פרק 3
בפרק זה נכיר את הכלים המשתתפים ביצירות הקלאסיות למינהם .
במוסיקה הקלאסית יש מגוון עצום של כלים שמרכיבים את התזמורת הסימפונית , ההרכב הקמרי וכו ..
כלים אלו התחילו להתפתח כבר בתחילת שנת 1100 ובכל שחלף הזמן התפתחו יותר ויותר לפי התקופה , הארץ שבה הומצא , והמוסיקה שלשמה נבנו.
לפני המאה ה 12 הכנסיה הקטולית שלטה כמעט בכל המוסיקה הרשמית באירופה .
הכנסיה קבעה שבמוסיקה תושר אך ורק עם עוגב ובלי כלים נוספים בכלל .
עלית המוסיקה הכלית עלתה רק שחדרו אליה הכלים מהמזרח התיכון לאחר כיבוש המוסלמי מספרד במאה ה 8 ואחר כך במסעי הצלב במאות ה 12 וה 13 .
מלחינים רבים החלו להשתמש בכלי נגינה כדי להחליף או להכפיל את הקול האנושי במוסיקה .
בוני הכלים החליפו את מימדיהם וצורתם החיצונית והפנימית של הכלים כדי להגיע למנעדים וצלילים מבס ועד סופרן .
עם חלוף המאות הביקוש לכלים טובים יותר שיתמזגו באופן טוב יותר ועדין יותר הלך וגבר .
בוני הכלים כגון אנטוניו סטראדיוארי התחרו על התהילה אפילו מול המלחינים עצמם .
המשפחות השונות :
כלי מיתר- קשת .
משפחת הוויול .
משפחה זו התחילה את דרכה בסוף המאה ה 15 באזור ספרד והובאה לאיטליה לאחר מכן בתחילת המאה ה 16 . בזכות הצלילים העדינים והמאנפפים קנו לעצמם הוויולים שם של כלים המתמזגים היטב בהרכבים קאמרים . לימים החליפה את משפחת הוויולות משפחת הכינורות שהיו בעלי הבעה חזקה יותר .
ישנם סוגים רבים של וויול כגון ויולה בס (ויולה דה גמבה) שניגנו עמה במאונך בין רגלי הנגן ולא באופן הרגיל כפי שהיה נהוג בוויול הרגיל .
משפחת הבריטון :
שיחק משחק דיי שולי במוסיקה ולא נכביר עליו במילים
נוכל להגיד שהתפתח ממשפחת הוויול ולא היה מוכר בכלל מחוץ לאוסטריה ודרום גרמניה .
יוזף היידן הביא את הבריטון לנק שיא כאשר כתב 175 יצירות לכלי זה עבור פטרונו .
משפחת הכינורות :
פיתוחה של משפחה זו היה לניצחון לאמנות בניית הכלים . הכינור ניחן בטווח חסר תקדים של אפשרויות הבעה , עוצמה ונואנסים . שימש מקור השראה למוסיקה גדולה ולמבצעים ענקיים .
ערש בניית הכינור נשארה המרכז העיקרי של האמנות עד המאה ה 18 בייחוד בזמנה של משפחת "אמאטי" מקרמונה באיטליה .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה :
"כינורות"- 1600 בקירוב ואילך
"וויולה"-1600 בקירוב ואילך
"צ'לו"- 1600- בקירוב ואילך
"קונטרבס"- 1600 בקירוב ואילך
מיתרים כלי פריטה :
גיטרה
המשפחה התפתחה כשושלת שהתפצלה ממשפחת הלאוטה ונבדלה מהן בגבה השטוח ובצדדיה הקעורים
ככלי מיתר. הגיטרה עם חלוף המאות היית לכלי הרשמי של ספרד והפופולאריות שלה גדלה במאות ה
17 וה 18 . בין השאר היא היית קלה יותר לנגינה מאחותה הלאוטה .
משפחת הנבל :
אפשר להתחקות אחר ההסיטוריה הארוכה של כלי זה עוד לימיו של דויד המלך דרך איורים מארצות שונות בעולם. מהמאה ה 11 ואילך מופיעות גרסאות מעודכנות יותר של הנבל .
במאה ה 12 התפשט הנבל מאירלנד ווילס לאירופה וקנה לעצמו מעמד חשוב בקרב הטרוואדורים ..
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
"גיטרה"- 1700 בקירוב ואילך
"נבל משולש "
מיתרים כלי פריטה והקשה .
משפחת הצ'מבלו :
העדות הקדומה ביותר לכלי זה הופיעה בעיטור על מזבח בשנת 1452 שיפורים הוכנסו לכלי בסביבות שנת 1500 הוסיפו לו עוצמה והגדילו לו את הפופולאריות .
נגינת הכלי מגביל את גוון הצלילים שהוא יכול להפיק, שלוחצים על קליד מסוים הוא מרים יתד עץ והמפרט המחובר אליה פורט על המיתר . עם זאת הצליל הנקי המותקף והמדוייק התחבב מאד עיי המלחינים באותה התקופה . אפשר לשמוע את עבודת הצ'מבלו רבות בתקופתו של באף הנדל ויואלי וכדומה .
בסביבות המאה ה 18 התעוררה התענינות רבה לכלי זה וההתפתחות ממנו היית לכיוון הפסנתר המודרני .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
"צ'מבלו " מופיע המון בקונצרטים מהתקופה .
"פסנתר כנף"- 1800 בקירוב ואילך .
כלי נשיפה :
כלי נשיפה מעץ :
ישנה החלילית שמקורה המשוער הוא מאיטליה מהמאה ה 14 , חלילים בגדלים שונים שנבנו בצורה כזו השפיעו רבות על עומק הצליל וגווניה שהכלי מפיק .
מנגנים בהם עיי נשיפה מעל נקב בדומה להפקת צליל מבקבוק .
חליל הצד היה לצורה התקנית באירופה אך קולו היה גס בהשוואה לחליל שקולו ערב הרבה יותר בזמנו .
מהמאה ה 18 תפס את מקומו של החלילית החליל והכלי נסג אט אט .
עוד במשפחה זו יש את משפחת האבוב שהתפתח במאה ה 17 והא אחד מכלי הנשיפה הראשון שתפס מקום קבוע בתזמורת .
כלי נשיפה ממתכת .:
כלים בצורת קנה שצלילם היה מופק מרטט שפתיהם של הנגנים היו קימיים משחר ההסטוריה .
הקרן והחצוצרה היו פעם קרניים של חיות שונות .
בסוף המאה ה 17 וה 18 השתמשו במשפחה זו ביחוד במוסיקה טקסית וצבאית .
כלים אלה התפתחו באופן מדהים ונגנים רבים הגיעו ליכולות וירטואוזים עמם בתזמורת .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
עץ :
"חלילית " – בגדלים שונים
"אבוב" – 1750 בקירוב ואיל
"קרן אנגלית"- 1750 בקירוב ואיל
"בסון" -1750 בקירוב ואילך
מתכת-
"חצוצרה" – 1300 -1750
"קרן" – 1100 -1700
"טרומבון" – 1790
"קלרינת "– 1857
"טובה" – 1850
כלי הקשה :
מלחינים רבים מאז ועד היום משתמשים בכלי הקשה רביפ מתופי הטימפני הגדולים כלה בתופי דוד מצלתיים ועד למשולש כדי ליצור אוירה צבאית טקסית או להוסיץ צלילים :טבעים" ליצירה .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
כלי הקשה
"טימפני" – 1650
"מצלתיים"- 1100
"קסילופון" – 1875
"טמבורין" -1100
"תוף דוד" – 1600
כלי נשיפה בעלי מקלדת :
"עוגב ."
רק 4
מושגים במוסיקה .
על מנת להבין את המוסיקה הקלאסית לעומק וכן גם לקרוא את החלקים האחרים או להבינם ביתר בהירות , יש ללמוד את "השפה" המוסיקאלית .
הכנתי פרק עם מס מושגים עיקריים כמובן שיש עוד מאות של מושגים המתייחסים למוסיקה בכלל ולמוסיקה הקלאסית בפרט .
• "א קפלה" – שירה ללא ליווי כלים .
• "אופוס" (opus)- מאיין מספור שיטתי של יצירות המלחין , בדרך כלל מופיע מספר לאחר המילה אופוס
• "אופרה" – יצירה דרמטית שעיקרה היא מוסיקה ורב ה"דיבור" בה נעשה בזמרה . זוהי "הצגה"
מוסיקאלית , ומוצגת על בימה , התזמורת הסימפונית בדרך כלל חבויה .
• "אורוטוריה" – יצירה מוסיקאלית גדולה המבוססת בדרך כלל על טקסט דתי עם קולות סולו ומקהלה . מבוצע באולם קונצרטים ולא על במה כמו האופרה .
• "וירטואוז" – מבצע מוסיקאלי המצטיין ביכולת טכנית יוצאת מן הכלל .
• "מיסה "– התפילה העיקרית של הכנסיה הקטולית שפרקיה מושרים .
• "סוויטה" – במאה ה 17 וה 18 יצירה זו כוללת רצף של פרקי רקוד מנוגנים \במאות ה 19 וה 20 יצירה הכוללת סידרה של פרקים כליים .
• "סונטה" – במקור קטע מוסיקה כלי , הסונטה התפתחה ליצירה גדולה אחת שבה כמה פרקים מנוגדים אך קשורים זה לזה . היא בדרך כלל כתובה לכלי אחד או לאחד בליווי כלי נוסף (בדרך כלל יהיה כלי מקלדת . )
• "סימפוניה" – יצירה כלית בשלושה או ארבע פרקים מיועדת לנגינה בתזמורת שלמה .
• "מוסיקה קאמרית" – בדרך כלל מוסיקה אשר מנוגנת ומתאימה לחדר או לאולם קונצרטים קטן .מנוגנת עיי 2 כלים ויותר ובדרך כלל לא עוברת את ה8 כלים . (2duo 3 trio 4 quertet
5 quintet 6 sextet 7 septet 8 octet )
• "קדנצה" – קטע עתיר קישוטים לרב מאולת עיי הנגן סולו עצמו . מלחינים רבים משאירים את
הקדנצה "פתוחה" כדי לתת מעוף לנגן עצמו וישנם כאלה שכתבו את הקדנצה בעצמם
• "קונצ'רטו" – יצירה לכלי סולו בליווי תזמורת בדרך כלל כוללת 3 פרקים .
• "רקוויאם" – מוסיקה שהולחנה למיסת ההשכבה הקטולית .
בפרק זה נכיר את הכלים המשתתפים ביצירות הקלאסיות למינהם .
במוסיקה הקלאסית יש מגוון עצום של כלים שמרכיבים את התזמורת הסימפונית , ההרכב הקמרי וכו ..
כלים אלו התחילו להתפתח כבר בתחילת שנת 1100 ובכל שחלף הזמן התפתחו יותר ויותר לפי התקופה , הארץ שבה הומצא , והמוסיקה שלשמה נבנו.
לפני המאה ה 12 הכנסיה הקטולית שלטה כמעט בכל המוסיקה הרשמית באירופה .
הכנסיה קבעה שבמוסיקה תושר אך ורק עם עוגב ובלי כלים נוספים בכלל .
עלית המוסיקה הכלית עלתה רק שחדרו אליה הכלים מהמזרח התיכון לאחר כיבוש המוסלמי מספרד במאה ה 8 ואחר כך במסעי הצלב במאות ה 12 וה 13 .
מלחינים רבים החלו להשתמש בכלי נגינה כדי להחליף או להכפיל את הקול האנושי במוסיקה .
בוני הכלים החליפו את מימדיהם וצורתם החיצונית והפנימית של הכלים כדי להגיע למנעדים וצלילים מבס ועד סופרן .
עם חלוף המאות הביקוש לכלים טובים יותר שיתמזגו באופן טוב יותר ועדין יותר הלך וגבר .
בוני הכלים כגון אנטוניו סטראדיוארי התחרו על התהילה אפילו מול המלחינים עצמם .
המשפחות השונות :
כלי מיתר- קשת .
משפחת הוויול .
משפחה זו התחילה את דרכה בסוף המאה ה 15 באזור ספרד והובאה לאיטליה לאחר מכן בתחילת המאה ה 16 . בזכות הצלילים העדינים והמאנפפים קנו לעצמם הוויולים שם של כלים המתמזגים היטב בהרכבים קאמרים . לימים החליפה את משפחת הוויולות משפחת הכינורות שהיו בעלי הבעה חזקה יותר .
ישנם סוגים רבים של וויול כגון ויולה בס (ויולה דה גמבה) שניגנו עמה במאונך בין רגלי הנגן ולא באופן הרגיל כפי שהיה נהוג בוויול הרגיל .
משפחת הבריטון :
שיחק משחק דיי שולי במוסיקה ולא נכביר עליו במילים
נוכל להגיד שהתפתח ממשפחת הוויול ולא היה מוכר בכלל מחוץ לאוסטריה ודרום גרמניה .
יוזף היידן הביא את הבריטון לנק שיא כאשר כתב 175 יצירות לכלי זה עבור פטרונו .
משפחת הכינורות :
פיתוחה של משפחה זו היה לניצחון לאמנות בניית הכלים . הכינור ניחן בטווח חסר תקדים של אפשרויות הבעה , עוצמה ונואנסים . שימש מקור השראה למוסיקה גדולה ולמבצעים ענקיים .
ערש בניית הכינור נשארה המרכז העיקרי של האמנות עד המאה ה 18 בייחוד בזמנה של משפחת "אמאטי" מקרמונה באיטליה .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה :
"כינורות"- 1600 בקירוב ואילך
"וויולה"-1600 בקירוב ואילך
"צ'לו"- 1600- בקירוב ואילך
"קונטרבס"- 1600 בקירוב ואילך
מיתרים כלי פריטה :
גיטרה
המשפחה התפתחה כשושלת שהתפצלה ממשפחת הלאוטה ונבדלה מהן בגבה השטוח ובצדדיה הקעורים
ככלי מיתר. הגיטרה עם חלוף המאות היית לכלי הרשמי של ספרד והפופולאריות שלה גדלה במאות ה
17 וה 18 . בין השאר היא היית קלה יותר לנגינה מאחותה הלאוטה .
משפחת הנבל :
אפשר להתחקות אחר ההסיטוריה הארוכה של כלי זה עוד לימיו של דויד המלך דרך איורים מארצות שונות בעולם. מהמאה ה 11 ואילך מופיעות גרסאות מעודכנות יותר של הנבל .
במאה ה 12 התפשט הנבל מאירלנד ווילס לאירופה וקנה לעצמו מעמד חשוב בקרב הטרוואדורים ..
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
"גיטרה"- 1700 בקירוב ואילך
"נבל משולש "
מיתרים כלי פריטה והקשה .
משפחת הצ'מבלו :
העדות הקדומה ביותר לכלי זה הופיעה בעיטור על מזבח בשנת 1452 שיפורים הוכנסו לכלי בסביבות שנת 1500 הוסיפו לו עוצמה והגדילו לו את הפופולאריות .
נגינת הכלי מגביל את גוון הצלילים שהוא יכול להפיק, שלוחצים על קליד מסוים הוא מרים יתד עץ והמפרט המחובר אליה פורט על המיתר . עם זאת הצליל הנקי המותקף והמדוייק התחבב מאד עיי המלחינים באותה התקופה . אפשר לשמוע את עבודת הצ'מבלו רבות בתקופתו של באף הנדל ויואלי וכדומה .
בסביבות המאה ה 18 התעוררה התענינות רבה לכלי זה וההתפתחות ממנו היית לכיוון הפסנתר המודרני .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
"צ'מבלו " מופיע המון בקונצרטים מהתקופה .
"פסנתר כנף"- 1800 בקירוב ואילך .
כלי נשיפה :
כלי נשיפה מעץ :
ישנה החלילית שמקורה המשוער הוא מאיטליה מהמאה ה 14 , חלילים בגדלים שונים שנבנו בצורה כזו השפיעו רבות על עומק הצליל וגווניה שהכלי מפיק .
מנגנים בהם עיי נשיפה מעל נקב בדומה להפקת צליל מבקבוק .
חליל הצד היה לצורה התקנית באירופה אך קולו היה גס בהשוואה לחליל שקולו ערב הרבה יותר בזמנו .
מהמאה ה 18 תפס את מקומו של החלילית החליל והכלי נסג אט אט .
עוד במשפחה זו יש את משפחת האבוב שהתפתח במאה ה 17 והא אחד מכלי הנשיפה הראשון שתפס מקום קבוע בתזמורת .
כלי נשיפה ממתכת .:
כלים בצורת קנה שצלילם היה מופק מרטט שפתיהם של הנגנים היו קימיים משחר ההסטוריה .
הקרן והחצוצרה היו פעם קרניים של חיות שונות .
בסוף המאה ה 17 וה 18 השתמשו במשפחה זו ביחוד במוסיקה טקסית וצבאית .
כלים אלה התפתחו באופן מדהים ונגנים רבים הגיעו ליכולות וירטואוזים עמם בתזמורת .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
עץ :
"חלילית " – בגדלים שונים
"אבוב" – 1750 בקירוב ואיל
"קרן אנגלית"- 1750 בקירוב ואיל
"בסון" -1750 בקירוב ואילך
מתכת-
"חצוצרה" – 1300 -1750
"קרן" – 1100 -1700
"טרומבון" – 1790
"קלרינת "– 1857
"טובה" – 1850
כלי הקשה :
מלחינים רבים מאז ועד היום משתמשים בכלי הקשה רביפ מתופי הטימפני הגדולים כלה בתופי דוד מצלתיים ועד למשולש כדי ליצור אוירה צבאית טקסית או להוסיץ צלילים :טבעים" ליצירה .
הכלים המשתמשים בהם כיום בתזמורת במשפחות אלה
כלי הקשה
"טימפני" – 1650
"מצלתיים"- 1100
"קסילופון" – 1875
"טמבורין" -1100
"תוף דוד" – 1600
כלי נשיפה בעלי מקלדת :
"עוגב ."
רק 4
מושגים במוסיקה .
על מנת להבין את המוסיקה הקלאסית לעומק וכן גם לקרוא את החלקים האחרים או להבינם ביתר בהירות , יש ללמוד את "השפה" המוסיקאלית .
הכנתי פרק עם מס מושגים עיקריים כמובן שיש עוד מאות של מושגים המתייחסים למוסיקה בכלל ולמוסיקה הקלאסית בפרט .
• "א קפלה" – שירה ללא ליווי כלים .
• "אופוס" (opus)- מאיין מספור שיטתי של יצירות המלחין , בדרך כלל מופיע מספר לאחר המילה אופוס
• "אופרה" – יצירה דרמטית שעיקרה היא מוסיקה ורב ה"דיבור" בה נעשה בזמרה . זוהי "הצגה"
מוסיקאלית , ומוצגת על בימה , התזמורת הסימפונית בדרך כלל חבויה .
• "אורוטוריה" – יצירה מוסיקאלית גדולה המבוססת בדרך כלל על טקסט דתי עם קולות סולו ומקהלה . מבוצע באולם קונצרטים ולא על במה כמו האופרה .
• "וירטואוז" – מבצע מוסיקאלי המצטיין ביכולת טכנית יוצאת מן הכלל .
• "מיסה "– התפילה העיקרית של הכנסיה הקטולית שפרקיה מושרים .
• "סוויטה" – במאה ה 17 וה 18 יצירה זו כוללת רצף של פרקי רקוד מנוגנים \במאות ה 19 וה 20 יצירה הכוללת סידרה של פרקים כליים .
• "סונטה" – במקור קטע מוסיקה כלי , הסונטה התפתחה ליצירה גדולה אחת שבה כמה פרקים מנוגדים אך קשורים זה לזה . היא בדרך כלל כתובה לכלי אחד או לאחד בליווי כלי נוסף (בדרך כלל יהיה כלי מקלדת . )
• "סימפוניה" – יצירה כלית בשלושה או ארבע פרקים מיועדת לנגינה בתזמורת שלמה .
• "מוסיקה קאמרית" – בדרך כלל מוסיקה אשר מנוגנת ומתאימה לחדר או לאולם קונצרטים קטן .מנוגנת עיי 2 כלים ויותר ובדרך כלל לא עוברת את ה8 כלים . (2duo 3 trio 4 quertet
5 quintet 6 sextet 7 septet 8 octet )
• "קדנצה" – קטע עתיר קישוטים לרב מאולת עיי הנגן סולו עצמו . מלחינים רבים משאירים את
הקדנצה "פתוחה" כדי לתת מעוף לנגן עצמו וישנם כאלה שכתבו את הקדנצה בעצמם
• "קונצ'רטו" – יצירה לכלי סולו בליווי תזמורת בדרך כלל כוללת 3 פרקים .
• "רקוויאם" – מוסיקה שהולחנה למיסת ההשכבה הקטולית .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה