"לאלו" נולד בצרפת ולמד לנגן בכינור ובצ'לו בקונסרבטוריון המקומי . הילד בן ה 16 עזב את ביתו והתחיל ללמוד בפריס באופן קציני יותר. לאחר מחלוקות עם הוריו בקשר להיותו מוסיקאי מקצועי . הוריו לא ראו זאת את העתיד הזה בעין יפה .
במקביל ללימודיו בקונסרבטוריון לאלו למד הלחנה (קומפוזיציה) באופן פרטי והתפרנס מהוראה בעיקר.
"לאלו" הלחין בתחילת דרכו מוסיקה קאמרית בעיקר שתרמה לסצנה בפריס באותם ימים .
לאלו החליט שהוא רוצה לקדם את המוסיקה הקאמרית של גדולי המוסיקאים לפניו הלו הם בטהובן , מוצארט והיידן . לשם כך הוא הקים רביעית מיתרים שכללה אותו בתור הכנר .
למעשה הלחנותיו של "לאלו" לא מצאו חן בעיני המאזינים מאותה התקופה ולאלו נכנס לתרדמת מוסיקאלית
הוא לא הלחין או כתב כ עשר שנים לערך.
כעשור לאחר מכן "לאלו" עלה על הגל וכתב יצירות תזמורתיות שהתחבבו ע"י הקהל באותם הימים בשלהי המאה ה 19.
זוג היצירות שהצליחו אז להחזיר את לאלו הם הקונצ'רטו לכינור והקונצ'רטו לצ'לו שלו (שהיום מקבל הרבה פחות חשיפה ממה שהיה גורלו בתחילה).
הקונצ'רטו לכינור שנקרא גם הסימפוניה הספרדית (symphony espagnole ) התברר כהצלחה גדולה מאד של אדוארד ללו והוא כמו בן זוגו הקונצ'רטו לצ'לו מאופיין במלודיה מפולפלת וסוחפת, קצבית שמושפעת מהמוסיקה הספרדית .
למרות הצלחתו של לאלו בכתיבה למוסיקה תזמורתית, הוא חדל מעט לאחר הצלחתו מהקונצרטים האלו לכתוב מוסיקה בסגנון הזה והחיל לכתוב בעיקר עבור תיאטרון .
ללו התפרסם בעולם בעיקר בגלל אחת האופרות שהלחין "המלך איס" שהשפעות ואגנריות ניכרות בה באופן בולט .
במוסיקה של ללו ניכרת המסורת הצרפתית , ההיגיון והבהירות שבמוסיקה עצמה .
למרות זיקתו המרובה של לאלו לתקופה הרומנטית שייצגו מלחיניו כמו מנדלסון , סן סאנס ועוד , הוא מהראשונים ששילב מוסיקה "בצבעים" רבים , שירי עם והשפעות מחוץ לצרפת (ספרד , נורווגיה, וכו .) .
SYMPHONY ESPAGNOLE
ללו כתב את היצירה המדהימה הזו לחברו "פאבלו סרסאטה" שהיה ספרדי שגדל כמו לאלו בצרפת.
לפאבלו סרסאטה הגדול נכתבו קונצרטים נוספים למשל הקונצ'רטו השני לכינור והפנטזיה הסקוטית של ברוק .
אדוארד לאלו כתב בהשפעת התקופה , מבטהובן , שוברט ושומן . אך הואשם בכך שהביא את ה"אגם הים התיכון" ללחנים שלו .
את הצבעים העממים ששילב בתוך יצירותיו .
לאלו התאכזב מאד מהמאזינים באותה התקופה, שהלחין למוסיקה קאמרית בתחילת דרכו המקצועית .
המאזינים לא הביעו את תמיכתם במלחין הצרפתי המיוחד וללו "שקט" לעשור שלם כמעט .
שהתחתן ללו לאהובתו הצרפתייה הוא שב לכתוב ולהלחין בחזרה.
ללו באותה התקופה שחזר להלחין יצא עם הקונצ'רטו לכינור הראשון שלו OP20 לחברו "סרסאטה" שגם ביצע את הופעת הבכורה ב 18 לינואר 1878 בפריז .
לאחר שביצעו את הקונצרטים שלו הוא הוכרז כ "סימפוניסט " שזהו תואר מוניטין חשוב מאד באותם הימים .
הסימפוניה הספרדית השתלבה שנה מאוחר יותר וסרסאטה ביצע אותה גם כן (גם הקונצ'רטו הנל נכתב עבורו) זוהי יצירתו היחידה כמעט של לאלו שנשארה מפורסמת עד היום ועדיין מוקלטת ומנוגנת על ידי כנרים ותזמורות בכל העולם .
גורלן של היצירות המדהימות האחרות של ללו לא רואים "אור" היום כפי שאולי היה כדאי .
הקונצ'רטו לצ'לו , רביעית המיתרים , הבלט (namouna) הסימפוניה בGmin ו כמובן האופרה הצרפתית שלו .
הסימפוניה הספרדית (קונצ'רטו לכינור) כללה "מחלקת נשיפה" גדולה , כלי נשיפה מעץ , פיקולו , טרומבונים , קרנות יער , כלי הקשה טמפאני וכמובן הקשתנים מכל הסוגים שהתיישבו בפרונט כרגיל.
ל"סימפוניה" 5 חלקים .
היא מתחילה ב ALLEGRO NON TROPPO התזמורת והכינור סולו מחליפים ביניהם תווים כדי להציג את אחד הנושאים המרכזיים אך רק בחלקים קטנים ממנה . לאחר ההתחלה הכינור מתחיל לנגן את ה MALGUENA שתנוגן גם בפרק האחרון .
לבסוף הכינור מנגן את הנושא המרכזי במלואו , מתוק וטהור כל כך מביע את הנושא ואת עמדת המלחין בבהירות מבורכת .
קונפליקט מוסיקאלי בין המסורת של הכינור שמנגן נושא של סונטה ב Dmin והקבוצה שמלווה מהצד בסולם Bflat הגיוון והשינוי מביאים להתפתחות של שני הנושאים יחדיו .
ה SCHERZANO מתחיל בפיציקאטו (פריטה על המיתרים ע"י האצבעות ללא עזרת הקשת) הקצב הוא ALLEGRO MOLTO עם ליווי ספרדי אוטנטי (SEGUIDILLA) הכול מאד מלודי , כמו שירה בפעולה והתחושה היא של וואלס וינאי מסביב שנכנס לקראת הסוף של הפרק עד הסולם Amin
תיבות של שני ביטים כאשר הראשון מחולק ל 3 והשני ל 2 .
הפרק הרביעי THE SAMBRE ב Dmin הוא ה ANDANTE בקונטרסט מופלא ל אינטרמצו . הפרק יפהפה ומוריד שמעות של אושר מן המאזין .
. הנשפנים משתלבים עם קולו העדין של הכינור הסולו והכול כל כך יפה , מתוק ומאוזן .
המון השפעות ספרדיות מסורתיות ואפילו שירי עם סקנדינבים עממים אפשר להרגיש מהפרק הזה .
התחלתו של ה RONDO (החלק החמישי האחרון) הוא במקצב ALLEGRO ואפשר לחוש איך הפראזות נעות בין קבוצות הנגנים . טכניקה מדהימה ליצירת רגש עז וצבע שונה לאותם הפראזות המנוגנות בקפידה .
סולו הכינור ממשיך לכל אורך הפרק ונותן את הפינאלה שלו על ליווי מרשים של תזמורת גדולה מאחוריו .
הכינור חוזר על הנושאים מהפרק הראשון ורמזים מהסימפוניה כולה . הכינור מבצע Trill (סלסול בין תווים שחוזר על עצמו) . שמוביל אותנו לסגירת היצירה .
זאת יצירה מדהימה ביופייה שלוקחת את המאזין למחוזות מדהימים באירופה המערבית וכמו כן בצלילי אגן הים התיכון .
משלבת תזמורת ענקית וסולו כינור מופלא וענוג .
צרפת , ספרד ונורווגיה , כולם שם ועם וואלס ומקצבים ספרדים קצובים יוצרת משהו מופלא , חכם ומופלא .
ללא התפרסם בזכותה לא בכדי .
מומלץ .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה