים שהביאו את היתרונות גם כן .

פירוט לא חסר בשום שלב. זאת למדתי דווקא מהדיסקים הבאים שנכנסו לפעולה . .
הרי הייתי חייב לאחר שהצמד עבר את "מבחן הפסנתר", להוציא קצת את "התותחים הכבדים" כאמור .
שוסטקוביץ השביעית (לנינגרד , עם גרגייב) צ'יקובסקי השישית (מרווינסקי ותזמורת סט פטרסבורג)
מאהלר – סימפונית ה 1000 (השמינית ..עם בולז) ועוד .. ועוד..
אלו יצירות עתירות כלים , הפקות ענק , דינאמיקה ועוצמות אדירות ..
כאשר כאמור, כל מגבר שפופרות שהיה אצלי עד ה TEMPEST II לא הצליח לעמוד מולם. הדיסטורשיין והקריסה בסופרלטיבים הבסיסיים ביותר כמו אימג' וSTAGE לא מענו לבוא עימם.
הצמד האמריקאי העביר דבר הפוך לגמרי , הם פשוט גיחכו לשמע כל סיפוניה וכל יצירה והגיבו בפה מלא - ! KEEP THEM COMING
קבוצות הכלים נשמעו בבהירות רבה , כלי הנשיפה מעץ הביאו תכונות אופי
כפי שכתוב ביצירה והיה אפשר לשמוע את קולם ביתר פירוט ..כינורות ומשיכת קשתות היו בנמצא בכל זמן שהמדיה איפשרה לשמוע, עד כדי זיהוי המיקומים ואפילו הפיכת הדפים מפעם לפעם בדקות השקטות .

יצירות גרנדיוזיות נוספות הושמעו דרכם בתקופה האחרונה , כללתי אופרות איטלקיות וגרמניות בהפקות ענק (THE RING, TOSCA ...) . אורטוריות דתיות שבנוסף לעומס כלים גדול, הצטרפו גם סולנים ומקהלות (המיסה בF של באך , המטאוס פאסיון .. .)
לאחר שהבנתי שהצמד יכול על הז'אנר הזה, דעתי ולילותיי התחילו להתמלא ברעיונות רכישה וכמובן הסקת מסקנות והעמדת מחשבותיי מחדש, לעצם הידיעה שגם אני יכול ליהנות מהגברת שפופרות. על כל יתרונותיה מבלי להתפשר על שליטה בסגנונות מוסיקה עמוסים וחזקים במיוחד .
כל זה אמור לעלות לי כסף רב, אך לא "במחירים יוניספרים" כפי שתמיד הערכתי .

לא הכול ורוד ואם אהיה חייב לשים אצבע על מינוסים כאלו ואחרים, הייתי יכול , אך כפי שאמרתי עוד בהתחלה, אלה "מינוסים" או "חסרונות", שאני מסוגל להתרגל אליהם , לקבלם ואפילו לחבקם מעת לעת. בעוד אני נהנה מהסאונד המשובח שמגיע מה T-II ומה 99 המשודכים מהיום יחדיו .. המוסיקה נשמעת נהדר והחוויה מעפילה על סך כל חלקיה של האנאלטיות בגין יתרונות וחסרונות של כל ציוד וציוד .
בסופו של דבר זה מה שחשוב לחובב מוסיקה מושבע ..כמוני למשל .

הבטחתי עוד בהתחלה לספר למה העדפתי לחבר קדם חיצוני ולא להשתמש במה ש ROGUE כבר סיפק ותכנן בתוך ה TEMPEST II ..
אז ..
MARK (אחד המייסדים ואיש נחמד מאד) מחברת ROGUE , ידע בדיוק מה הוא עושה.
קדם-מגבר כפי שכבר תיארתי וסיפרתי בסקירה הקודמת. הינה פה : ROGUE - NINETY NINE MAGNUM
הוא הלב הפועם והמעצב המוחלט של מערכת האודיו בחלקים (פרט לרמקולים כמובן).
כמובן שהחברה שתכננה ויצרה את הציוד הנ"ל, יודעת זאת בדיוק כמונו . חיבור קדם חיצוני אקטיבי, נותן למאזין את תוספת הדינאמיקה , המהירות והסאונד שיש ל 99 למשל אצלי, להציע בחיבור עם ה TEMPEST II.
..הצמד נעשה דינאמי , הדוק ומשובח יותר מאשר כל אחד מהם לבד .
הם מתאימים מהחברה מכל הבחינות, אלקטרונית וסונית מכיוון שהם נועדו לעבוד יחד תכנונית .
ה TEMPEST II במצב POWER בלבד (כפי שהשתמשתי בו) הופך להיות מוצר דומה ב LINE של ROGUE שהוא ה STEREO 90 (מגבר כוח סטריאו ) וזה האחרון אמור מבחינת החברה, לעבוד עם ה 99 ..בהתאמה מלאה .
הורסטיליות של ה TEMPEST II מבחינת המאזין והמשתמש הרגיל מהוה VALUE FOR MONEY גבוה ביותר .
התחרות מאד גדולה בתחום המחירים של עד 3000$ למגבר שפופרות. אך ROGUE נותנים פה פייט חזק מאד לחברות האחרות. גם מבחינת התכנון ,המראה, הרכיבים המעולים ש MARK מרכיב בציוד של החברה וכמובן הכוח האדיר שחברת ROGUE AUDIO הצליחה להוציא מזוג KT88 לצד .

בדרך כלל מגברי שפופרות עתירי כוח עולים פי כמה וכמה ממה שאפשר לקנות מ ROUGE האמריקאים ,
אך אני יכול להבטיח לכם ,שזה בשום אופן לא בא על חשבון איכות סונית במקרה הזה .

בחזרה קצת ל TEMPEST ..
ל T-II יש אפשרות לעבור בין מצב TRIODE למצב ULTRALINER בעוד שהמוסיקה מתנגנת,
ע"י מתג מאחורי המגבר.
חדי האוזן שבינכם יוכלו להבחין, שבזמן שהמגבר עובד בתצורת TRIODE למשל ,הסאונד "נקי" יותר ופתוח יותר ..
האופי של המצב הזה הוא שפופרתי יותר (מה שזה לא אומר ..) .אך יש TRADE-OFF מסוים עבור כל אותם "יתרונות" שהוא נותן , ה TEMPEST II הופך לספק רק 60W לצד במקום ה 90W שהוא מספק במצב ULTRALINER ..
הסקירה כולה נעשתה שהמגבר היה במצב האחרון , החזק ביותר ,ששלט במוסיקה שהשמעתי דרכו באיכות הטובה ביותר .
ניסיתי מפעם לפעם לשנות את המצבים תוך כדי שהמוסיקה ניגנה..
כפי שכבר כתבתי , רק חדי האוזן יצליחו לזהות את ההבדל ורק בסגנונות המוסיקה שמאפשרים זאת .
סה"כ זהו פיצ'ר נחמד מאד לכאלו שאוהבים "לשחק" קצת עם ציוד האודיו שלהם ..ולהתנסות במה הם מסוגלים לתת בכל אחד מהמצבים .

אני ? אני אוהב את המוסיקה שלי יותר מכל , וכיום אני נהנה גם מהגברת שפופרות איכותית, שמסוגלת לתת לי את כל סגנונות המוסיקה שלי באיכות טובה מבלי להתפשר ..כמעט ...


הנתונים הטכניים של ה TEMPEST-II (הועתק מהאתר)

- output power: 90WPC minimum
- THD: <0.1% color="#afbed1">-
20Hz - 20KHz at peak output,
- 10Hz - 100KHz at 10 watts
- input sensitivity: 1.0V RMS
- dimensions: 18" W x 15¾" D x 7" H
- weight: 60 lbs
- shipping weight: 65 lbs
- power requirements: 120V/240V - 50/60Hz


06 אוקטובר, 2008

PIERANUNZI plays SCARLATTI sonatas impro



רק פעם ב , מגיע אלבום מיוחד שכזה. שמשלב גם מוסיקאליות מדהימה ,גם מבצע שהוא עילוי בתחום וגם שילוב של מוסיקה קלאסית עם ג'אז יחד .
מה עוד אפשר לבקש ?

אנריקו פיארנונצי הוא פסנתרן עילוי לדעתי , חי את חייו לרב בספרד והוא יליד איטליה .
פסנתרן ג'אז בחסד עליון עם טאצ' מופלא ו FEEL מיוחד מאד .

באלבום זה אנריקו בחר לנגן קטעים של דומיניקו סקארלאטי , מלחין מתקופת הבארוק, בשילוב עם אימפרוביזציות ג'אזיות על הקטעים הקלאסיים עצמם .

ראשית , מי הוא סקארלאטי המדובר :
נולד בנפולי שבאיטליה בשנת 1685 ולמד מוסיקה מאביו (שהיה מוסיקאי גם כן ..). דומיניקו הוא הילד השישי מבין 10 אחים .
דומיניקו היה אורגניסט\הארפיקודיסט עילוי בתקופתו והתחיל לנדוד בין הערים הגדולות של אירופה דאז .

לונדון , רומא , מדריד , ליסבון וכדומה .
דומיניקו התמחה בטכניקה ובנגינה על "הרפיקורד" ואפילו היו עושים השוואה בינו ובין אחד "הקומפוזרים" הגדולים של התקופה "הנדל" ..
דומיניקו סקארלאטי כתב אין ספור יצירות למקלדת (555) ואפילו 5 אופרות שלמות ..בעיצומו של חייו היה חבר של "פרינאלי המסורס" (חבל איטלקי ) ויחד הם הופיעו רבות . כאשר סקארלאטי היה מלווה את שירתו השמימית של פארינלי במקלדת .
דומיניקו סקארלטי נפטר במדריד בגיל 71 לאחר שנישא כמה פעמים והוליד ילדים .

קצת על הטכניקה ,על הכתיבה, של דומיניקו סקארלאטי ועל יחודה ..
סקארלאטי הושפע רבות ממלחינים איטלקיים בני תקופתו כמובן , אך בשל מסעותיו ברחבי אירופה, הוא גם הושפע
רבות "מהשפעות איבריות" , ספרדיות פורטוגזיות , פלמנקו וכדומה .
לא סתם המון אנשים שמבינים במוסיקה שומעים את סקארלאטי ומדמיינים דווקא הרמוניות של גיטרה ספרדית ,
גם הכתיבה שלפעמים היא דיסוננסית, מאפיינת מאד את הכתיבה הפורטוגזית וגם את יצירות המקלדת של סקארלאטי בהתאמה .
פראזות רבות יהיו קשות גם לנגני המקלדת הטובים ביותר, בשל טכניקה שמגיע לחלקי פסנתר לא "הגיוניים" ברצף הנגינה.
מי שמנגן סקארלאטי על פסנתר יודע שהוא לא "יושב" כמו שצריך על היד ויש לעבוד על "טכניקה" רבות, לפני שניגשים ליצירות שלו .
סולמות "פרינגיים" מנוגנים רבות ויש להקפיד על דינאמיקה זהירה, לאלה שמנגנים את יצירותיו על פסנתר ולא על הרפיקורד או אורגןשלהם כתב סקארלאטי את יצירותיו .

אנריקו פיארנונצי יליד איטליה וחי את חייו במדריד, בחר את סקארלאטי בתור המלחין שעליו הוא מקדיש את אלבומו החדש ..
וזה לא היה במפתיע יש לומר.. עם אותם השפעות ומאותם הארצות באו שניהם והעבודה של אנריקו על יצירותיו של סקארלאטי , מדהימה ביופיה וביחודה כאמור .

האלבום משלב כמה מהסונטות היפות של דומיניקו סקארלאטי.
אנריקו פיארנונצי בחר אותם בקפידה והאלבום משלב את הסונטות יחד עם קטעים משולבים שלו שהוא פשוט מניח אימפורביזציות על ואחרי הסונטות עצמן .
שלוש סונטות בלבד באלבום, מנוגנות באופן טהור. לפי כתב היד של סקארלאטי, ללא שום IMPRO מצד אנריקו , הם K18, K51 , K260.
ששאלו את אנריקו למה את אלה הוא השאיר ללא תמורה מצידו, הוא השיב שלדעתו' שלושת אלה הם מספיק אינטנסיבים מוסיקאלית ועשירים כל כך עד שלא הרגיש שום צורך להוסיף עליהם .


נגינתו של פיארנונצי מדויקת להפליא למרות שהוא נגן ג'אז ולא קלאסי בהוויה שלו (לא שזה סותר את הטכניקה או הדיוק שהם מסוגלים לו כן?!).
הסונטות נשמעות מעולה ,בטכניקה ובFEEL שמחויב במציאות, שמנגנים יצירות שנכתבו להארפיקורד .
האימפורביזציות של פיארנונצי נשמעות כאילו הוא המשיך באופן טיבעי ביותר, את הסונטות עצמן ולאו דווקא שבירה חדה מהג'אנר הקלאסי .
חדי האוזן יכולים להבחין מתי מסתיימת הסונטה עצמה ומתי מתחילה האימפורביזציה . אך גם פה לפעמים דרוש ריכוז רב. אני לשמל נפלתי כמה וכמה פעמים בעצמי ברגעים של הסך הדעת .
זה כמובן לא דבר של מה בכך .. וה"בלבול" הזה נובע כמובן בשל יחוד כתיבתו של סקארלאטי ..המוסיקה מפולפלת מאד וגם משלבת דיסוננסים, בריחה "ממפתחות" אמצע, חזרה אליהם וטכניקות "משוגעות" קצת יותר, מ"מלחין הבארוק הקרוב לביתך" .

זהו אלבום לא פשוט בכלל שדורש קצת ריכוז מהמאזין ,
יחודו עולה בקנה אחד, עם היצירות הטובות ביותר. קלאסיות ,או ג'אז מהשנים האחרונות .
את האלבום לא קל להשיג אבל מומלץ לחפשו ..
הלייבל שהוא הקליט הוא CAMJAZZ לכל אלה שצריכים לדעת וטיבה של ההקלטה מעולה .

תהנו .

סרטון של אנריקו מנגן בפסטיבל ב טורינו (איטליה)


02 אוקטובר, 2008

THE SQUEEZEBOX


לאחר כמה ימים של "ספיגה טכנולוגית" של מה שכנראה, יחליף את כל מה שאני מכיר ומוקיר כיום
מבחינה רומנטית ומעוד כמה בחינות ..
אני יכול לשטח ולסכם פחות או יותר, את החוויה עד היום ..(5 ימים ברוטו סה"כ) .
כמובן שכל הנאמר צריך להילקח בעירבון מוגבל וגם מנקודת מבט שעוד לא חיברתי לו DAC חיצוני (איכותי או לא, זה לא משנה) ולא שום שדירוג נוסף (ספק כוח , החלפת צ'יפ וכדומה(/
הכתבה הנ"ל, לא כל כך כתבה ..כי אם סיפרו מסע משעשע, של מאורעות הימים האחרונים שעברו עלי לטובה ולרעה ..

אז הכול התחיל מבורותו של קרוב משפחה ..ו "זכייה" שלי במכשיר (להלן SQUEEZEBOX הידוע בכינויו גם SB3 )
שעד היום לא הצלחתי להביא את עצמי להתקשר לבזק סטור ולרכוש לעצמי .
למרות עלותו השולית (ביחס לשאר הדברים שאנחנו קונים כן ?!) ...והקסלנות שלי להתחיל
ל"התקשקש" עם הצעצועים האלו (כן כן להתקשקש !!! )

רגע... יוצאים קצת מהרצף ,כדי להבין טיפה רקע מחשבתי שרץ לי בראש כבר די הרבה זמן :
בשל אוסף אדיר של דיסקים ושינויים על גבי כמה שנים בסגנונות האזנה (תנודות בים ז'אנרים על גבי אחוזים ניכרים)
וכמובן מעבר לחדר מוסיקה (ששם כל "הזבל" שלי אמור להימצא ..)
הגעתי ל"לפקק" די רציני מבחינת מקום אחסון ...החדר כיום מכיל קצת יותר מ 2000 דיסקים וקצת יותר מ 1000 תקליטים. כורסת יחיד וכמובן את המערכת על כל חלקיה ..
כל אלה בחדר שאומנם מסודר ומעוצב לתלפיות אך מונה 10 מטר רבועים ..כולה ~.

לפני כמה חודשים "סדר פסח" קטן הוביל 500-600 דיסקים לארגזים שאוחסנו במחסן ו 200 תקליטים לערך שמצאו את עצמם במחסן גם כן, למסירה.. נגיד..
מה שהשאיר +- 500 דיסקים מ ה ז'אנר הפחות מושמע מבחינתי ..ו 1500 מהממושמעים עדיין בחדר .
הגידול אצלי הוא די גדול .. (30 דיסקים בחודש פלוס מינוס ) מה שמביא בחישוב מהיר- שעוד מעט אצטרך לשים דיסקים באמבטיה .כדי שיהיה לי איפה לשבת בחדר.

מחשבתי כבר זמן רב נדדה לעבר כונן קשיח, שיאחסן את כל הדיסקים הלא מושמעים בדרך קבע ואת אלה ,לאחסן במחסן..או להחזיר למעגל המאזינים בעולם (קריא - למכור)
אך הרעיון תמיד נגנז בשל תחושות "אין כוח " (זה הרבה דיסקים !) ,גם ואולי והכי חשוב,
שלא היה לי שום דרך להשמיע אותם במידה וארצה (כמובן באיכות סבירה ומעלה).

חוזרים:
אז ה SB3 הגיע אלי בירושה לאחר שהיה מעמד יפה על ה DVD של "אב ההנהלה", ללא כל אוויר או חשמל הזורמים בחלציו מעולם ..(של ה SB כן ?!)
חיבור די זריז, למערכת ולחשמל והעמדתו ביתר כבוד באותו LEVEL מגובה פני הים עם הפטיפון שלי .. והופ תצוגה ירוקה מבריקה מבשרת לי שהוא דולק וגם "מחפש את הרשת האלחוטית שלי "
כמובן ששום דבר עדיין לא פועל ולא יכול לעבוד, כי צריך "לקנפג" את כל נושא המחשב המרכזי,
כדי שיהיה ל"צעצוע" הזה מאיפה לשאוב את המוסיקה ולנגנה ..

כמובן שלא היה לי את ה,MANUEL או דיסק התקנה, או כל דבר אחר שאולי, או לא ,מקבלים עם הערכה החדשה .
רק את המכשיר, את השלט (מינוס סוללה ..) ואת ספק הכוח המקורי שלו ..

אני כמובן לא מתייאש במהירות ..
כמה הקשות באינטרנט ומגיעים לאתר של "LOGITECH" (אלה שקנו את SLIMDEVICES) .. ומורידים ב PDF את ה"מדריך" ...32 עמודים "קלילים" וזה נגמר ... YA RIGHT!

קוראים הרבה, מבינים קצת פחות . מורידים את ה MUST ל בינתיים וזה שהתחלתי את כל הפעולות לאחר סעודת ערב החג ובשעה קצת מאוחרת, 12 בלילה לערך, לא עזר בכלל לרמת הריכוז .
תוכנה חינמית מהאתר עצמו (שמשום מה ירדה ב 9KB בשנייה ולא במהירויות הרגילות כיום )
רק זה לבד לקח איזה חצי שעה אם לא יותר, למזלי היה לפחות את המדריך "הקצרצר" לקרוא בינתיים .

AND TO MAKE A LONG STORY SHORT ...
בסופו של דבר, לאחר כמה ניסיונות והתנסויות הצלחתי ,בשעה 3 וחצי לפנות בוקר, להקשיב לקטע או שניים שבקעו מן המערכת ללא כל התערבות או התקרבות מצידי אליה ...
HAPPY ? HAPPY !

מה שמעתי ? קבצים מן המחשב בסלון (שבו קנפגתי והורדתי את תוכנת ה SERVER עבור ה SB ) שנשארו לי עוד מהימים שהייתי טורח להוריד מ "SOULSEEK" וכדומה כדי לדגום אלבומים חדשים וישנים לפני קניה ..אז , נשארו לי שם איזה 18 -20GB של מוסיקה מז'אנרים שונים.
כמובן שכל אלה הורדו מתוכנות אינטרנטיות לפני מספר שנים והם כולם כמעט ב MP3 "מסריח"
של 128 ובמקרה הטוב קצת יותר ..
למה "מסריח" ? מכיוון שאחרי שיש לך SB3 ואתה קורא קצת בפורומים שחברים מדברים על הנושא אתה מבין שפחות מ FLAC ,שמאלק ,שפיץ, שפיל, אוג , זוווובבבייייי! אסור !
אז אם אסור, אז אסור!.
אני כמו אודיופיל מן השורה ,ממושמע, מרים מסר אישי ישירות לרב המנצחים על ענייני SB3 בארץ מבחינתי, כדי ללמוד מהמאסטר מה עושים כדי לשמוע "הכי טוב שאפשר" ..(לפחות מבחינת הקבצים כן?!)
אז אחרי כמה שעות הגיע מסר בחזרה באורך הגלות, עם לינקים לתוכנות נוספות וגם לינקים לכל מיני הסברים ארוכים על קינפוגים נוספים ועוד מושגים כאלו ואחרים !
אני ,שלבסוף סיימתי לקרוא את המסר חשבתי לעצמי, WHY ?????????????
שחזרתי לעשתונותיי, התחלתי להוריד חלק מהתוכנות המומלצות, על ידי המאסטרים העוסקים בתחום (SB להזכירכם ) .
קראתי את ההסברים (הזהירו אותי על עקומת למידה תלולה במקצת בנושא ...לקחתי את זה בחשבון כמובן)
ופעלתי על פיהם .. הבאתי כמה דיסקים שגם ככה רציתי לעשות להם RIP ו התנסיתי ..

התוכנה המומלצת מכל, היא ה EAC המדוברת על לשונות כל "הדגיטלאישים" (ככה אני קורא להם דרך אגב מהיום ) שכמובן איתה התחלתי והיא הראשונה שלמדתי ...

מסובך , בלאגניסטי ולוקח FOREVER לעשות RIP לדיסק ...חצי שעה ישבתי כמו מפגר והסתכלתי על מליון חלונות קופצים וזזים על המסך. שבסופו של דבר הקבצים היו על המחשב בפורמט המומלץ ביותר כדי לא לאבד מידע, אך עדיין מקובץ מבחינת מיקום ..מה זה מכווץ?!?! , מה אני אגיד לכם??
..כמעט חצי ג'יגה לקח לי דיסק בודד .. (מה זה??? יש לקרוא את זה בעיוות פנים חמור)
מה שהביא אותי ישר, לחפש פתרון איפה אני מאחסן מידע של 1000 דיסקים כמעט .
בחישוב מהיר של 400MB לדיסק רציני ב FLAC .. אני צריך לפחות 500GB של דיסק קשיח ..וזה רק ככה להתחלה ..


אז-
אתמול הלכתי וקניתי לי כונן קשיח חיצוני המחובר למחשב ב USB2 ..אה הא! אמרתי (גיליתי את אמריקה עלק..) כולם משתמשים בזה אתה לא היחיד אמרו לי (טמבל) ..
אז עכשיו יש מקום (עלק), ויש SB3 שמחובר למערכת ב כבל שעולה כמו המכשיר עצמו ועל המחשב בסלון מותקנת תוכנה ועוד אחת ועוד אחת ולידו נח מן ספר שחור עומד (WD5000 שלפחות יש לו לד כחול !! שלא יגידו שזה לא אודיופילי חלילה) ומה שנשאר עכשיו זה לעשות RIP לכל הדיסקים שרציתי להעיף מהחדר למי לעזאזל יש זמן לזה ?? אני בשנת 2012 אסיים ! אולי ..

SOUND:
עד כאן הקשקשת ...עכשיו מתחיל העניין האמיתי .
הרי בסופו של דבר אם המוצר הזה על כל מרכיביו, לא נשמע לפחות סביר אז למה ואיזה טעם בכלל יש בכל זה ?
היה עדיף להשאיר את כל הדיסקים ולהמשיך לשמוע אותם פעם בכמה שנים מה CDP שכבר שילמנו עליו מחיר כבד (לפחות לא הייתי צריך להגדיר אותו למערכת) .
כמובן שכל המדובר כאן הוא בהתייחסות לפתרון שאני מנהל בעזרת ה RIG הזה.

אז כפי שהתחלתי את סיפור המסע הזה , אני לא חיברתי אותו ל DAC לא החלפתי לו את CHIP ההמרה
D\A ולא קניתי ספק כוח מיוצב חדש ומשופר.
הבדיקה היא עם המכשיר עצמו ,מחובר עם כבל איכותי ישירות למערכת וקבצים מRIP שאורך חצי שעה (FLAC) שמוזרמים ב WIFI מהמחשב בסלון לחדר המוסיקה .
כל זה משמיע מוסיקה בכלל בכלל לא רע .. לפני כמה ימים שמעתי את הקבצים "המסריחים" שלי דרכו הוא נשמע "בסדר" לא טוב במיוחד אבל לא גרוע ..זה לא DVD של 150שח במגה ...אבל גם לא איזה CDP סביר ומעלה
חלבי כזה , קוהרנטי מספיק כדי שיהיה אפשר להגיד שהוא מפורט, אבל בלי הרבה נפח או "נשמה" מיוחדת.
היום עם הקבצים המקודדים "קצת אחרת" הוא נשמע "קצת" יותר טוב .
יש כבר פירוט מוחשי וגם נפח , אפשר ממש לדבר על הסאונד דרך סופרלטיבים אודיופילים אבל החלטתי שהסיפור הזה יהיה קצת יותר קליל ..אז רק אגיד שזה נשמע טוב מאד, עד נהדר ..
עדיין הרגשה קלילה של דיגטאליות מסוימת , לא יודע אם זה מהמכשיר עצמו או בשל העובדה שהמחשב מזרים את המידע הזה באוויר אליו , אבל משהו "מהנשמה" שיש למשל ב CDP שלי (RAYSONIC CD128 ) אין פה .. ולכל הסקפטיים ..עשיתי מבחן עיוור , A\B SWITCH על אותו הדיסק מול הקבצים ב FLAC .
אין מה לעשות, לCDP יש צבע אחר לסאונד ויש חתימת צליל שונה ..
זה לא עניין של מי טוב יותר, או פחות טוב. רק עניין של זיהוי טהור ומיידי 100 פעם מתוך 100!
(רק לשם הבהרה , אני העדפתי את ה CDP בכל פעם אבל למעשה זה עיניין של טעם כנראה כמו בכל דבר)
אז סאונד לא רע יש לו , ו LOOK לא רע , גם יש לו (כמובן שזה תלוי בטעם ...ובעיקר עם שמים את שומר המסך עם המחוגים "אה לה מקינטוש")

אז מה הבעיה ?
לי זה עדיין מנוכר , גם אחרי שעוברים את כל "מסכת העינויים" של הגדרות וקינפוגים.
את הזמן הבלתי חוזר של ה RIPים המטורפים, שעושים למאות ואלפי דיסקים ..
זה עדיין קובץ במחשב שמעבירים מהשלט במחי יד ללא כל הוקרה או טקסיות מסוימת. שלי אישית מאד חשובה ..
בלי לדבר כמובן על "הנשמה" ועל הסאונד שאני מקבל מה CDP ועל אחת כמה וכמה מהפטיפון .

אז אולי עם DAC טוב הסאונד ישתפר עוד יותר . או עם ספק כוח משודרג, או יותר מזה,
החלפת הצ'יפ הפנימי לאחד טוב פי כמה ..
עדיין זה "צעצוע" עבורי, שמעביר קבצים מהמחשב לתוך המערכת מבלי שאוכל לגעת ולמשש את האריזות , לקרוא ולהביא בתמונות .

אז כמובן שבשבילי הוא מהווה פתרון יחסי, לכמות וסתימה של מדיות שיש לי ואיני רוצה אותם בחדר בכל זמן נתון ..
אבל לחשוב עליו כמקור לכל דבר שיחליף את המדיות האהובות שלי ...לזה אני עדיין (אישית) לא מוכן .
אולי פעם , בעתיד , שאתבגר אולי ?! ..