beethoven triple concerto

הטריפל קונצ'רטו של בטהובן הוא היחיד מסוגו שמשלב 3 כלים סולנים בקונצרטי יחיד בליווי תזמורת כמובן . 3 כלים כל כך שונים אחד מן השני שבדרך כלל נוכל להאזין להם יחדיו רק במוסיקה קאמרית .
הטריפל קונצ'רטי היה שנים רבות מוחרם ..או יותר נכון סבל מאי פופולריות בקרב המאזינים בשנים ההם בשנים הראשונות של בטהובן 1804 ..אלו השנים שבטהובן פתח לעולם את הקונצ'רטי לכינור שלו ואת הסימפוניה ארויקה ..למשל .. הקושי של בטהובן היה איך לכתוב לשלושת הכלים הללו קונצ'רטי שיעניין את המאזינים ולא ישעמם וכמובן יזכה לפופולריות וינוגן עיי התזמורות .
הכלים שהוא בחר כסולנים שונים זה מזה ..ובעיות ההרמוניה והסאונד שלהם הכתיבו לו מידי פעם את סדר הסולואים או את התוים שעליו לכתוב לכל אחד מהם .למשל הצ'לו הוא עמוק ואפל יותר בשל כך בטהובן נתן לצ'לו את הפתיחות של כל הנושאים כמעט בקונצ'רטי הזה .
לכל יצירה כזאת יש חוקים של כתיבה יוצרת .חייבים להיות הרמוניות בין הכלים והתזמורת , חיבת להיות מלודיה כדי לשחוף את המאזין דינאמיקה וכמובן "נושאים" שעליהם מתבססת היצירה .
הטריפל קונצ'טי "משעמם" בנשא הזה מכיוון שהנושאים שלו מאד ברורים ! ומעטים כך שבטהובן השתמש בהם שוב ושוב בכל שלושת הפרקים של הקונצ'רטי .
את אותו נושא הוא היה צריך לחלק בין 4 קבוצות כל הזמן ...שלושת הסולנים פסנתר צ'לו וכינור וכמובן עם התזמורת ..כך שלא רק מעטים הנושאים ..הם גם חוזרים על עצמם כמעט כל הזמן ארבע פעמים כמובן בואריציות שונות .. אפשר "להשתעמם" מיצירה כזאת ..ואפשר גם לשקוע בה לגלות את היופי שבמלודיה ואת הגאוניות שבכתיבה לשלושת כלי הסולו ולתזמורת הגרנדיוזית שנותנת משטח חי ובועט שמשרה רשת בטחון ענפה לסולנים ולמאזים כאחד .
בטהובן כתב לכלי הסולו תפידים בעוד הוא מאפשר להם להשמע חד וחזק גם שהם מנגנים יחד .הוא פשוט כתב על המיתרים החזקים ביותר של הצ'לו ושל הכינור ..וגם על הפסנתר הוא לא פסח ..ונתן לו את הרגש החלקלקות והוירטואוזיות שבדבר .
אז באותם הימים גם הצ'לנים הוירטואוזים לא יכלו לנגן טכניקה רגש ואנסמבל ...כך שהוא פיצה על זה עם תפקידים שנשמעים כמו סולמות אימון פה ושם עם קישוטים יחידים ..אך היופי והגאונות שלו התבטאה בזה שהוא נתן לו "מיקום" נכון ביצירה ובכך הביא אותו לקדמת הבמה ..
כמובן שהיום שמבצעים את היצירה צ'לנים מן המעלה הראשונה מבצעים את התפקיד וזה נשמע נהדר בשילוב הכנר והפסנתרן ..
2 ביצועים התמודדו אצלי אתמול במערכת ..
BEETHOVEN TRIPLE CONCERTO 1980 anne sophie mutter , mark zelzser, yo yo ma –DG vs 1970david oistrakh , richter , Rostropovich –angel
אמנם ההקלטות בליבלים שונים ובתקופות ש 10 שנים מפרידות ביניהם ...אבל עדיין אפשר לדבר על הביצועים ..ועל ההנאה מהקונצ'רטי הנפלא הזה .
ההרכב הראשון ...חי ובעט ונכנס לעיניין בעוז ובחדות הביצוע ..זה הזמן להגיד שבשני הביצועים התזמור דומה .
KARAJAN מנצח על הסימפונית האלמותית שלו ברלין .
מוטר יו יו מה וזלסברג הם חברה צעירים בשנות ה 80 ...תחת חסותו של המאסטרו הרברט פון קאריאן ועושה רושם שהיית שם התרחזות לא קטנה לקראת ההקלטה והביצוע הזה .כנראה שהיו הכנות ואימונים רבים ..את קאריאן ואת מוטר אפשר לראות בכמה וכמה הקלטות מן התקופה ההיא ..אז שום דבר חדש ביניהם ..
הצוות הוא נמרץ וההקלטה מצוינת ..תחת הלייבל DG בסדרת פרסטיג' .. (תקליטים כמובן )הכל מאד זורם ..והם מנגנים טוב יחד .דבר שבולט מאד בביצוע ה"צעיר" הזה ..שהם נגגנים מעולים בתחילת דרכם אשר מנסין בכל כוחם להכנס לנישות הסופרסטארים בג'אנר . ההקלטה גם כן חלקה חדה ויפה ..וכמובן קאריאן עם התזמורת מאושש הכל מאחור בראוותנות אדירה ובקול רועם .
התקליט הוחלף לאחר הפרק הראשון (אלגרו) לצוות המנוסה יותר ...רוסטרופוביץ פותח את "השיחה" של הסולנים ..וכבר בתוים הראשונים אפשר לחוש שפה מנגן כבר יצור שונה לגמרי מהיפני הנמרץ ..ממקודם . הכל הרבה יותר עמוק ועבה ..עם סמכותיות ובטהובן על מזבח הרצינות . אמנם הביצוע הנל קולח טיפה פחות ומרגיש לי גם קצת טיפה זורם מהצעירים ממקודם ..אך הנגנים פה מנגנים שונה לגמרי ..הרבה יותר סמכותי הרבה יתר מרגש ..פחות חד וחזק ..אבל עם הרבה יותר נוכחות , גם בסאונד ..וגם בהעברת התוים בין האצבעות . שוב קאריאן מתזמר את הנגנים מאחור בשילוב נפלא עם הסולנים ..הכל גדול מהחיים ובסאונד משגע וענק על כל הסטיג' .בביצוע הזה נשארתי להקשיב לכל שלושת הפרקים ..ההקלטה מקרטעת קצת יותר ועמומה קצת (1970) אך המוסיקה סוחפת באופן שונה ולא נותנת לך לעלות את המחט מהתקליט .
ערב ארוך אך מהנה ..של בטהובן והקונצ'טי המשלוש שלו .
אביעד

DVORAK סרנדה למיתרים .

דבוז'ק . סרנדה לכלי קשת .

אחד מהמלחינים האהובים עלי בגלל היותו מלודי , מרגש, ומלנכולי באותה היצירה

ובגלל דבר נוסף (בהמשך).

קצת על המלחין : דבוז'ק נולד בכפר ליד פראג , ולמד בבית ספר עד גיל 11 בלבד .

הוא עבד כשוליה לקצב (עכשיו אתם מבינים למה אני אוהב אותו כל כך . ) אך התעניין מאד במוסיקה ,

אביו שלח אותו בסופו של דבר ללימודי מוסיקה בפראג .הכלי העיקרי שלמד שם היה עוגב (בית הספר היה לעוגב ) אך הוא למד לנגן גן על וויולה ועל פסנתר בין השאר .

לאחר לימודיו הוא היה הוויולן הראשי של תזמורת התאטרון של פראג ותהילתו המשיכה משם .

בעקרון פירסמו ותהילתו של דבוז'ק התחילה בשל תחרות שניצח בה עם הסימפוניה ה 3 שלו (דבוז'ק שלח 15 יצירות לתחרות הזאת )

מי שגילה את דבוזק היה בראהמס דווקא שהיה אחד מהשופטים בתחרות .

המו"ל של בראהמס הזמין מדבוזק יצירה ..ודבוזק כתב את הריקודים הסלובנים שלו (יצירה מפורסמת מאד שלו).

דבוזק ידוע בכישרונו המיחד לקחת נושאים ורעיונות של מוסיקה עממית ולשלב ולכתוב אתם בצורה קלאסית בעלי מוטיב תזמורתי וכדומה .

כמה מהיצירות הגדולות של דבוזק הם הסימפוניה ה 9 (מן העולם החדש)

הסימפוניה ה 7 שנחשבת אולי ליצירה הטובה ביותר שלו ..וכמובן הקונצ'רטו לצ'לו שלו שמושווה בהרבה פעמים לאיכות הסימפוניה ה 7 שלו .בלחן וברגש המלודי המופק שם מהכלי ומהתזמורת .

הסרנדה: דבוז'ק כתב את הסרנדה לכלי קשת בגיל 23 ..אומרים שזה היה הגיל המשפיע ביותר של דבוג'ק וכמה מהדברים היפים ביותר שלו נכתבו בתקופת השנה הזו .

הטריו לפסנתר OP21 , PIANO QUARTET OP23 , הסימפוניה ה 3 (שהגיש יחד עם עוד 14 יצירות אחרות לתחרות) בשנה הזו היית גם התחרות 'שבראהמס "גילה" את דבוזק והתחיל "להזיז" את עיניניו קדימה .

לסרנדה חמישה פרקים .

הפרק הראשון : MODERATO .

הסרנדה פותחת בנושא מלודי מאד שמנוגן עיי הכנרים בקבוצה עם חזרות של שאר כלי הקשת בתזמורת .

הרעיון מתגלגל הלאה ורואים את המלודיה נשמכת באיזונים הרמונים על סולמות G ו B maj הצ'לנים מלווים כמאין רית'ם סקשיין את הנושא המרכזי שמנוגן עיי הכנרים כאמור .

לקראת סוף הפרק הצ'לנים עוברים קדימה ומקבלים את הנושא לידיים ונוצרת החלפת כוחות גם בסאונד וברגש כמובן .

הפרקים נמשכים ללא עצירות כמעט והפרק השני :TEMPO DI VALSE מגיח .

אחד הפרקים האהובים עלי ביותר , רומנטי, שרמנטי, מדהים וחלק כמו עור מתוח של בת 18 .

אפשר לשמוע את ההשפעה משופן בפרק הזה

ואת האמת שהתחלת הפרק היא די זהה ל ואלס ב Cb של שופן שהפרק הזה שותף גם בסולם הזה .

הקונפיגורציה זהה ואפשר שמוע את ההחלפות של כלי הקשת כמו ההחלפות באצבוע הקלידים בפסנתר ביצירה של שופן

אך דבוזק לא מעתיקן ולמרות הפורמט של "אוגמנטד טריאד" שהוא ייצר פה,הוא נשמע מקורי לגמרי ולא COPY בשום אופן .

הפרק השלישי פורץ החוצה מיד עם סיום השני בשינוי טמפו די חד אך נשען על אותה נחת מלודית שיש במיתרים הללו .

הפרק הזה כבר יותר עוצמתי גם מבחינת הסאונד וגם מבחינת כתיבת התווים לכלי הקשת המנוגנים .

פה ההתחלה כבר נשמעת כאילו נלקחה מסימפוניה גרנדיוזית ..ה SCHERZO VIVANCE הוא תמצית של המון נושאים מהיצירה ..

הוא פותח אמנם בחוזקה אך מיד מחליק לצד רך יותר , ענוג ומתוק בסולם F .

אך הפתיחה לא מבוששת להגיח שוב והיא "סוחפת" את המאזין שוב לתזמורתיות ענפה ומלודית נעוצה בחוזק רגשי גדול ביותר . בפרק זה יש חזרה שוב ושוב בין הרגש העז של הפתיחה הגרנדיוזית והקצבית יותר לבין הרוח והמתיקות של הרעיון השני . בשביל הפרק ה 4 הייתי חייב להחליף את צד התקליט כך שיש לי הפסקה יזומה מראש

הפרק הרבעי הוא ה LARGHETTO פה דבוזק מחזיר את המאזין לתחילת הדרך, לרוח ולמשי של כלי המיתר .

אך הוא עושה זאת עם קריצה מסויימת , אמנם הפרק הזה איטי ורך אך טכניקות רבות הולאו בו .

בתחילת הפרק דבוזק כתב 25 תיבות עם רעיון מלודי מסוים ומיד אחריו יש המשך מלודי אך ללא גבולות ברורים כך שהרגש מתפזר ויש יציאה מן הקווים (כמעט בפעם הראשונה בסרנדה ) הפרק מגיע עד לסולם Cbmin ששם יש כבר ממש ניגודיות ברעיונות ובנושאים ואפשר לחוש זאת עיי האזנה לכלים השונים בתזמורת .

טכניקות כמו ארפג'יו מעלים חיוך על פניהם של המאזינים מפני שזוהי טכניקת נגינה מצוינת כדי להלהיב והעביר רגש רומנטי עז. הפרק מסתיים באותו העונג והשקט שהוא התחיל עימה .

הפרק החמישי : ALLEGRO VIVACE הפרק הזה הוא "המסובך" ביותר מבחינה טכנית ומויסקאלית והוא לא קונבנציונאלי בעליל .

הוא נפתח בהתפעה גמורה בסולם Fb min עם הנושא מנוגן בקנון בקבוצת הכלים .

המוסיקה ממשיכה וקופצת ל סולם B min וחוזרת חזרה לסולם הקודם ומשם מתפתחת שוב ושוב .

ומעלה שוב את הנושא הראשוני של הפרק ומגנת את המלודיה באופנים שונים .

ובסולמות שונים Cb ושוב ב Fb maj מגיחה מכל עבר משתנה ומרמזת על נושא שני שמשתלב כל הזמן עם הראשון עד לטוניקה ב E maj .

שהכינורות מנגנים זאת (בשלישית) לאחר השינויים והתהפוכות (את האמת שרק באוזן מנוסה יהיה אפשר להבחין בהם ..רב הפרק ממש יפה ומלודי ואת האמת שאם תאזינו לפרק בפעם הראשונה ותקראו את מה שאני כותב זה יראה לכם די בלבול מח אך בבקשה האמינו לי .

הנושא הראשוני מחליק פנימה והסרנדה מסתיימת עם קטע שונה מהמלודיה והתוכן של הפרק החמישי ..ונותנת את אותותיה לגאונותו של דבוז'ק .

כולי תקווה שלא הכבדתי עליכם יותר מיד בעגה המקצועית , כנראה שלחלק ממכם זה לא יאמר הרבה ..ולאלה שכן כולי תקווה שהסברתי את עצמי נכון .. (לאלה שלא לא ממש משנה גם ככה חח )

היצירה הזו יקרה לליבי מפני שזאת אחת היצירות הראשונות שהאזנתי להם כילד ומשכו אותי למוסיקה קלאסית .

אפילו בתור נער רכשתי כרטיסים לקונצרט בפילהרמונית שניגנו אותה ..כדי לשמוע פעם אחת איך צריך להאזין לה נכון

נסעתי דרך ארוכה באוטובוסים ..ובחזרה בטרמפים אך נהניתי מכל רגע .

זוהי יצירה קסומה מלודית בכל חמשת פרקיה ולא ארוכה כלל וכלל .

אחת היצירות המומלצות לאוהבי מוסיקה בכלל ולאלו שרוצים להתחיל להאזין .