AKG K - 701 Headphones

השעה כבר מאוחרת, כבר מתחילה לחלחל בך המחשבה שאולי כפתור הווליום במערכת שלך
"בשעה" קצת גבוהה מידי בשביל השעה האמיתית שמורים מחוגי השעון.
ואז אתה נזכר בפעמים בהם כבר "נזפו" בך והטיחו צעקה מהחדר השני, תנמיך !!!!

אולי הגיע הזמן לפתרון הסופי, (לא לא זה שהיה במלחמת העולם ה 2, פתרון סופי אחר..).
הפתרון שנראה כמו שתי קופסאות שימורים שתלויות לך על הראש ומסביב לאוזניים.
כאלה שאם אורחים ייכנסו פתאום לבית, הם כנראה יאשפזו אותך באיזה מוסד לחולי נפש בשל המראה החייזרי שלך באותו הרג .

אני מתכוון לאוזניות, לא אוזניות קטנות כאלו שאתם מקבלים עם נגן ה MP3 שלכם, שנכנסות לאוזן
או מקסימום עם איזו קשתונת חמודה שמעטרת את העורף,
אני מדבר על אוזניות אמיתיות. גדולות, מגושמות במראה אך נוחות מאד. אני מדבר על אוזניות;
FULL CAN's!! .

זאת לא הפעם הראשונה שאני מאזין למוסיקה עם זוג אוזניות אודיופיליות.
היית לי תקופה די ארוכה בתחום הזה והיו ברשותי כמה וכמה מהזוגות הטובים שמציעים היום בעולם. יחד עם כמה מגברי אוזניות להשלמת החוויה.
לאחר שמכרתי את כל רכושי בתחום האוזניות, לטובת שדרוגים במערכת הסטריאו העיקרית כמובן,
לא "עברו הרבה מים" עד שהתחלתי להתגעגע שוב לסאונד ולנוחות הבלתי נתפסת בהאזנה לאוזניות.
ללא הפרעה מצידך או מהצד השני כלפיך.

הרעיון הנכסף דגדג ודגדג עד שיום אחד ההחלטה נפלה , הרכישה החדשה נעשתה.
הפעם ההחלטה היית לנסות ולא לגלוש לעולם האוזניות האודיופיליות ברמה שהיית אז.
אלא "לקחת" בכמה אלפי שקלים מערכת המבוססת אוזניות ומגבר אוזניות שיתנו חוויה מעולה
לשעות המאוחרות של היום ולמצבים בו רוצים האזנה אינטימית ומפורטת במיוחד.
הרעיון הוא לנסות ולרכוש אוזניה אחת טובה מאד, עם מגבר בעל אופי שישלים את החוויה.

את הכתבה הזו אקדיש לאוזניות עצמן שנבחרו, בזמן הקרוב תעלה כתבת המשך שתדבר על המגבר הנבחר לתת את ההשלמה למערכת ספציפית זו.


THE DECISION

האוזניות שבחרתי לרכוש הם ספינת הדגל של חברת האודיו האוסטרית AKG.
והדגם הוא כאמור בכותרת ה K701.
לאחר שהתנסתי בעבר עם מגוון אוזניות רחב ביותר ידעתי בדיוק מה אני מחפש באוזניה החדשה שתירכש, ההחלטה נפלה תמיד לאחר רשימה קצרה של פלוסים ומינוסים על ה K701 של AKG.

האוזניות שהיו ברשימת ההשוואה היו סינהייזר HD 600 ו ספינת הדגל של החברה ה HD 650,
אוזניות של "ביירדינאמיקס" אחד הדגמים המעולים ביותר שלהם ה DT880, אפילו זמזמה בראשי המחשבה לחזור ולרכוש את ה AKG K340 המדהימות אך הם נפלו בעיקר בשל אי יצורם,
הקושי היחסי בהשגתן (למרות שבאותו השלב היית אחת למכירה משודרגת בלוחות בארץ) והחשוב ביותר, הן פשוט לא היו לי נוחות כל כך בהאזנה ממושכת.
מבחינת סאונד הם מדהימות ביותר, זאת אוזניה שמשלבת אלמנטים דינאמיים ואלקטרוסטאטיים.
אוזניות נוספות היו ברשימה גם כן, אך הם היו בשולי הרשימה.

לאחר חשיבה די קצרה, להזכירכם את כל הדגמים כבר שמעתי בעבר פעמים רבות וכמובן גם השוואתי ביניהם לא פעם ולא פעמיים. החלטתי שהאוזניה שתתן לי את מירב הפלוסים ותהיה היחידה שהאזין בה בביתי תהיה ה K701.
זאת היית אחת הבחירות הכי מהירות והכי שלמות שעשיתי בתחום האודיופיליה מעולם.

האוזניה נקנתה בחו"ל בעזרתו האדיבה של חבר יקר, רק מהסיבה הפשוטה- שמחירה בארץ הוא כמעט פי 2 מהמחיר של אוזניה כזו שנקנית בחו"ל לאחר הובלה ומיסים.
לא היה שום חשיבה ארוכה בדבר, הלכנו על האופציה "הרחוקה" בשל חיסכון של בערך 1000 שח!.
את האוזניה הזו מוכרים בארה"ב במחיר ריטייל של 310$ כאשר ב EBAY אפשרי להשיגה ב 250$ (300 $ כולל משלוח) מחירה בארץ לפני הנחה עומד על 2400שח. (ולא בהנחה גדולה מדובר כאן)

לפני ההחלטה על הדגם הנ"ל (ה 701 ) נלקח בחשבון הדגם האחד לפני (K601) שהיא בעצם כמעט אותה האוזניה רק בצבע שחור ולא בלבן כפי שה 701 מגיעה, עם נתונים גרפים טיפה שונים ותג מחיר זול ב 100$ בחו"ל ו במחיר של 1000 שח פה בארץ.

בשל המחיר האטרקטיבי בארץ לעומת חול של הדגם הנ"ל ובשל הפער הדי היסטרי שיש על דגם הדגל,
כמעט שעשיתי את הצעד.
אך בחישוב די פשוט הובן שבתוספת של 150-200 שקלים אפשר לקבל את הדגם הבכיר ביותר אך הרכישה צריכה להיעשות מארה"ב ולא מהארץ.
וכך היה.

הלאתי אתכם בפירוט ההחלטה מהפן הכלכלי במידה מספקת לדעתי, נעבור אם כן לאייך היא נשמעת.


SO LET GET TO THE CHE(s)ESE

ה AKG K701 הם אוזניות די גדולות בגודלן אך קלות מאד ונוחות בצורה מפחידה,
אני מכיר כמה אוזניות ממש ממש נוחות, אבל פה יש ליגה שונה לגמרי.
האפרכסת עצמה מרופדת בקטיפה אפורה ורכה שיושבת מסביב לאוזן ותוחמת אותה מכל הצדדים.
לקודקוד הראש מתוחה רצועה מעור אמיתי בצבע חום, כאשר קשת כפולה עולה מעליה שנותנת את הקשיחות לקונסטרוקציה וכן גם מושחל בפנים הכבל מצד שמאל לצד ימין.
האוזניה חוטית כמובן, כאשר הכבל מחובר רק לצד השמאלי של האוזניה וממנה אל כניסת האוזניות במגבר.
האוזניה אינה "מבקשת" סידור מקדים של גודל הפתיחה ביחס לראש וכדומה, אלא מתכוונת באופן "עצמאי" בעזרת "מיתרי גומי מתוחים" שממוקמים בצידי האפרכסות.

מהיום הראשון שהאוזניות אצלי התחלתי ב BREAK IN, האוזניה לפי הרישומים בפורומים השונים "אוהבת" כמה מאות שעות עד שהיא מתאזנת ומקבלת גם את ההידוק בתדרים הנמוכים.
האוזניה לא נחשבת "למפעל בס" אלא יותר אוזניה לאוהבי הפירוט, והתלת מימדיות אם כי היא נוטה לעבר התחום החמים יותר ולא אנאליטית.
לחברת AKG חתימת סאונד מאד דומה שעוברת בין דגמיה הבינוניים ומעלה, ואפשר ישר לזהות את המיד המאופיין עם אוזניות אלה.
גם לספינת הדגל (ה 701) למרות שהיא המאוזנת מכולן, יש את חתימת הצליל המאופיינת עם החברה האוסטרית, המיד המענג פשוט עוטף את הצלילים באופן מיוחד ולא בוטה.
האוזניה מפורטת מאד אך לא בהירה.
הדבר הבולט ביותר אצלה זה הבמה הענקית שהיא פורסת מול המאזין.
בחברת AKG עלו על טכנולוגיה וסידור מיוחד של האלמנטים שמביאים למאזין פריסה מיוחדת של המוסיקה בהאזנה לאוזניות שלהם.
לא עוד מוסיקה משני צדדים אשר מתנגשים אחד בשני במרכז הראש, אלא יותר פריסה הולוגרפית שמוקרנת בראשו של המאזין כאילו שעומדת מולו התזמורת או הלהקה.
כאמור המוסיקה מאוזנת ונקייה להפליא.

לאחר BREAK IN של בערך 4 ימים (תוך כדי האזנתי למוסיקה בשעות הלילה המאוחרות גם כן)
התחלתי לבדוק ולתהות על קנקנה באופן יותר בסיסי ומדוקדק.
אספתי כמה וכמה כותרים שמביאים איתם מוסיקה מגוונת וכן אלמנטים מוסיקאליים ואודיופילים שאוכל להבחין בנקל באיכות האוזניה.
חלק מהכותרים שנבדקו על פני כמה ימים היו,

Enrico rave and Stefano bollani live.
Isabella Faust – Beethoven violin concerto
Quincy Jones live in Paris circa
pink Floyd – the final cut
Mahler symphony no 6 Rafael kublik
ועוד רבים וטובים.

האוזניה הזו פשוט עושה כמעט כל דבר באופן מושלם, רוב המשתמשים הכבדים בעולם האוזניות, מייעדים את האוזניה הספציפית הזו לסגנונות כמו קלאסי וג'אז על גוניהם בשל העדינות, הדינאמיקה והאיזון שלה.
אני נוטה לחשוב שמטאליסטים, או אוהבי גראנג' לא יתלהבו ממנה ברמה שאני התלהבתי ממנה בסגנונות המוסיקה שאני מאזין ביום יום. חסר לה האימפקט המטורף של הבס והעמידה בסאטורציה מוסיקאלית.
אך מנגד היא עושה את הסגנונות מוצגים לעיל באופן עילאי.
אלבומי הג'אז קיבלו נפח אמיתי, אימג' מהמם ובמה מצוינת לכל הנגנים המנגנים.
אפילו ב BIG BAND של קווינסי, כל כלי הנשיפה קיבלו חיזוק במיד ובגבוהים ונשמעו מעולה עם הפרדה פנומנאלית ביניהם.
זהו אלבום לא קל לאוזניות או למערכת סטריאו "רגילה" אם כבר, וקטעי הנשיפה באלבום מתפרצים בדינאמיקה לא קלה כלל וכלל.

ביצירות הקלאסיות; מהקאמרי ועד ליצירות הגרנדיוזיות קריא מהאלר, ברוקנר או ואגנר- האוזניה הלכה בהליכה קלה בכל קטע וקטע. נראה כאילו AKG לא מתרגשים מ 100 נגנים בדיוק כפי שהם לא מתרגשים מארבע בלבד.
את הסאונד הנקי והחד של אזבלה בקונצ'רטי לכינור של בטהובן (HM) היא העבירה בעדינות מופלאה.
טבעיות הכינור נשמע למרחוק.
אזבלה מנגנת על סטרדיבריוס ישן אך מכוונת אותו ומשתמשת במיתרים עדכניים ומודרניים.
נגינתה על הצד המודרני אך המעודן והאוזניה החמיאה לסאונד שהיא מוציאה בעצמה מהכלי המופלא הזה.

המעבר לשישית של מהאלר אשר מנצח על הברלינאית; רפאל קובליק (בתקליט) היה קליל ביותר עבור ה 701 המיוחדות. הנפח וההרמוניה המצוינת של המוני הנגנים, אשר משתתפים בהקלטה הזו נשמע בקלות דרך האוזניה הזו, ליגות המיתרים שמנגנים לכל אורך היצירה וכלי הנשיפה מעץ וממתכת מתמזגים נהדר ובעדינות מלמעלה, למטה. מצד לצד ובסיבובים. היצירה הזו מרגשת אותי עד מאד, בלי שום קשר לאיכות הפרזנטציה דרך האוזניות בכל מקרה, אך אם כבר אז כבר.

בשביל הגילוי הנאות, היו לי חששות די כבדים כמו עם כמעט כל ציוד אודיו שלי, בהתמודדות עם סגנונות המוסיקה העשירים שאני מקשיב להם ביום יום.
אורטוריות גדולות משתתפים, סימפוניות עתירות נגנים, גרנדיוזיות ודינאמיות. ג'אז חזק וחופשי וגם רוק מטאל ופרוגרסיב מלא בדיסטורשנים מול סגנונות מלודיים, עדינים עם הרכבים קטנטנים, או אלבומי סולו של נגנים שונים.
המערכת שלי לא הכי טובה בעולם ואפילו לא קרובה לזה, אך היא תמיד ביצעה את הסגנונות שאני אוהב להאזין להם בשאט נפש.
היא תמיד הצליחה לשחזר כמעט כל דבר על הצד הסביר והטוב של הסקאלה.
כמובן שהכול ביחס למחיר המשולם לכל מכשיר ומכשיר, הסינרגיה ביניהם וכמובן עם חדר האזנה.

למערכת אוזניות יש את אותן הבעיות עם יתרון יחסי שאין שום צורך באקוסטיקה, או חדר מיוחד להאזנה טובה למוזיקה.
האקוסטיקה מתנהלת בחללי הראש ולא באוויר הפתוח.

כל סגנונות המוסיקה שנוגנו ה אוזניה "אכלה" מבלי להסס או בלי קושי מיוחד.
המסקנות שלי לגבי חובבי מוסיקה בסגנונות שמחפשים קצת יותר בס "בומי" או אימפקט חזק ביותר, כמו מוסיקה עכשווית, טראנס, פופ וכדומה כנראה שלא ימצאו אותן "מתאימות" לו ..
אולי כיוון אמריקאי יתאים יותר (GRADO וכדומה).

כלים אקוסטיים נשמעים עליה טבעיים ביותר ונראה שהיא מתמודדת עם ה"טימבר", הנפחים השונים ו"הצבע" המיוחד של כלי הנגינה מהז'אנרים הללו בצורה הטובה ביותר ששמעתי, בין כל זוגות האוזניות שהיו לי בעבר.
זה לא אומר שהיא לא עושה פיוז'ין, או רוק בצורה טובה מאד. רק שהיא פשוט פחות מרשימה בתחום הזה מהתחומים האחרים ויכול להיות שבתקציב שלה יש דברים שיתאימו לחובבי הטראנסים, או הרוק הכבד הרבה יותר.

לסיכום :
אוזניה אוסטרית שבנויה לתלפיות, עיצוב משגע והנוחות פנומנאלית. פשוט לשים על הראש ולשכוח שהיא קיימת.
נתוני האוזניה לא בעיתיים במיוחד, מבחינת נצילות ועכבות אך היא לא נחשבת "לקלה" יותר מידי.
בעלי יציאות האוזניה למיניהם, ברסיברים או במקורות דיגיטאליים יצטרכו כנראה לגשת ולרכוש מגבר יעודי.
בכל מקרה זאת ההמלצה הגורפת והטיפוסית ביותר להגביר אוזניה ברמה כזו, או בכל רמה מעל ה"פשוטות".
מגברי האוזניות הייעודיים עושים את העבודה ברמה הגבוה ביותר וממצים את היכולות של האוזניה הנרכשת עד האחוזים האחרונים (כמובן בהתאמה מלאה עם האוזניות שנקנות) .
להשלמת החוויה עם ה K701 החלטתי לרכוש מגבר שפופרות יעודי להגביר את האוזניות הללו..
(על כך בכתבת המשך שתעלה בקרוב מאד).

המגבר מוציא מהאוזניה את כל תחום התדרים בדיוק כפי שצריך, את הפריסה הרחבה של הבמה ואת הטבעיות הפנומנאלית שלה ללא שום קריסת מערכות, בעומסים מוסיקאליים כאלה ואחרים.
פשוט אין שום מצב שאוזניה כזו "תעבוד כמו שצריך" בלי מגבר יעודי שישלים את החוויה.

האוזניה נותנת "שקט" מופתי בהאזנה למוסיקה ומחלקת את העולם לשניים באופן מוחלט.
ברגע שהאוזניות מונחות על האוזניים זה אתה והמוסיקה וכל העולם מסביב בשלו.
חוץ מהפתרון המוחלט והטוב לבעיות ה"רעש" שלכם כלפי הבית והשכנים, זהו גם מצב שהמוסיקה חודרת ביתר קלות אל המאזין, הפירוט המשגע והסופרלטיבים מתעצמים לנוכח איכות פלטפורמת ההאזנה הזו.
אני ממליץ לכל חובב מוסיקה רציני ללכת ולהאזין למערכת אוזניות טובה כדי להבין עד כמה
ה VALUE FOR MONEY בתחום הזה הוא עצום.
אוזניות טובות שעלותן תהיה כמה מאות $$ בודדים אפשר שתגיע לאיכויות שרק רמקולים בעשרות אלפי $ יוכלו לתת וגם שם לא תמיד הסינרגיה עם שאר המערכת ועם החדר כמובן תהיה אידיאלית.

זאת אחת האוזניות הטובות ששמעתי בחיי מכל המגוון הדי רחב שהיה לי וששמעתי והיא גם המתאימה ביותר לסגנונות המוסיקה שאני מקשיב להם, למרות מאסת הכיוונים שאני מאזין להם היא מתמודדת בכבוד רב עם כולן , כפי שאמרתי לחובבי תחום הדאנס הפופ והמוסיקה בג'אנרים הללו יכול להיות שהיא תהיה קצת "חסרה" בתחום התחתון ובאימפקט שהם מבקשים לעצמם .

הקניה היית פשוטה נעימה וקלה , ומחירה נותן איכות ללא פשרות גם מבחינת הבניה , המראה וכמובן מבחינת המוסיקה שהיא מנגנת .

Tomasz stanko Lontano

חצוצרן פולני שהתחיל בשנות ה 60, כנגן בג'אנר מטורף ושובר חוקים (עד כמה שאפשר לשבור ג'אז). הוציא כמות נכבדת של אלבומים מהלייבל ECM הנהדר, במקביל לעוד כמה ליבליים שהוא מקליט ומפיץ דרכם ..
האלבומים ב ECM בעברו של STANKO היו עילוי לQUARTET בלדים של פסנתר ,בס תופים וחצוצרה כמובן .
לדעתי זהי תרכובת הנגנים הטובה ביותר שאני מכיר . הכלים שלובים ביכולות מדהימות והחצוצרן נותן טון של זמר וירטואוזי עם הצליל המאפיין את החצוצרה, בפרצים אנרגטים או בססטיין שעומד על כמות האויר שיש לנגן בבטן באותו הרגע .

האלבום החדש של הצוות המדהים שמתלווה ל STANKO כל פעם מחדש תחת הלייבל '
ECM יצא לא מזמן ב שלהי 2006 ומביא את אחד האלבומים המרתקים המענינים והמוסיקאלים
ש STANKO היה יכול לאחל לעצמו ,לחבריו ובכלל למעריציו בכל העולם .

האלבומים הקודמים שהתנגנו באופן די דומה עם אותו הקוורטט היו SUSPENDED NIGHT
ו SOUL OF THINGS ,
ה QUARTET מנגן יחד כבר 5 שנים וכיום הם יכולים להוציא את ה מאסטר פיס האלוהי הזה
שנקרא: LONTANO .
אותו חופש באילתורים ,אותו שבירות חוקים מענינות מעברו של סטאנקו ,אך הכל ברגש ועל בסיס הבלדה .
הפסנתרן נותן יד חופשית ובמה חופשית לנגנים האחרים להתפתח כאוות נפשם וליצור את הסאונד והמוסיקה שהינם מחפשים על דרך האלבום .
STANKO לא מפסיק להפתיע בסאונד החצוצרה המהסס שלו (המון אוויר ברקע) וויברציות על לחצני החצוצרה.
שומעים את הדמעות הנכנסות לתוך פית החצוצרה .
המוסיקה סוחפת קסומה שחורה ומטורפת כאחד .
מצד אחד STANKO וחברי ה QUARTET מכניסים את המאזין לתחושת רגיעה מופלאה של דיסק חורפי וענוג אך מבחינה מוסיקאלית כל כך הרבה קורא והפשטות מתבטאת בהתפלפלות מוסיקלית וגאונות צרופה של תוים כתובים ולא כתובים .
קטע הנושא של האלבום LONTANO משתרע על פני 3 חלקים לכל אורך האלבום ומפתח את את האלבום כולו ליצירה אחת ארוכה ומקסימה .
מיותר לציין שהאלבום מוקלט באופן יוצא מן הכלל כיאה לחברת ECM הגרמנית ואין מנוס מלהזכיר שאת ההקלטות ביצעו הפעם בצרפת וזה נשמע כך !
{בדרך כלל ההקלטות של STANKO נעשו ב אוסלו } .

מומלץ לחובבי הג'אנר ולמי שעוד לא מכיר זהו אלבום חובה כדי להכנס לעולם החצוצרנים האירופאים והמוסיקה המודרנית בג'אז בכלל !!

10 מתוך 10 {מאד מאד נדיר שאני נותן ציון כזה לאלבום!}

אביעד


הינה סרטון וידאו מאחד הקטעים באלבום

MANLEY STINGRAY

יום שבת בצהרים , אני עוצר ב"אסא" בבית דגון .
ממתין לי בחניה של המסעדה בה אכלתי בראשונה בחיי , (גיל 10 ימים גיסס ..) מי עם לא , "הפריק" ,

יבואן LIVING VOICE , MANLEY ,MICHELL ואחרות טובות מאד .

ערן AKA - "אודיו פריק" מוציא מהבגז' קופסא לא גדולה במיוחד ולא כבדה במיוחד שעליה הלוגו של MANLEY .

כמה טלפונים ומיילים כמה ימים לפני כן, הביאו לסידור שה"STINGRAY" הפרטי של ערן יושאל לי לסקירה ממצא של מגבר השפופרות החביב הזה. וכך היה .

כמה שעות לאחר מכן הגעתי הביתה' הסתדרתי וחיברתי את המגבר אצלי במערכת .

כבל החשמל המקורי ש "מאנלי" מספקת הוא "רגיל" וכמו שאווה-מאנלי כותבת ב "מדריך למשתמש" של המגבר :
YOU AUDIOPHILE'S WILL PROBABLY SWITCH IT TO SOME MORE EXPENSIVE BRAND NAME ANYWAY.

אז לא כל כך יקר, אבל עדיין לא כל כך "רגיל" : חובר כבל חשמל של חברת XINDAK מדגם PC03 וכבלי אינטרקונקט של AQUA -AUDIO , מהנגן הדיגיטאלי וכן מהמקור האנלוגי .

המגבר ארוז בקרטון המקורי שלו. בתוך ספוגים משולשים וכמו כן ספוג עם חורים מיוחדים ששומרים על כל מסדר השפופרות שיוצאות מהפנל העליון של המגבר . המגבר מגיע כך מארה"ב, מהמפעל והספוג המיוחד הזה תוכנן שהשפופרות לא יקבלו פגיעה בזמן השילוח.

את המגבר הנחתי על סטנד רק לו לצד המערכת , בחדר מוסיקה יעודי אשר מטופל אקוסטית ומבחינת חשמל שכיום אני מאזין בו.

החדר די קטן (פחות מ 10 מט"ר) ,הרמקולים שה"סטינגריי" היה אמור להניע, הם של "פוקל" מדגם COBALT 816s.

הסטינגריי הוא מגבר אינטגרייטד שבנוי לתלפיות ועיצובו רענן וחדשני מאד ביחס למגברי השפופרות המוצעים כיום בעולם שנראים קצת יותר קופסתיים לפה ולשם .

המגבר בנוי בטופולוגית דואל- מונו , אפילו בורר הכניסות במגבר מפוצל לשני כפתורים אחד בכל צד , מצאתי את החשיבה הזו קצת "מעצבנת" מכיוון שגם יש לכוון כל כפתור בנפרד במעבר בין CDP לבין פטיפון למשל (למרות היתרון בפילוג המוחלט בסיגנל) , אך גם בגלל שהכפתורים נמצאים בפאות האחוריות של המגבר מה שמצריך קצת ניווט למי שיציב את המגבר במקומות קצת יותר צפופים בתוך RACK וכדומה.

בימים אשר המגבר היה אצלי הוא היה מוצב על סטנד במדף עליון כך ש"הבעיה" לא כל כך הפריע לי .

אין שום ספק שלמגבר הזה יש המון חן והוא מעוצב בייחודיות ששמורה לחברת "MANLEY" האמריקאית וכמובן בראשותה של אווה .
נתוני כוח המגבר הם סביב ה 40 וואט לצד באולטרלייניאר ו20 וואט בטריוד , למגבר סוויץ' מיוחד (שוב כפול 2, אחד לכל צד) שמאפשר ברירה בין דרגות העבודה של המגבר , אולטרלייניאר שנחשב ל"מודרני יותר" ופחות "רומנטי" נותן כוח של 40 וואט והדרגה השנייה שנחשב לחמים יותר בעל נפח ורומנטיות מסוימת בסאונד שנותן כוח של 20 וואט .
המגבר משתמש ב 4 שפופרות מסוג EL84 לצד סה"כ 8 שפופרות כוח .

השפופרת הזו משמשת בעיקר לתעשיית המוסיקה, קריא בניה של מגברי גיטרות שונים מחברות שונות ואופייה ה מקומפרס אך החד התאים לאווה מאנלי בדיוק כאשר היא חשבה על האינטגרייטד שלה .

למגבר 4 כניסות (ללא פונו סטיג') ושני כפתורים שחורים ויפים בפנל הקדמי . כפתור לשינוי הווליום ועוד אחד לבלאנס בין ימין ושמאל .

כאמור כפתורי ברירת הכניסות נמצאים בפאות האחוריות -צדדיות של המגבר ליד הכניסות עצמן .

הכניסות הם מחומרים מאסיביים ביותר כך גם הטרמינלים לחיבור כבלי הרמקולים , הם צצים על הפנל העליון בפינות המגבר משני צדדיו ונראה שאווה מאנלי ייצרה מגבר מאסיבי מחומרים עמידים ביותר בשילוב עם רכיבים מצוינים .את המגבר הרצתי אצלי במערכת כ יומיים שלמים לפני שהתחלתי להאזין לו בצורה ביקורתית יותר. למרות שהוא מכשיר התצוגה האישי של ערן ועבר הרבה יותר שעות ממה ש"ברייק- אין" דורש כמובן .
כאשר ציפיתי להאזין לסטינגריי ציפיותיי היו רבות , מכיוון שחשבתי שאינטגרייטד קטן שכזה עם רמקולים כשלי
(שהם די נצלים 91.5DB ..בצל ) ובחדר קטן שעברתי אליו, ייתן רבות במקום מפלצת עתירת כוח עם רזרבות מטורפות שבעיקרון לא יוצאות לידי ביטוי בכלל .

הייתי במן דעה ש "וואטים איכותיים בודדים טובים על מאות לא מנוצלות .. "
המגבר אכן עשה עבודה יפה מאד אצלי בחדר, על המערכת הנוכחית שלי.

אך לא כל ציפיותיי נענו במלואם ,ולפני שאתם קופצים ומספידים אותו על סמך המשפט האחרון , המשיכו בבקשה לקרוא .
אמנם הוואטים "הבודדים" (40 וואט זה לא מעט לחדר של פחות מ 10 מט"ר ועם רמקולים נצילים של יותר מ 91DB ) היו איכותיים אך כנראה שהסינרגיה עם אופי הרמקול שלי היא זאת שהעבירה את דעתי קצת מהאיכויות שהמגבר הזה נותן ללא ספק (על כך בהמשך) .
המגבר נוסה עם מגוון של מוסיקה רחב כפי שאני מאזין ביום יום , ג'אז אקוסטי רב נגנים , לצד מוסיקה עם נגנים בודדים טריו וכדומה , מוסיקה קלאסית רחבת היקף, אופרות , קונצ'רטי ,מוסיקה קאמרית וגם רוק ואפילו רוק כבד נוסה על הפלא של אווה מאנלי , ה -"סטינגריי" .

בתחילת הדרך כלומר יומיים לאחר שחווט המגבר אצלי ,נתתי למגבר להרגיש "נח". התחלתי עם מוסיקה לא קשה במיוחד , אקוסטית ודינאמית במידה . המגבר הראה שליטה יפה , התחום התחתון נמצא שם אך הוא ב ROLL OFF מסוים עם פריטות נמוכות על הקונטרבס או מכות על הבס דראם .

הגבוהים של ה מאנלי פתוחים ומפורטים מאד. אך יחד עם הרמקולים שלי שלא כל כך סלחנים בתדר הזה נשמע שהמגבר היה קצת OVER בפרמטר הספציפי הזה.

TOO MUCH HIGH'S לטעמי. (אני נמנה עם אלו שאוהבים תדרים גבוהים ורזולוציה גבוהה מאד)

למי שהרמקולים שלו קצת יותר "אפלים" וחמים אני ממליץ להתאים את אחד מהגברים של מאנלי , מאד יכול להיות שהם ידחפו את הרמקול לפירוט טוב יותר וימתנו את האפלוליות המאופיינת .
מוסיקה רבה השתנתה בימים שהאזנה היית בעיצומה , ככל שעברתי בין סגנונות המוסיקה הבנתי שה- סטינגריי בעיקרון "אוכל" הכול, לא משנה לו בכלל אם המוסיקה היא איטית או מהירה , ג'אז או קלאסי , מרובת משתתפים או עם כלים בודדים .

ה מאנלי עושה הכול מהכול ומהלב! .

המגבר נותן את אופיו לכל סגנון מוסיקה שנכנס למגירה או נח על הפטיפון ,סאונד הבית של מאנלי כפי שאני מכיר אותו הוא שפופרתי אמנם, אך קצת יותר מודרני מאשר חברות אחרות בשוק שנותנות מעצמם סאונד קצת יותר TUBE LIKE .

מי שמחפש מגבר שפופרתי עם המיד החם והתלת מימדיות שנותנת הטופולוגיה הזו, אך מבלי לאבד את השקיפות והשליטה

(פרט לתחום התחתון הנמוך ביותר) של ה SS יכול להכניס את מאנלי לרשימת ההאזנה שלו .

למרות הצהרתי שהמגבר עושה מוסיקה מרובת משתתפים מכל הלב , היית הרגשה של אי שליטה מסוימת בתיזמורים רחבים כגון "מהאלר" החמישית , או השמינית שגם מקהלות מצטרפות לרשימת הנגנים הענקית .

המגבר אמנם מביא את המוסיקה לידי ביטוי, אך השליטה בכל הדינאמיקה והכלים בכל רחבי הספקטרום קצת על הצד החלש שלו,

למרות נצילותם הממוצעת של הרמקולים המשודכים בסקירה זו ולמרות החדר המחמיא ליתרונותיו של המגבר הרגשתי האישית שהוא לא בדיוק "שם" .

לי זה די קריטי מכיוון שאחוז ההאזנה שלי לסגנונות המוסיקה הללו היא די גדולה .

מדיסקוסים רבים עם היבואן ערן (שללא ספק מבין במה שהוא עושה ובמכשירים שהוא מייבא ברמת אליפות עולם !) וכן עם תכתובת די רחבה עם המייצרת ובעלת החברה אווה- מאנלי שעברה בדיוק תאונת סקי ושוכבת עם גבס בבית וענתה למיילים שלי באריכות ובמהרה .

הבנתי ש למאנלי יש "פתרון" בתחום השליטה המסוימת בתקציבים הלא גבוהים במיוחד ,

והם ה MAHI- MAHI , זוג מונו- בלוקים שמהווים את האבולוציה של הסטינגריי רק בייצור טיפה שונה ,

במקום מגבר בודד בשסיי בודד ה MAHI -MAHI הם סטינגריי מפורק ללא הקדם-מגבר הפאסיבי שמצוי באינטגרייטד . כמובן שלשם ההשלמה תצטרכו להשלים לזוג גם קדם מגבר כדי לקבל את התמונה המלאה או מקור עם יכולת שליטה בווליום .

גם ל סטינגריי וגם ל MAHI רגישות הכניסה גבוהה ביותר ואין שום בעיה לעבוד איתם מהמקור ישירות.

כמובן של MAHI -MAHI ציוות של קדם טוב ורציני יתקבל בברכה להשלמת השליטה והדינאמיקה שהם מתיימרים להביא ביחס לסטינגריי ,

אך פה יש את עניין התקציב והסט המפורק יעלה פי 2 או קצת יותר כולל קדם ראוי מאשר האינטגרייטד המתומחר במחיר ששווה לכל נפש .

הNAHI NAHI לא יקרים מהסטינגריי בפער גדול אלא רק ב 250$ בלבד .

אך לא במונו-בלוקים מדובר, אלא באינטגרייטד שעושה מוסיקה באופן לא רע בכלל . לאחר מסקנותיי בקשר לסגנון המוסיקה שהסטינגריי לא התמודד באופן משביע רצון מסוים עימו,

החלטתי איפה להניח לו בנושא ולהמשיך ולהאזין למוסיקה קצת יותר "קלה" מבחינת דינאמיקה ועומס .

עברתי קצת לרוק , להקות כמו "טרייבל טק" (פיוז'ן), "טראנסאלנטיק" (רוק פרוגרסיבי) ואחרים מצאו את דרכם אל המערכת מ ספריית הדיסקים.

להפתעתי המגבר "הקטן" הזה עשה אותם לא רע בכלל . כמובן שעומס מוסיקאלי רב יש כאן ואת התחום התחתון ביותר הוא לא תפס כמו הפוואר ההיברידי שלי ,אך הוא הביא את הקסם שלו ללא כל ספק בדיוק כפי שהביא אותו עם מוסיקה ג'אז אפילו קצת יותר עמוסה כגון BIG BAND .
המיד המדהים של המגבר והתלת ממדיות שהוא מביא לכל סגנון מוסיקה שמתנגן לו בחדר הוא בגדר מופלא .

זהו לא המגבר המושלם והוא גם לא עולה כמו מגבר מושלם , אך בשביל קצת פחות מ 9K בשקלים אפשר לקבל מגבר אינטגרייטד שמנגן לא רע בכלל ונותן תמורה גם לסופרלטיבים מפולפלים מכיוון ה HIGH END .

את הז'אנר הזה הוא כנראה אוהב מאד (רוק הכוונה), אולי זה תלוי ביחס ישיר לסוג השפופרת שאווה החליטה להשתמש בה כך שהיא מתאימה מאד למוסיקה שיוצאת ממגברי הגיטרה והאולפנים שהקליטו את סגנון המוסיקה הזה .
אם בג'אז השתמשתי כמעט באופן בלעדי בדרגת ה"טריוד" של המגבר (להזכירכם עם דרגת הגברה של 20 וואט לצד ), במוסיקה הקלאסית המורכבת יותר וכמובן בז'אנר הרוק לגווניו העברתי את המגבר לדרגה השנייה שהיא ה אולטרלייניאר ,

(40 וואט) .

כל אחד מהשילובים נותן את יתרונותיו לסגנון המוסיקה שמתנגן באותו הרגע , ג'אז מבקש פחות מאסת עבודה מהמגבר כך שאפשר לתת למגבר לעבוד ברמה של 20 וואט אך זה נותן את הסאונד ה "טיובי"- משהו, הרומנטי והתלת מימדי העמוק ביותר ביתרונותיו .

מנגד הז'אנרים המורכבים יותר מבקשים כוח עבודה רב יותר. המגבר מסוגל לכך אך זה בא על חשבון הסאונד החמים והמתוק של המגבר.

למרות שגם פה יש אותות לחמימות במיד אך עם שליטה טובה יותר במיד בס ובספקטרום כולו יחסית .

עם המגבר נהניתי כשבוע וחצי לערך עד שזמנו הגיע לחזור לבעליו אל היבואן . סגנונות המוסיקה שפועלים עליו רחבים ,

אם כי הוא לא מושלם וגם לא יכול להיות כזה בכל האלבומים או היצירות שהקשבתי להם בשבוע וחצי הללו.

המגוון היה עצום לכל מגבר או סט אפ בשאר הם.

ההתאמה עם הרמקולים הפרטיים שלי מבחינתי לא צלח בשל הגבוהים המאופינים עם סאונד הבית של פוקל וכמו כן של מאנלי גם כן .

לי זה היה לפעמים TOO MUCH. מאד יכול להיות ואיני שולל זאת שיהיו כאלה שיחבבו את הסינרגיה הזו ואפילו יעדיפו זאת, אך הצעתי היא לקחת את המגברים האלו לסגנון רמקולים שהם קצת יותר "חמימים" באופיים מאשר JM LAB .
המגבר נותן יופי של עבודה וורסטיליות בדרגות ההגברה והאופי שהוא מביא עימם לסגנונות מוסיקה שונים ,

לאוהבי הרוק אולי זה מפתיע, אך אם הינכם מאזינים בחדרים קטנים, עם רמקולים בעלי נצילות בינונית ומעלה.

כדאי מאד לבדוק את המגבר! אתם תופתעו לשמוע כמה מתוק ופאנצ'י המגבר הזה יכול לעשות את המוסיקה שלכם.

המגבר די שקוף ואפשר לשנות טיפה את האחוזים הבודדים ולתת לו fine tuning בעזרת חיווט מחברות שונות ,

רק שימו לב לא לעבור את מחירו של המגבר במחירי הכבלים המוצעים למכירה ,

המגבר רגיש מאד בכניסה ומקורות לא איכותיים מספיק ורעשים מהמערכת יעשו עוול לסאונד של המגבר.

המגבר יפיוף ללא ספק ועם מראה "אינדסטיריאל" גברי משהו, ו בעל מקדם WAF די רחב.


הוא יתקבל בברכה על דירי הבית והחשוב מכל כמובן על האישה .

במחיר של המגבר הזה קשה למצוא מתמודדים (שפופרתיים) ראויים לציון , יש עוד כמה חברות שמציעות מגברי אינטגרייטד כמקשה אחת להגברה אך הם בדרך כלל נבנים במזרח (ואין שום דבר רע בכך).

למי שמתכנן הגברה עד 10K שח , ממליץ מאד להגיע אל היבואן של MANLEY בארץ ולבדוק טוב את המגבר החביב והמופלא הזה .

אביעד

הבהרה חשובה :

בכתבה עצמה הצגתי מבחינת התקציב והמחיר את המגבר סביב ה 9000 שח (סביב הריטייל שלו בחו"ל )

המגבר נמכר כבר כמה שנים בארץ סביב המחיר של 11800 (שזה היה המחיר חול בשער הגבוה שה $ היה אז + -)

עדיין מחיר לא רע בהתחשב לאיכותו ותימחרו היה סביר בהחלט (בלשון המעטה) .

כיום הסטינגריי מתומחר סביב ה 10,000 שח בשל הירידה החדה בשער ה $ (במקום 11800 ריטייל בארץ) כמובן שהמחירים הם לפני משא ומתן והשרות המצויין שערן נותן ללקוחותיו .

בברכה אביעד .

ENRICO RAVA PLAY MILES AND DO A B SIDE

אנריקו ראוה הוא אחד מהמוסיקאים הטובים בעולם כיום .
איטלקי שהתחיל את חייו המוסיקאלים כנגן טרומבון וניגן בשנות ה 60 בתזמורת דיקסי .
אנריקו הגיע לאחר מלחמת העולם השניה לארצות הברית ומשם גילגוליו התפתחו להיות היום אולי החצוצרן מסpr אחד בעולם הג'אז בעולם .

אנריקו ראוה החליט שהוא עובר מטרומבון לחצוצרה לאחר שראה את MILES DAVIS מופיע יחד עם
LASTER YOUNG באיטליה באותם השנים .
אנריקו הצעיר אז החליט שהוא הופך מטרומבוניסט לחצוצרן .
הסאונד של אנריקו ראוה שונה מאד מהמחצרצים הטיפוסים ונגינתו מושפעת מאד מהטכניקות שהוא השתמש בהם עוד בצעירותו על הטרומבון .

הסאונד מלא בעל שליטה מדהימה בניואנסים ובקול החצוצרה.

אנריקו ראוה בשנות ה 70 הצטרף למעגל האוונטגרד שפשט אז שנים בהם הג'אז היה קצת בריגרסיה והמוסיקאים ניסו להמציא את הג'אז מחדש לאחד עשרות שנים של הצלחה די יפה בחום בארצות הברית וכן באירופה .

אנריקו ראוה התחיל להקליט קליטים כמוביל עם נגנים שונים ומשונים והתפתח בניגנתו בפירסומו ובמוסיקה שביצע כתב וניגן .

בשנת 2004 בפסטיבל מונטיראול אנריקו ראוה ועוד כמה מהשמות החמים כיום ניגנו הופעה מדהימה
TIBUTE אדיר ורם מעלה לאחד ויחיד הגדול מכולם MILES DAVIS .


אנריקו ראוה חבר עם סטפנו בולאני הספנתרן , פאולו פראסו החצוצרן המעולה , (חצוצרה ופלוגהורן)
איטלקי נוסף על הבס שענה לשם אנזו פיאטרופאולי (לא אנזו פרארי .. ) ומתופף (רוברטו גאטטו המצוין)
החמישיה הזו מבצעת חמישה קטעים מפורסמים של מיילס בעיבוד ובהתפתחות עם הסאונד היחודי שלהם בצורה מדהימה .

זאת אולי אחת ההופעות המהנות המוצלחות והמדהימות שיצא לי לשמוע בג'אנר .
זהו טריביוט לשמו .
הנגנים פה הם מהמעולים שישנם ואם הייתי צריך לבחור מישהו שיחליף את מיילס וינגן אותו , זאת אומרת יוציא את הרגש המיוחד ואת המהות של המוסיקה של מיילס הוא ללא ספק אנריקו ראוה .

הקטעים המנוגנים הם :
Bye Bye Blackbird
There Is No You
Milestone
Blue in green
When lights are low

חמישה קטעים מדהימים שהקבוצה הזו לוקחת אותם למקום אחר לגמרי באיכות וביצירתם ובהמצאתם מחדש .
הנגינה מלנכולית עשירה קיצבית ואנרגטית מאין כמוהה לכל אורך ההופעה.
השליטה של אנריקו ושל פאולו בכלים שלהם היא מצוינת והם ממש מדברים עם החצוצרה כמו שאף אחד לא יכול .
מזכירים את מיילס ואת האינסטנקטיביות המוסיקאלית שהיית נשפכת ממנו בכל רגע ורגע ובכל תקופה שלו , שהוא בעצמו המציא את עצמו כל פעם מחדש .
להופעה יש המשך ,
או יותר נכון ההתחלה של ההופעה הראשונה .
אסביר ,
במוניטריאול יש פסטיבל ג'אז שמתקיים כל אפריל בערך .. וב 2001 הופיעו אנריקו ראוה יחד עם חברו המוסקאי סטפנו בולאני שעובד איתו די הרבה .
שם הם נתנו הופעת דואט מדהימה . כמובן שאת ההופעה הזו גם הקליטו אך הם הוציאו אותה לאחר שהם הוציאו את ההופעה מ 2004 שהקבוצה ניגנה את המחווה למיילס דיויס

לאלבום הראשון קוראים
MONTRAL DIARY /A
ENRICO RAVA –PLAYS MILES DAVIS

האלבום השני שיצא בעקבותו היא אותה ההופעה מ 2001 של אנריקו עם סטפנו ונקרא
MONTRAL DIARY /B

הזוג מופיעים יחד כבר המון שנים והם מכירים אחד את השני מוזיקאלית (אישית אני מניח שגם) באופן מצוין .שומעים זאת בנגינתם יחד עם השני , הסינרגיה ביניהם ללא פגם והם "קוראים" אחד את השני ללא הססנות ועל הרגע .
ההתפתחות המוסיקאלית שלהם יחדיו מצליחה ליצור אצל המאזין מתח סוחף של האזנה קריטית לאלבום (להופעה) .
הקטעים מסודרים כל כך למרות שהם די מסובכים ביחס לג'אנר , הם יחד מנגנים ג'אז קצת יותר חופשי ואוונטגרדי (בערך) ופחות מסורתי ובנוי .
המוסיקה שלהם יחד קצת "קשה" יחסית לדברים האחרים שהם ניגנו ב 2004 ,
גם האלבום החדש שלהם יחדיו שיצא שנה שעבר THE THIRD MAN לא מומלץ לבעלי הלב החלש .
זאת מוסיקה איכותית, חדשנית, רעננה אך בכלל לא אסוציאטיבית , יש עיניין של הרגל ולמידה.
להקשיב לצורת הנגינה שלהם אך עדיין הם לא "מעצבנים" והכל למרות שנשמע קצת "מבולגן" די מסודר הרמונית ומגיע להצלחה בהתחברות שלהם יחדיו .
הסאונד פסנתר של בולאני בהופעה הזו טיבעי חזק ובועט באופן יוצא דופן .
הוא נגן בחסד שנותן את כולו על הפסנתר ולמוסיקה ושומעים את זה בכל הקשת תו , בדיוק כפי ששומעים כל נשימה מאנריקו שמגיע מפית החצורה ועד למאזין .
השניים נותנים מעצמם 00 אחוז בכל נשיפה ובכל הקלדה על התוים הכתובים והמאולתרים .
הם נהנים לנגן ולהופיע וזה משפיע על איכות נגינתם ועל ההופעה עצמה .
ההקלטה מצויינת ומיוחדת ביותר למרות השוני בין הכלים והקושי בהקלטתם הם יוצאים טיבעי כל כך מהרמקולים ללא שום דיסטורשין קליפינג או איזה שהו עיוות .

שני אלבומי ההופעות במוניטריאול הם המומלצים ביותר לדעתי של השניים האלה ובכלל ב ג'אנר המדהים הזה .
לאחר שיש לי קרוב לדיסקוגרפיה המלאה של אנריקו ראווה וסטפנו כל אחד לחוד וביחד אני תמיד אוהב לחזור להופעות הללו מהפסטיבל .
ההופעה האחרונה של 2004 הוא אחד הדיסקים שהייתי ללא ספק מציל יחד עם 9 נוספים מאש בוערת בבית (על משקל 10 דיסקים לאי בודד) .



ומתנה יפה בשבילכם , שעה תכנית רדיו עם enrico rava בכמה קטעים מרשימים ביותר שלו
חוץ מהשדרנית המתלהבת והמעצבנת אלו 59 דק מדהימות ,
http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=15326682

sylvain luc and rosenberg trio - video's

אחד מהגיטריסטים והמוסיקאים המוכשרים והטובים היום בתחום .
8 וחצי דק של אושר עם אחד השירים האופטימים שהביא לעולם ..stevie wonder
sylvain luc הענק על הקלאסית המוגברת (אל דימיולה סטייל )



וידאו מדהים נוסף של the rosenberg trio מנגנים SUMMERTIME ..
הם אדירים ברמה יוצאת מן הכלל , תהנו !

DVORAK - CELLO CONCERTO IN B minor

רבים לא יודעים ש דבוז'אק כתב בעיקרון 2 קונצ'רטים לצ'לו , וזהו המפורסם הוא השני מביניהם.
הראשון נכתב בשנת 1865 לערך עבור "עמית" שניגן יחד עם דבוז'אק באותם השנים במסגרת Provisional Theatre Orchestra.
דבוז'אק העביר לו (Ludevít Peer) את התווים יחד עם ליווי פסנתר לבדיקה וחקירה מעמיקה יותר , אך בשלב הזה היצירה "נתקעה" ולא יצאה מגבולות הדפים הכתובים מעולם .
היצירה התגלתה בין החפצים של דבוז'אק לאחר מותו ב 1925 .

את הקונצ'רטו השני לצ'לו שדבוז'אק לבסוף כתב , הוא כתב תחת תדהמה שלו עצמו, מפני ששנים רבות היה תחת בקשות חוזרות ונשנות של חברו הטוב וויהם (Hanuš Wihan.)
ויתרה מכך בשל סירובו המתמיד לכתיבת קונצ'רטו לכלי זה מפני שהוא לא חשב שהוא מתאים להוביל קונצ'רטו .
בעיקר בשל הסאונד שהוא מפיק .

דבוזאק בשנת 1894 חזר בו לאחר ששמע פעמיים את אותו הקונצ'רטו לצ'לו שכתב Victor Herbert (השני שלו) והחליט שהכלי הזה יכול להפיק דברים שונים ממה שחשב .

בשנת 1895 סיים לכתוב את הקונצ'רטו השני שלו לצ'לו ב B מינור עבור חברו הטוב וויהם .
ובכך מילא את מבוקשו ש החבר שנידנד לו שנים כה רבות .

הקנצ'רטו לצ'לו הזה הוא הקונצ'רטי המפורסם ביותר, המנוגן ביותר והמוקלט ביותר לכלי זה בכל השנים .
כל צ'לן מתחיל ומתקדם מתהדר בביצועו לקונצ'רטי הנל ברפרוטאר הדי מוגבל שיש לכלי זה בהובלה ובכדומה .
ההגבלה היא כמובן ביחס לכלים כמו פסנתר וכינור , שהכתיבה להם ככלי סולו היא ענפה ורחבת יריעה .

הקונצ'רטי הזה לצ'לו הוא היחיד שמושווה ביופיו ובפירסומו העמוק לקונצ'רטים שונים לכינור או לפסנתר .
זהו כבוד רב ולא דבר של מה בכך .

היצירה הזו לצ'לו מפי עיטו של דבוזאק נכתבה באופן המקורי ב 4 פרקים , לאחר שנים היא צומצמה
ל שלושה .
דבוזאק כתב את היצירה לצ'לו ככלי סולו וללווי של תזמורת "רומנטית" (זאת אומרת לא גדולה במיוחד).
כלי נשיפה מצומצים ממתכת ומעץ , כגון חלילים קלרינטים טרומבונים טובה חצוצרות ועוד , תופים (טימאפני כמובן) ומחלקת קשתנים כמובן שנותנת את המסגרת ההרמונית לכל היצירה מתחילתה ועד סופה כיאה ליצירה רומנטית שכזאת .

לתזמורת תפקיד עיקרי ביותר ביצירה הזו.
התזמורות המנגנות את התפקידים שלהם, בביצועי היצירה הנל חשובות לא פחות (בנוסף למנצח) מהסולן שיושב מאחורי הצ'לו .
בשל הסאונד המוגבל כביכול המופק מהצ'לו התזמורת "סוחבת" אותו במעמקי ההרמוניה, הדינאמיקה ועוד.
יש כמובן קטעים ביצירה אשר הצ'לו נמצא שם לבדו ומעניק למאזין את האופי "האנושי" שיש לכלי המופלא הזה .
הצ'לו מבחינתי הוא כלי "שמדבר" והוא יכול להיחשב עבור רבים כ"שר" ממש.


בפרק הראשון של היצירה :
1 ALLEGRO
התזמורת פותחת את היצירה ב 3 דק וקצת יותר של הצגת הנושאים (שניהם) ואחר מכן הצ'לו נכנס ומציג את הנושאים הללו שוב רק "בקולו" וכמובן מעניק את ההתפתחות הוירטואוזית שלו לנושאים המצוירים
לפני-כן בידי התזמורת שמנגנת כמעט כולה .
הפרק הראשון מתנהל על שני סולמות -Bמינור ו-B מאג'ור מה שמביא ניגודיות די רחבה לפרק הזה
(וגם לפרק השלישי שמייצא את אותם הסולמות אל המאזין בנוסף לאחרים) .
אמנם התו הוא אותו תו, אך השוני בין מינור ומאג'ור שנמדד רק ב"ערך" בודד הוא ענק כמו השוני בין עצב לשמחה .
ואפשר באמת להרגיש את הרגש האמיתי המפולג שיוצא מהפרק הזה לכל אורכו .

אפשר להיווכח שכמע בכל הזמן שהצ'לו מנגן את תפקיד הסולו שלו התזמורת כמעט ולא"מפריע" לו והיא בעצם ליווי שקט עד מאד ..עם ניואנסים מכלים מסוימים פה ושם , כמובן שהקשתנים עובדים כמעט נון סטופ לכל אורך היצירה וזה ברור .

הפרק השני ביצירה ;
ה ADAGIO ב G מאג'ור.
הוא הקטע האיטי ביצירה. המלודיות וכן הרגש הציורי של המלחין הסלובקי הזה יוצאים בראש חוצות .
כאן שומעים את הגדולה של הצ'לו מנגד ואת המלחין שידע מה הוא כותב בצורה יפה כל כך מצידו האחר.
הקטע השני הוא הקטע שעליו מבססים את הפירסום של קונצ'רטי ואת ההשוואה לקונצ'רטים הגדולים לפסנתר ולכינור .
עבודת התזמורת כאן חייבת להיות איכותית בשל חוסר העומס וכל תפקיד גם של הליווי (בעיקר קלרינט וחליל ) חייב להיות ללא רבב .
הצ'לו פה מפיח חיים בפרק ואפשר להתקרב לסאונד המזמר, השר או המדבר של הכלי הרומנטי להפליא הזה .
בפרק נושא מאד ברור שמתפתח על כמעט 11 דק מענגות במיוחד, שהמון כלים משתתפים בו באופן עצמאי כמעט בליווי לצ'לו שמנגן לכל אורכו כמעט .
הניאונסים והתפקידים הקטנים שדבוז'אק כתב לכלים בתזמורת מעניקים נופח ציורי, רומנטי ורענן לכל הפרק .

הקנצ'רטי הזה נכתב בזמן שהותו של דבוז'אק באמריקה , בסוף מסעו בעולם החדש וכמעט לפני עזיבתו לאירופה חזרה.
זהו אחד היצירות הגדולות של דבוז'אק שהוא כמעט ולא מכניס אלמנטים סלובקים פולקיים בכתיבתו אלא הכיתבה רעננה ועכשווית (לאותם שנים כמובן) .

בפרק השלישי
Allegro Moderato-andante-allegro vivo
דבוז'אק חוזר קצת למסורותיו הידועים ומכניס נוסטאלגיה עיצובית מעברו .
הפרק השלישי הוא הפרק המסיים את היצירה כולה והוא מורכב מהמון אלמנטים כפי ששמים לב כבר משמו של הפרק ,
אולי בעיקר בגלל שהפרק הנל מאחד בתוכו שני פרקים במקור .

הפרק מתחיל בנושא דרמטי מאד שמביאה התזמורת יחד עם כלים נוספים שלא נשמעו ביצירה כולה כמו
"משולש" ששומעים רבות בפרק הזה .
ההתחלה של הפרק מזרימה דם חדש ומלהיטה מחדש את המאזין מהפרק האיטי השני שדי הכניס לאטמוספירה די רגשנית ושקטה .
הצ'לו כמובן מצטרף "לחגיגה" ומנגן את הנושא הראשו שהתזמורת הציגה בתחילת הפרק .

בסוף הפרק השלישי כמעט קראת סוף היצירה מצויה ה"קדנצה" ,
מקורות רבים מעלים השערות למה דבוז'אק נתן את "חופש הפעולה" לצ'לן דווקא בסופה של היצירה ולא באמצע כפי שרגילים לכתוב ולשזור אותה ביצירות השונות לכלי סולו .
שוב עולה ההשערה וזאת שאני נשען עליה בדרך כלל , שזהו פרק שכביכול מאגד 2 חלקים בתוכו , ובכך דבוז'אק היה צריך לארגן את הנושאים ואת הרצף באופן קצת שונה , מה שנוצר זה "קדנצה" שמנוגנת לקראת סוף הפרק השלישי וכמעט בסוף היצירה כולה .

הפרק השלישי נכתב במקור כ RONDO אך עוצב מחדש ,.
הפרק הנל גם נכתב בהוקרה לדודניתו של דבוז'אק שנפטרה זמן קצר לפני סיום כתיבת היצירה .
זה לא משנה את העובדה שהפרק הוא הגרנדיוזי ביצירה אך משלב את האלמנטים הציורים והמלודיים המדהימים של דבוזאק מכל היצירה כולה .
דבוזאק הושפע רבות מהעולם החדש ומהמוסיקה שניגנו אז באמריקה , ואפשר לגלות את הנפח ואת ה"רוח" האמריקאית פה ושם בתיבות מסוימות בפרק הזה .

היצירה כולה היא תאווה לאוזניים , מחולקת וכתובה, מעוצבת ומבוצעת בצורה המדהימה והטובה ביותר של כל קונ'צרטי מפורסם אחר מכל מלחין אחר .(בלי שום קשר לממבצע שהקליט אותה)
זוהי אחת היצירות הטובות והמלודיות ביותר שיש לצ'לו ולכלי סולו בכלל .
מורו הרוחני והפיסי וכן חברו הקרוב של דבוזאק , בראהמס אמר לאחר האזנתו לפרימרה של הקונ'צרטי הזה לצ'לו את הדברים האלו :

Why on earth didn't I know that one could write a cello concerto like this? If I had only known, I would have written one long ago!"

בראהמס לא כתב מעולם קונצ'רטי סולו לצ'לו , אולי בשל חוסר בזמן , אולי בשל "הפחד" והתחרות ששלו לא יוכל להתעלות על זה של תלמידו .:-)

לתחלופה – לבראהמס יש קונצ'רטו מדהים לצ'לו ולכינור סולו .


ביצועים מומלצים ביותר :
PIERRE FOURNIER יחד עם SZELL והפילהרמונית הברלינאית
ROSTROPOVICH עם KARAJAN עם ברלין כמובן ..
CASALAS עם SZELL שוב הפעם עם התזמורת הצ'כית דוקא ..
QUEYRAS הענק עם JIRI BELOHLAVEK עם הפילהרמונית של פראג .
ועוד רבים ומעולים ,
YO YO MA , DU PRE , PIATAGORSKY ....









אביעד