Between the hummer and the showcase
RAYSONIC CD-128
אומרים לנו ; "אל תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו" אך בעשרות השנים האחרונות שבחירת מוצרי צריכה הפכה להיות משופעת החלטות על גבי אין ספור אלמנטים שאנו לוקחים בחשבון, הקנקן מעניין אותנו פחות או יותר כפי שתמורתו האופרטיבית מעניינת אותנו (תוך הקנקן) ולפעמים אפילו יותר.
הרי כולנו מכירים את האנשים שרכשו על פי מראה בלבד, ולא מדובר על חולצה או מכנסים ואפילו לא על נעליים אלא על מוצרים שמיועדים למטרה מאד מסוימת, שבגינה נוצרו וכל תפקידם בעולם הוא- לשרת מטרה מסוימת אחת (זה כבר לא כך כלל וכלל).
אנו ה"אודיו-פילים" (מישהו אמר לי שזה נשמע כמו מחלה) מחולקים לתתי גרסאות בעולם, לפחות מבחינתי ובראיה כוללת שלי על התחום.
בחיפוש כמעט מתמיד אני מחפש את "הקבוצה" שאני משתייך לה ..והיא; אלו שהמוסיקה קודמת לכל, אלו שהמוסיקה היא מטרתם הגבוהה ביותר ובשבילה אנו מתפתחים גם בתחום החומרי, הטכנולוגי ו הציודפילי.
רבים מהאנשים מחפשים את "השמות הגדולים" בתחום, זאת האהבה למכשירים, למוצרים מסוימים, למראה ולהרגשת הגאווה של "יש לי". כמובן שבחירת המוצרים אמורה להיעשות על ידי הקשבה להם (כך לימדו אותנו שנכנסו לתחום על ידי הותיקים יותר) אך לאחר ניסיון מסוים עם עצמנו ועל הכרת הנפשות הפועלות, אנו למדים שלא כך הדבר תמיד וההחלטות קשות יותר מאשר "זה נשמע טוב וזהו!"
עיצוב המוצר משחק תפקיד חשוב בבחירת הפריטים אצלנו במערכות וחשיבות מטרתו האופרטיבית מטשטשת בבליל הפרסום, העיצוב, וכוח המכירה והשיווק של אותה החברה.
אך יש פה בעיה שונה לגמרי, הבעיה היא שאודיו-פילים הם "עם" שקשה מאד לרצות.
תמיד יהיו חילוקי דעות בשל דברים גדולים כקטנים .
את הקונפליקט הפנימי והחיצוני לבחירת מוצר, הרגשתי לא פעם ולמדתי גם מנסיון מאנשים השונים ששוחחתי איתם על הנושא.
יש דעה רווחת בתחומינו שאם המוצר מושקע באופן קיצוני בעיצובו המרשים, על חומרי המרכב, אורות מנצנצים וכיוצא בזה. המוצר יהיה נחות יותר למטרתו הראשונה.
והיא "להשמיע מוסיקה" ! מאחרים שלוקחים "קו" נקי יותר.
אודיו-פילים רבים ישמרו מרחק ממוצרים כאלו, בגלל אותה סטיגמה, או דעה שיצאה מכלל שליטה ברבות הימים ויפנו למוצרים בעלי עיצובים "נקיים" יותר כך שכל ה-LOOK לא יפריע לאיכותו הפנימית של המכשיר. (כך הם משערים*)
אך המשחק אינו מושלם עדיין, ויש עוד המון אודיו-פילים "בחוץ" שרוצים את הכול.
הם רוצים מכשיר מעוצב, אך שייתן גם איכות סונית מעולה, לא פחות מכל אותם מוצרים בעיצוב מינימאלי. (ללא הכללה)
למענם באה חברת "RAYSONIC" הקנדית ובנתה מקור דיגיטאלי שהוא ה-
"SHOWCASE" שלה.
מה זה "SHOWCASE" ?!
זהו ביטוי בתחום, שמציין לנו שהחברה המייצרת "שפכה" את כל מה שהיא יודעת פנימה . (RAY SONIC (RAY ייצרה מוצר,
(מושג היופי הוא כמובן סובייקטיבי ואפשר לנהל עליו שיחות רבות שלא יגמרו לעולם).
Raysonic היא חברה קנדית שמייצרת בסין בשל אותם היתרונות שבגינם חברות רבות מן המערב עברו לשם.
המוצר שעשה להם הכי הרבה "כנפיים" הוא המקור הראשון שהם הוציאו והוא ה CD128 שנחשב למקור מוצלח מאד וקיבל שבחים בכל מגזין ופורום אפשרי ברחבי העולם הגשמי והווירטואלי כאחד.
כמובן שבתור חובב בתחום, הסתקרנתי מאד לשמוע את המקור הזה ויותר מכך אולי בשל העיצוב המיוחד שאותי דווקא לא מטריד כלל.
לפני מספר שבועות נתקלתי באחד מיבואני ה HIGH END בארץ ונאמר לי שחברת
RAYSONIC תיוצג בארץ על ידיו.
מיד ללא היסוס סיפרתי לו כמה אני מסוקרן לגבי המקור שלהם ה CD128 ושאני אשמח מאד להאזין לו כאשר יגיע לארץ.
ובאמת כך קרה, שבוע לאחר נחיתתו של המוצר בארץ הוא הגיע למפתן ביתי, יחד עם היבואן לפריקה קצרה, שיחה קולחת על מוסיקה והיבואן הנחמד השאיר את המוצר בידיי הנאמנות.
לא לפני ששרבב על מפתן ביתי בדרכו החוצה :
"המכשיר חדש, יהיה מוטב להריץ אותו כ 100 שעות לפני האזנה קריטית"
וכך היה, נתתי לCDP לרוץ כשבוע פלוס מינוס, לפני שהתיישבתי לבחון אותו ברצינות.
את האמת שאת הדרך בהרצה עשיתי כמעט את כולה בהקשבה, כך גם למדתי באופן רציף את חשיבות ה "בריק אין" של המכשיר.(קצת וודו , לא קרה כלום).
קצת טכני :
CD128 הוא מקור דיגיטאלי עם "טעינה עילית" למדיה.
המקור משלב 4 שפופרות 6922 מחברת EH (כמובן שאפשר להתנסות ב "טיוב רוליינג") שמיועדות לפונקציות שונות בתכנון המכשיר (לא אכנס לאספקט הזה היום, אפשר לקרוא על כך בסקירות רבות שפירטו על הנושא בהרחבה)
טרנספורט המוצר מגיע מחברת (SONY (Sony kss-213Q
כאשר בדגם שמעליו ב CD168 הטרנספורט הוחלף ל פיליפס.
מידותיו של המקור גדולות מאד והוא תופס כמעט מדף שלם ברוחב ולהפתעתי גם בעומק.
הוא שוקל 11 ק"ג מרשימים ביותר, אך לפני שאתם מעקמים אף וגבה וחושבים לעצמכם "משקל תמיד אפשר להוסיף זה לא אומר כלום" רק חכו שתראו אותו במציאות.
החברה משתמשת במכונות CNC מדויקות ביותר ורמת החומרים אשר הם משתמשים בבניית המוצרים שלהם היא פנומנאלית.
מרכב מאלומיניום כבד מאד בגימור מופלא.
כאשר המכסה העליון שמכסה את המדיה מרגיש כחומר אקרילי כבד ומיוחד. נקי מסריטות או "מעירפול" שבדרך כלל מזוהה עם חומרים כאלו.
ה PUK עשוי גם מחומרים חזקים ויפים והוא מתמגנט על המדיה עצמה ביתר קלות וללא "משחקים" מצידנו.
ההרגשה הכוללת היא מאד מדויקת ויציבה.
בעומק העיגול אפשר להבחין ב תעלה שחובה בתוכה את ארבעת השפופרות, שעוזרות למוצר הזה להישמע כמו שהוא נשמע.
המדד הדינאמי של המכשיר עומד על 102DB
ויחס הרעש ולאות מגיע ל 100DB.
חברת RAYSONIC בנתה את ה DAC במקור הנ"ל סביב מעבדי HDCD של BB
ולמי שמתמצא בשמות הרכיבים הינה הוא לפניכם : burr brow pcm 1732 HDCD""
המקור מבצע גם אפ סמפלינג ל .24bit/96kHz
יש אפשרות בשלט הרחוק לשלוט בפיצ'ר הזה, אך שימו לב שהמכשיר חייב להיות במצב "STOP" כדי להחליף בין 44.1 ל 96.
הפעלת המכשיר קלה מאד, אך דורשת טיפה זמן ועדינות כדי להחליף בין הדיסקים. הטקסיות מאד דומה לתחום האנלוגי אך לא "מציקה" כמוה.
מי שמחפש כמה שפחות התעסקויות ו"זריקת" הדיסקים במהירות אל המגירה באופן אינטנסיבי זה לא המכשיר בשבילו.
המכשיר הוא לאלו שנהנים מדיסק מתחילתו ועד סופו כך שרק פעם בשעה לערך יקומו בשביל להחליף את הדיסק. (זאת בהקצנה כמובן).
אז איך הוא נשמע ?!
כאמור, הקשבתי לו בכל תקופה ההרצה וגם לאחריה לזמן לא מבוטל כלל.
המכשיר עבד אצלי תקופת זמן די ארוכה כך שממצאי יהיו אמיתיים ועמוקים ככל האפשר לסקירה זו.
מה שהפתיע אותי זה שה CD128 הריץ אותי להקשיב לאלבומים שלא הקשבתי להם תקופה רבה מאד, וכמובן דבר שלא יצא לי הרבה לעשות בזמן האחרון, זה לעזוב קצת את התקליטים האהובים שלי ולגלות מחדש מה יש לי על דיסקים. (חייבים לשרבב את המשפט הזה לא?!)
לא היה לי סדר מסוים להאזנה, אולי בגלל כמות הזמן הגדולה שהוא היה אצלי מחובר למערכת. אך המאפיינים שלו היו ברורים בכל זמן ההאזנה וכמעט לכל אלבום ואלבום שהאזנתי דרכו.
אחד הממצאים הדרמטיים ביותר שהרגשתי בהאזנות דרך ה CD128, הוא עומק המוסיקה שהתנגנה בעזרתו .
הציפייה הראשונית למרות עיצובו החדשני והרענן, היא למקור עגול וסירופ(י) משהו, בשל הימצאותם של ארבע שפופרות שמעוגנות במעגלי המכשיר ומבצעות פונקציות רבות ב DACהמכשיר .
אך מיד לאחר הפעלתו של המכשיר בדיסקים הראשונים מחשבה שהתבררה כנכונה, התמתנה קצת בשל הפירוט והברק שמגיעה ממנו בנוסף גם כן.
כלי הנגינה נשמעו באופן מוחשי, במיוחד סאונד פסנתר שעשה את דרכו בחדר.
פוגורליץ שניגן אותם, היה למעשה קרוב כל כך בהקלטה עד שעוברים ושבים מחוץ לחלון סלוני, הביטו לתוך הבית כדי לחפש פסנתר כנף שאולי אחד משכניהם מנגן בו.
(לי אין שום צל של ספק שאין מערכת סטראו בנמצא שמסוגלת להגיע לרמת ראליזם שכזו.. שיהיה)
החוויה היית מעוררת מאד. כל תו ותו נשמע מצוין ושכבות ה overtone נשמעו בבירור .
ה-128 ביכולתו ליצור רפרודוקציה אמיתית ביותר של הקשת קליד הפסנתר ונגיעת פטיש הלבד על המיתר בכנף הפסנתר.
הוא מנחית בהדרגה (אולי חדה מידי) את פונקצית ה DECAY של התו, כך שאם מאזינים מסוימים מחפשים את אותו האלמנט של תווים שאינם נגמרים בחלל החדר. פה לא תמצאו אותם בנקל.
גם צליל מצילות והתופים באלבומי רוק, או ג'אז היו אמיתיים ביותר. מלאי ברק ועונג אך משך הצליל בחלל החדר לא נשאר מעבר לסטנדרט.
התחלתי לתהות, אולי האחד בא על חשבון השני. בכל אופן אנו מדברים פה על מקור שעלותו פחות מ 2000$ בהחלט לא רפרנס בעולם האודיופילייה מבחינת מחירו.
עובי הקורה אצלו היה הדומיננטי ביותר, כלי נגינה במציאות (בתור אחד שמתעסק בתחום כל החיים) נשמע שונה מאד מהתוצרת שאנו מקבלים במערכות הביתיות שלנו.
לא פעם הודאתי והצהרתי שכל פעם שאנו מקשיבים למערכות יקרות וטובות ומיד לאחר מכן נקשיב ל כלי נגינה מנגנים ב-LIVE נוכל להבין עד כמה אנו רחוקים מהמציאות. נוכל להבין עד כמה אין לנו סיכוי ויכולת להגיע ל"מקור". לסאונד של כלי נגינה שעומד על ידך.
ה RAY מנסה להביא כמה מאלמנטים שנמצאים במציאות. הTIMBRE ועובי ה אוברטונים שנמצאים בכלי הנגינה (בשל היותם כלים אקוסטיים), מצליחים לעבור בהצלחה תחת שרביטו של ה CD128 והדבר עורר בי שמחה רבה.
אמנם מתכנני המכשיר היו צריכים לוותר על דברים אחרים (אולי) כדי לקבל את הסאונד המאופיין של המקור שהם בנו.
כל אחד כמובן רשאי להחליט האם זה לטעמו או לא.
באלבומי רוק ורוק כבד הדבר היה פחות ניכר וחוסר ה DECAY היה מבחינתי מצוין מכיוון שאת המוסיקה הזו מפלטרים ומקמפרסים גם ככה. כך שהדבר האחרון שארצה שחלקי תווים ימשיכו לנגן בחדר ויצרו קקופוניה מטורפת.
אחד האלבומים מהז'אנר שניסיתי היה
the extremist של Joe Striani
באלבום זה ניסיתי לבדוק את יכולות הפאנצ' ועמידה בכוחניות מסוימת, של התופים וערוצי הגיטרה שמוקלטים ב DUB .
ה 128 עמד בהם בגאון, הוא לא החסיר פע(י)מה ולו אחת. נתן "מלחמה שארה" בבליל הצלילים שתקף אותו.
התופים הלמו חזק ככל שרצו אך את המקור הזה שום דבר לא יזיז, לא היית הרגשה ואילו הקלה ביותר שהסאונד מתקפל או מתעוות.
אפילו בקטעים של מכות תופים חוזרות ונשנות בטמפו גבוה באלבומים קצת יותר כבדים.
הגיטרות נשמעו חלקות ולא גרעיניות וסאונד האפקטים שעוטף את צליל הגיטרה, היה יציב ועמוק כפי ש-JOE התכוון לו בהקלטה.
אלבומים רבים נכנסו ויצאו בשבועות האחרונים, עד שלמעשה כמעט והשתכנעתי שסאונד ה CDP טוב לא פחות מהסט אפ האנלוגי שלי. מי שמכיר אותי יכול להבין שזוהי מחמאה גבוהה מאד ממני, למקור דיגיטאלי כל שהוא.
המקור נבחן בשלב מסוים מול מקורות אחרים שהיו לי בבית באותו הזמן, למשל מול המקור הפרטי שלי, שמשמש אותי כבר יותר משלוש שנים ה:
Vincent cd-s2 שעמד כמעט שכם אל שכם עם ה CD128 אך היה חסר העומק והמאסיביות שה 128 הציג כל העת.
רפרודוקציה וברק בסאונד, שניהם הציגו ברמה כזו או אחרת. אך כל העת הRAY היה בעל משקל כבד יותר עם נכונות לעומס רב יותר.
שהכנסתי אלבומים שמנגנים גם ב SACD , המכשיר פנה אל שכבת ה RED BOOK שלהם והפיק אותם כרגיל.
הסימפוניות של מנדלסון (הרביעית והחמישית ב LIVING STEREO SACD) היו מדהימות ביופיים וה CD128 הצליח להוציא מהם את האמביאנט המיוחד בהקלטה היסטורית זו. למרות הפילטר הרב שהיא עברה מימיה על תקליטים, המוסיקה נשארה מצוינת והסאונד של המאסטרים החדשים, מוציאה החוצה את הכלים בתזמורת והמקור הצליח אפילו להיכנס לעובי המיקס ולשכנע אותי שהאולם נמצא שם גם כן.
במוסיקה ווקאלית המכשיר מבצע את ההמרה באופן מיוחד, על אף היותו בעל סאונד עגול ונפוח קצת, הוא הצליח להעביר את ה MID יחד עם שאר התדרים באופן מצוין והמלא של קולות רבים מהמקהלה ומהסלונים. למשל ברקוויאם הגרמני של בראהמס ושל פורה. אך ללא מיקומי ראשי הזמרים במקהלה.
רק האימג' המוגדר ביותר של הסולנים בקדמת הבמה ואת כלי הנגינה היושבים בכיסאות הקיצונים והחזקים בתזמורת הצליח להקרין החוצה באופן ראלי ביותר.
ה CDP128 מוציא מהמדיה במה נהדרת, רחבה ועמוקה. עם אימג' מרחף ויפה ביותר. אך ברגעים של עומס על במת התזמורת האימג' מתערפל במקצת ואפשר להצביע רק על כלי הסולו המוגדרים יותר בהקלטה.
ככלל : המקור עבר כמעט כל קושי שהצבתי לפניו, באופן יוצא מן הרגיל. ז'אנרים רבים פקדו אותו, יותר מכל מקור דיגיטאלי אחר שהיה לי או בדקתי בעבר. את כולם הוא עבר ב;
ובקלות שלא ציפיתי כלל וכלל.
לסיכום:
יש אסכולה גדולה מאד של אודיופילים בעולם שמנגנים על מנטרת ה "מקור תחילה".
המקור הוא ההתחלה של הכול ואם המקור יוציא "זבל", כל שאר השרשת כמה שתהיה טובה, תמשיך להעביר את אותו הסאונד הבעייתי עד לירכתי הרמקולים.
ה RAYSONIC CD128 הוא המקור שתרצו למערכת טובה מאד בתקציב מוגבל ..(כמובן שמוגבל זה עניין יחסי) אפילו אם הרמקולים שלכם בעלי אותו תג מחיר.
קשה לי לחשוב היום על מקור שאני מכיר בתג מחיר של פחות מ 2000$ (בחול) שנותן את רמת הסאונד ש RAYSONIC הצליחו להוציא דרך ה CDP 128.
זהו ה SHOWCASE שלהם, והם הצליחו בו בגדול מבחינתי.
הסאונד גדול מאד ומלא, אני מייחס את האלמנטים הללו לשפופרות שמשחקות תפקיד ניכר במוצר אך באופן שונה לגמרי ממה שציפיתי. למרות חמימות השפופרות והסאונד הנפוח במקצת יש לו עדיין ברק ופירוט מעולים.
לפני הרצת המכשיר הבחנתי ב "עקיצות" מסוימת של התדרים הגבוהים פה ושם אך לאחר הרצה די ארוכה של המכשיר העניין התעדן מאד ואינו מציק כלל וכלל. (אולי פשוט התרגלתי)
נהניתי מכל רגע מעוצמת הרפרודוקציה מהדיסקים שלי וההנאה המשיכה בכל פינה ושעל שפניתי בז'אנרים השונים ובין מדפי הדיסקים אצלי.
זהו מוצר מוצלח בתג מחיר "סיני" עם איכותיות פיסיות, וסוניות שעלו על כל ציפיותיי.
אך בינתיים אני נמצא בין הפטיש ל SHOWCASE של ה CD128 המצוין !.
אביעד .
הערה: את הסקירה הזו כתבתי ממש סמוך לתחילת הייבוא של החברה . שנה לאחר מכן או קצת יותר , מצאתי את עצמי רוכש את המכשיר שכה אהבתי פה למעלה . לאחר שהתנסתי במקורות אחרים גם בטווחי מחיר גבוהים יותר. אני עדיין מאמין של CD128 אין הרבה מתחרים בטווחי המחיר הללו ..ואף גבוהים יותר קצת .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה