חשבתי רבות מאיזה זווית לתקוף את הסקירה הזו , האם להתחיל אותה מכיוון "באך" האגדי,
או דווקא מאצבעותיה המופלאות של הפסנתרנית Helene grimaud .
הבעייתיות שנתקלתי בה ולא בפעם הראשונה לפני כתיבת סקירה מוסיקאלית. היא מאיפה לקחת את המילים , האם מהלב לכתוב אותה או דווקא מהראש .
החלטתי ש ...טוב האמת שעדיין לא החלטתי אבל התחלתי לכתוב אז נראה מה יצא .
דיסק חדש יצא תחת הלייבל DG , והפעם, כמו הרבה פעמים בעבר. יצירות לפסנתר שהלחין אולי המלחין הגדול ביותר למקלדת ובכלל בכל הזמנים .
"התנ"ך" כפי שמוזיקאים ומלחינים רבים קוראים לו . באך.
הלן גרימו החליטה לאחר זמן רב, לאחר שהיא באור הזרקורים כמעט תמיד. להוציא דיסק ביצועים ליצירות שלו גם .
ההחלטה בדרך כלל לא קלה לפסנתרנים, שמשקיעים מעצמם באינטרפרטציה ובטכניקה שקרובה לשלמות. ההחלטה לא קלה מפני שלנגן באך זה לא עניין של מה בכך .
גם בשל הטכניקה , החשיבה והעומק האדיר שיש ביצירות שלו וגם בשל בעייתיות הסאונד שמוציאים מה מהפסנתר למשל, בניגוד ל"הארפיקורד" שהיצירות הללו נכתבו בעזרתו ועבורו דאז .
כל טכניקה ההקשה , התזמור והדינאמיקה משתנה, שיש לפניך פסנתר כנף משובח שנותן כל כך הרבה יותר ממה שהיה לבאך לעבוד איתו . אך מנגד גם ,הופך את היצירות של באך לקצת יותר מודרניות וקצת יותר עגולות ממה שהם באמת .
המילה "אמת" קשה שמדברים על יצירותיו של באך. מכיוון שאין שום אמת אבסולוטית או "נכון ו לא נכון" לאייך צריך או חייבים לנגן את התווים שהוא השאיר אחריו .
פסנתרנים שונים מנסים את כוחם בהקלטות ובביצועי היצירות שלו , חלקם עושים זאת בצורה טיפה יותר אוטנטית ואחרים לוקחים את זה "רחוק" יותר. לכיוון ולנוחות שלהם .
זה נשמע טוב, גם פה וגם פה ונתון למחלוקת לאייך צריך לשמוע באך, לנגן אותו ולאהוב אותו .
כמובן שאין אני או אחר יכולים להשפיע על טעמו של מאזין. אלא טעמו הוא שלו בלבד ושכל אחד יבחר איך הוא היה רוצה לשמוע את יצירותיו של באך .
גלן גולד למשל הוא הדוגמא המרשימה ביותר לאינטרפרטציה אישית מאד של יצירות באך בכל השנים .
האומץ והתעוזה שלו בנגינתו את התווים העתיקים ראויה להערכה עצומה וכך גם הוא נרשם בספרי ההיסטוריה.
הלן גרימו היא התפר מבחינתי , למרות שבפתיחת הדיסק היא מנגנת את ה פרלודים והפוגות
מה"ספר הראשון" של ה WELL TEMPERD CLAVIER בצורה מאד אוטנטית ללא פדל ססטיין וכמעט ללא לגטו .
האינטרפרטציה שלה דומה מאד לנגינה על "הארפיקורד" לפי הזמנים והתקיפה של המקלדת .
באלבום עצמו הלן גרימו בחרה בפוגות ופרלודים מסוימים מ "שני הספרים" של
ה WELL TEMPERED.. ועוד כמה יצירות שעליהם אני אתעכב מהשורה הבאה .
שתי סדרות של פרטיטות וסונטות כתב באך בחייו .. אחת שהוא כתב לפסנתר..לא מזמן הצגתי ביצועים של גלן גולד ושל מארי פראחייה שמנגנים את הפרטיטות שלו לפסנתר ,וכן סדרה נוספת שהוא כתב,
אך לכינור סולו .
באך היה כנר מחונן כפי שהיה נגן עוגב ומקלדת מחונן והידע שלו , ההשראה והדמיון שלו לכלי קשת,
היו עצומים .
הוא מכיר ומבין את הכלים, כך שתמיד היה כותב להם ובאופן יוצא דופן אפילו בהשוואה למלחינים אחרים מתקופתו שהיו מזוהים הרבה יותר עם כלי קשת. .(אם כי יצירות הפסנתר היו המוערכות, שמזכירים את באך בכלליות) .
שני קטעים משני פרטיטות לכינור(!) מופיעים כאן , באלבום שמייצג מקלדת ומבוצע ע"י פסנתרנית .
כמובן שאלה הם טרנסקריפציות על הפרטיטות לכינור, בביצוע של פסנתר .
הראשון , מהפרטיטה השניה ואולי המפורסמת ביותר ..נערך ושונה מכינור לפסנתר ע"י FERRUCCIO BUSONI .. מלחין , מוסיקאי ומורה למוסיקה שחי בסוף המאה ה 19 עד ל שנת 1924 .. והושפע רבות מבאך וליסט . רב המוסיקה שכתב , הלחין ו "הנדס" היו במגמה מאד "עכשווית" ודי מסובכת לעיכול.
הוא שיצר טרנסקריפציה לפרטיטות לכינור של באך, לימד וביצע אותם לעצמו .
הלן גרימו ביצעה את אותה הטרנסקריפציה בעצמה ובהצלחה מרובה . פה היא דווקא זונחת קצת את המגמה האוטנטית של באך ומנגנת את הקטע ביתר שאט ובריחוף מסוים, עם טכניקה קצת יותר מודרנית .
כמובן שלא הופתעתי גם מכיוון שזאת כאמור טרנסקריפציה מכינור ולא קטע שנכתב להארפיקורד וגם בשל המודרניות של "המעבר" ש"בוסוני" הביא בכתיבתו בשנים של המאה ה 20 ולא מימי באך .
את הקטע השני שנלקח מהפרטיטה השלישית ..היא מנגנת במצב קצת יותר "נוח" כך אפשר להרגיש. אולי בגלל שאת הטרנסקריפציה לחלק הזה יצר רחמנינוף הרומנטי .
הלן גרימו מכירה את יצירותיו, את האינטרפרטציה שלו ומנגנת את יצירותיו מגיל מאד צעיר . ואולי השילוב של התווים של באך עם החשיבה הרומנטית הדי מודרנית של רחמנינוף הצליחו להביא את גרימו לשבת קצת יותר בנח על הכיסא המונח מול המקלדת ולא על קצהו .
"פרלודיון" מהפרטיטה השלישית הוא נתח מקסים מפרטיטה די קשה, אך מלודית להפליא של באך .
הלן גרימו מביאה אותו על מגש של כסף למאזין . נגינתה בטוחה וזורמת מתחילתה ועד סופה .
היצירה הגדולה ביותר שמבוצעת באלבום הזה ושזורה בדיוק באמצע הדיסק הוא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר שבאך כתב בימיו .
הפעם עם אינטרפרטציה של גרמיו וללא טרנסקריפציה או תווים מסומנים של מלחין ומוסיקאי אחר.
הקונצ'רטו אמנם לא ארוך אך מלווה בתזמורת ובכלי "סולו" נוספים .
בימי באך הקונצרטים היו כתובים בדרך כלל למספר כלי סולו וליווי , למרות שתמיד כלי מסוים הוא הדומיננטי ביותר ופה כמובן זהו הפסנתר .
הלן גרימו כבר לא ילדה וקו החשיבה שלה מותאם יפה מאד לקו המנחה שהיא בחרה , ניסיון לגשר בין פערי סטקאטו ה "באכיים" ובין המודרניות שהיא נוטה אליו .
ליווי הרמוני לעבודת פסנתר מופלאה מביא את הקונצ'רטו הראשון ליצירה עמוקה ומצויינת בדיסק הזה וגם לאתנחתא מסוימת אם כבר ,באמצע האלבום לאחר ששמענו רק פסנתר סולו .
האלבום הזה בכללי מתוכנן מאד יפה. עם קו רחב מאד, ששוזר המון יצירות, אלמנטים ודמיון מבאך.
הלן גרימו בחרה יצירות מאתגרות שיובילו אותה לסף היכולת גם מבחינה טכנית וגם מבחינת דמיונה .
האינטרפרטציות של הפרלודים, הפוגות והקונצ'רטי מדהימים ביופיים וכמו שאמרתי , מביאים את המאזין לגבולות שבין אוטנטי לבין מודרניזם טכני מסוים .
הנגינה רהוטה, נלהבת ונכונה מכל האספקטים האומנותיים .
הלן גרימו עשתה זאת שוב , אחרי הדיסק והביצוע המדהים שלה ל"קיסר" של בטהובן שיצא לפני תקופה קצרה , היא הוציאה יחד עם DG עוד אלבום מופלא לביצועים מצוינים לפסנתר . באך כבר לא נשמע משעמם ושבלוני אם כי רענן חדש ומחודש והפעם על ידי אחת הפסנתרניות הטובות בעולם אולי .
מומלץ ביותר.
או דווקא מאצבעותיה המופלאות של הפסנתרנית Helene grimaud .
הבעייתיות שנתקלתי בה ולא בפעם הראשונה לפני כתיבת סקירה מוסיקאלית. היא מאיפה לקחת את המילים , האם מהלב לכתוב אותה או דווקא מהראש .
החלטתי ש ...טוב האמת שעדיין לא החלטתי אבל התחלתי לכתוב אז נראה מה יצא .
דיסק חדש יצא תחת הלייבל DG , והפעם, כמו הרבה פעמים בעבר. יצירות לפסנתר שהלחין אולי המלחין הגדול ביותר למקלדת ובכלל בכל הזמנים .
"התנ"ך" כפי שמוזיקאים ומלחינים רבים קוראים לו . באך.
הלן גרימו החליטה לאחר זמן רב, לאחר שהיא באור הזרקורים כמעט תמיד. להוציא דיסק ביצועים ליצירות שלו גם .
ההחלטה בדרך כלל לא קלה לפסנתרנים, שמשקיעים מעצמם באינטרפרטציה ובטכניקה שקרובה לשלמות. ההחלטה לא קלה מפני שלנגן באך זה לא עניין של מה בכך .
גם בשל הטכניקה , החשיבה והעומק האדיר שיש ביצירות שלו וגם בשל בעייתיות הסאונד שמוציאים מה מהפסנתר למשל, בניגוד ל"הארפיקורד" שהיצירות הללו נכתבו בעזרתו ועבורו דאז .
כל טכניקה ההקשה , התזמור והדינאמיקה משתנה, שיש לפניך פסנתר כנף משובח שנותן כל כך הרבה יותר ממה שהיה לבאך לעבוד איתו . אך מנגד גם ,הופך את היצירות של באך לקצת יותר מודרניות וקצת יותר עגולות ממה שהם באמת .
המילה "אמת" קשה שמדברים על יצירותיו של באך. מכיוון שאין שום אמת אבסולוטית או "נכון ו לא נכון" לאייך צריך או חייבים לנגן את התווים שהוא השאיר אחריו .
פסנתרנים שונים מנסים את כוחם בהקלטות ובביצועי היצירות שלו , חלקם עושים זאת בצורה טיפה יותר אוטנטית ואחרים לוקחים את זה "רחוק" יותר. לכיוון ולנוחות שלהם .
זה נשמע טוב, גם פה וגם פה ונתון למחלוקת לאייך צריך לשמוע באך, לנגן אותו ולאהוב אותו .
כמובן שאין אני או אחר יכולים להשפיע על טעמו של מאזין. אלא טעמו הוא שלו בלבד ושכל אחד יבחר איך הוא היה רוצה לשמוע את יצירותיו של באך .
גלן גולד למשל הוא הדוגמא המרשימה ביותר לאינטרפרטציה אישית מאד של יצירות באך בכל השנים .
האומץ והתעוזה שלו בנגינתו את התווים העתיקים ראויה להערכה עצומה וכך גם הוא נרשם בספרי ההיסטוריה.
הלן גרימו היא התפר מבחינתי , למרות שבפתיחת הדיסק היא מנגנת את ה פרלודים והפוגות
מה"ספר הראשון" של ה WELL TEMPERD CLAVIER בצורה מאד אוטנטית ללא פדל ססטיין וכמעט ללא לגטו .
האינטרפרטציה שלה דומה מאד לנגינה על "הארפיקורד" לפי הזמנים והתקיפה של המקלדת .
באלבום עצמו הלן גרימו בחרה בפוגות ופרלודים מסוימים מ "שני הספרים" של
ה WELL TEMPERED.. ועוד כמה יצירות שעליהם אני אתעכב מהשורה הבאה .
שתי סדרות של פרטיטות וסונטות כתב באך בחייו .. אחת שהוא כתב לפסנתר..לא מזמן הצגתי ביצועים של גלן גולד ושל מארי פראחייה שמנגנים את הפרטיטות שלו לפסנתר ,וכן סדרה נוספת שהוא כתב,
אך לכינור סולו .
באך היה כנר מחונן כפי שהיה נגן עוגב ומקלדת מחונן והידע שלו , ההשראה והדמיון שלו לכלי קשת,
היו עצומים .
הוא מכיר ומבין את הכלים, כך שתמיד היה כותב להם ובאופן יוצא דופן אפילו בהשוואה למלחינים אחרים מתקופתו שהיו מזוהים הרבה יותר עם כלי קשת. .(אם כי יצירות הפסנתר היו המוערכות, שמזכירים את באך בכלליות) .
שני קטעים משני פרטיטות לכינור(!) מופיעים כאן , באלבום שמייצג מקלדת ומבוצע ע"י פסנתרנית .
כמובן שאלה הם טרנסקריפציות על הפרטיטות לכינור, בביצוע של פסנתר .
הראשון , מהפרטיטה השניה ואולי המפורסמת ביותר ..נערך ושונה מכינור לפסנתר ע"י FERRUCCIO BUSONI .. מלחין , מוסיקאי ומורה למוסיקה שחי בסוף המאה ה 19 עד ל שנת 1924 .. והושפע רבות מבאך וליסט . רב המוסיקה שכתב , הלחין ו "הנדס" היו במגמה מאד "עכשווית" ודי מסובכת לעיכול.
הוא שיצר טרנסקריפציה לפרטיטות לכינור של באך, לימד וביצע אותם לעצמו .
הלן גרימו ביצעה את אותה הטרנסקריפציה בעצמה ובהצלחה מרובה . פה היא דווקא זונחת קצת את המגמה האוטנטית של באך ומנגנת את הקטע ביתר שאט ובריחוף מסוים, עם טכניקה קצת יותר מודרנית .
כמובן שלא הופתעתי גם מכיוון שזאת כאמור טרנסקריפציה מכינור ולא קטע שנכתב להארפיקורד וגם בשל המודרניות של "המעבר" ש"בוסוני" הביא בכתיבתו בשנים של המאה ה 20 ולא מימי באך .
את הקטע השני שנלקח מהפרטיטה השלישית ..היא מנגנת במצב קצת יותר "נוח" כך אפשר להרגיש. אולי בגלל שאת הטרנסקריפציה לחלק הזה יצר רחמנינוף הרומנטי .
הלן גרימו מכירה את יצירותיו, את האינטרפרטציה שלו ומנגנת את יצירותיו מגיל מאד צעיר . ואולי השילוב של התווים של באך עם החשיבה הרומנטית הדי מודרנית של רחמנינוף הצליחו להביא את גרימו לשבת קצת יותר בנח על הכיסא המונח מול המקלדת ולא על קצהו .
"פרלודיון" מהפרטיטה השלישית הוא נתח מקסים מפרטיטה די קשה, אך מלודית להפליא של באך .
הלן גרימו מביאה אותו על מגש של כסף למאזין . נגינתה בטוחה וזורמת מתחילתה ועד סופה .
היצירה הגדולה ביותר שמבוצעת באלבום הזה ושזורה בדיוק באמצע הדיסק הוא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר שבאך כתב בימיו .
הפעם עם אינטרפרטציה של גרמיו וללא טרנסקריפציה או תווים מסומנים של מלחין ומוסיקאי אחר.
הקונצ'רטו אמנם לא ארוך אך מלווה בתזמורת ובכלי "סולו" נוספים .
בימי באך הקונצרטים היו כתובים בדרך כלל למספר כלי סולו וליווי , למרות שתמיד כלי מסוים הוא הדומיננטי ביותר ופה כמובן זהו הפסנתר .
הלן גרימו כבר לא ילדה וקו החשיבה שלה מותאם יפה מאד לקו המנחה שהיא בחרה , ניסיון לגשר בין פערי סטקאטו ה "באכיים" ובין המודרניות שהיא נוטה אליו .
ליווי הרמוני לעבודת פסנתר מופלאה מביא את הקונצ'רטו הראשון ליצירה עמוקה ומצויינת בדיסק הזה וגם לאתנחתא מסוימת אם כבר ,באמצע האלבום לאחר ששמענו רק פסנתר סולו .
האלבום הזה בכללי מתוכנן מאד יפה. עם קו רחב מאד, ששוזר המון יצירות, אלמנטים ודמיון מבאך.
הלן גרימו בחרה יצירות מאתגרות שיובילו אותה לסף היכולת גם מבחינה טכנית וגם מבחינת דמיונה .
האינטרפרטציות של הפרלודים, הפוגות והקונצ'רטי מדהימים ביופיים וכמו שאמרתי , מביאים את המאזין לגבולות שבין אוטנטי לבין מודרניזם טכני מסוים .
הנגינה רהוטה, נלהבת ונכונה מכל האספקטים האומנותיים .
הלן גרימו עשתה זאת שוב , אחרי הדיסק והביצוע המדהים שלה ל"קיסר" של בטהובן שיצא לפני תקופה קצרה , היא הוציאה יחד עם DG עוד אלבום מופלא לביצועים מצוינים לפסנתר . באך כבר לא נשמע משעמם ושבלוני אם כי רענן חדש ומחודש והפעם על ידי אחת הפסנתרניות הטובות בעולם אולי .
מומלץ ביותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה