אחרי כמה חודשים של המון אבק , ישיבה על הטוכ'ס, הסתכלות ולמידה לא פשוטה .
אני יושב לכתוב לכם על חוויה שהתחלתי בה לפני זמן מה ..והיא כנראה תמשיך עד כמה שאוכל
חלקכם שמכירים אותי, מודעים לאהבתי הגדולה מאד, לכלי קשת קלאסיים. כינור וצ'לו בעיקר.
לשאר אני מקדים לספר -
ששנים על גבי שנים שההתעניינות שלי בכלים הללו, גוברת בכל רגע והלמידה לא פוסקת .
התעמקותי בהיסטוריה הענפה של משפחות הבונים האיטלקיים- מתקופת אמאטי המוקדמת ועד הלות'יריים הצרפתיים, האנגליים ושאר המערביים כיום. ממשיכה בכל עת של זמן פנוי מול ספרים, אתרים ואנשים שלמדו את הנושא במקומות שונים בעולם.
חקר כלים, תכונות, מאמרים על אקוסטיקה ועל אגדות שקשורות בעצים שנחתכו בלילות ירח מלא ,
טבילות במי אגמים קסומים למשך שנים, צביעה וגימור כינורות בדם ועוד ועוד הם נחלתי בלילות ובכל זמן שיכלתי להתפנות לכך.
האובססיה לגבי הסאונד של הכלים השונים, מהמשפחות השונות וכן השוני ביניהם מדיר שינה מעיני לא פעם ולא פעמיים כאשר אני מנסה בכל זמן להדביק את התיאוריות הארוכות על הנושא.
אחד החלומות הגדולים ביותר שלי הוא להתמקצע בנושא ולעבוד על הכלים בעצמי לבנות, לשפץ ולשקם כלים אבודים.
לאחר הקדמה זו , לסיפור עצמו. 
לפני מספר חודשים פגשתי באחד משיטוטי בחנות הדיסקים השכונתית, איש יקר שעובד בתחום כלי הנגינה.הוא בונה, משפץ וסוחר. כינורות בעיקר, אך גם כלי קשת אחרים.
התוודעתי אליו כבר בעבר, כאשר חבר משותף שגילה על תחביבי האובססיבי בתחום, הכיר לי אותו.
בפגישתנו החלפנו ברכות ושוחחנו קלות על ביצועים של כמה מהכותרים שהחזקנו ביד לפני הקופה.
מכאן לכאן, השיחה התגלגלה לצ'לו הספציפי ש ANNE GASTINEL משתמשת בו-
מסוג TESTORE משנת 1690 שמחירו לא גבוה במיוחד ..כ 700K במטבע אמריקאי.
לאחר כמה שניות של דיון מעמיק על איכותה של משפחת Testore מול האחרים בתקופתו..אותו בונה כינורות (מיכאל שמו ..) שאל אותי בעיניים מצועפות ובמבט ממזרי , האם ברצוני לראות כינור של Testore ?
כמובן ששאלה כזו היא רטורית בעליל והתשובה "בטח" לא יכולה לצאת מהר יותר כפי שיצאה מפי באותו הרגע .
הסטודיו בו מיכאל עובד, רחוק מספר דק הליכה מהמקום בו היינו ומייד לאחר שסיימנו לשלם על הכותרים שבחרנו בחנות הדיסקים, התחלנו בהליכה קלילה -
(אני כמובן הייתי לחוץ כאילו זה יום הבר מצווה שלי) לעבר ה"SHOP" שבו הוא עובד.
בזמן ההליכה, ניהלנו את המשך הדיון שהתחלנו ממקודם על השוני בין המשפחות השונות
ובהמשך על צ'לים שונים אשר בשימוש נגנים מפורסמים כיום.
אני כמובן ניצלתי את ההזדמנות, לדקלם את הידע הרב שלי בתחום- בעוד אני יורה לעברו תאריכים, שמות באיטלקית ועוד פרטים טריוויאליים בתחום. שקראתי ושיננתי בזמני הפנוי.
בדיעבד זה היה אולי סתמי מצידי, אך מסתבר שזה סיקרן את מיכאל מאד, איך אדם שלא מתעסק בתחום באופן מעשי
יודע די הרבה על הנושא.
בסופו של דבר הגענו למקום, דלת הברזל הכבדה נפתחה וריח העץ, האבק והלכה היו באוויר.
הסטודיו מחולק לכמה חדרים, כאשר כבר בכניסה אפשר לחוש שזה מקום של קסם ועבודה עם יצורים חיים. כינורות וצ'לים בכל מקום, חסרי מיתרים, ראש, או חלקים אחרים. לצד ויטרינות שאוחזות כמה עשרות של כינורות מגדלים ומתקופות שונות המטופלים לעילא.
שולחן עם מחשב שמראה אתרי מכירות פומביות של כלי נגינה וכן שולחן עבודה עם מגוון כלים אותנטיים ומודרניים בבלאגן "יפה" משהו.
אני , כמו ילד בחנות ממתקים. מביט סביבי ומנסה לספוג את האווירה השוררת במקום. זהו מקדש מבחינתי, מקום לסגידה לכלים שעושים בעזרתם את המוסיקה הנפלאה שאני כל כך אוהב, שנכתבת כבר מאות שנים.
מיכאל פונה אלי ושואל אותי במבטא חצי רוסי, חצי אנגלוסקסי. האם אני מוכן ל"בחינה קטנה" ..
כאמור הייתי כבר בלחץ מסוים ממה שהולך לבוא. אך מיכאל הצליח להלחיץ אותי עוד יותר.
הוא העמיד אותי מול וויטרינה עם מספר כינורות לא מובטל, כאשר הם תלויים בתוכה על צידם.
ואמר : עליך להוציא שלושה כינורות , יש פה , Testore , Gudagnini ו Tononi
כל השאר "סתם" .
(רק בשביל לסבר את האוזן , שלושת הכינורות שעלי להוציא מן הוויטרינה עולים כל אחד בין 200 אלף
לחצי מליון $ די בקלות.) אמנם זה לא גוורינרי או סטראדיוואריוס , אך אלה כינורות מהרמה הגבוהה ביותר שיש בעולם כיום ואני כאמור הולך לגעת , לראות ולהרגיש אותם תחת קשת ואוזן בחדר שקט.
אולי לרובכם הדבר אינו נשמע, או מרגיש מלהיב במיוחד. אך בשבילי זהו רגע מדהים ודפיקות הלב שלי הגיעו ל 240BPM. אך לא רק מגודל המאורע. אלא גם מהמחשבה, שאני לא אצליח בבחינה וזה די יאכזב את מיכאל ובעיקר אותי אחרי כל לימודיי האוטודידקטים כמובן , טוב נו .. בעיקר אותי .
את הבחינה עברתי בהצלחה , גיבשתי את כל התיאוריות , התמונות וההיסטוריה שהצלחתי למצוא במוחי
על אותם משפחות שעלי לזהות. כל זאת - תחת רעש דפיקות הלב.
ההתלהבות שלי גם מהצלחתי להוציא את הכינורות הספציפיים הללו וגם לראות אותם במציאות הביא אותי לשיכרון חושים לא קל.
סיפרתי באותו המעמד למיכאל שהוא הגשים לי חלום קטן והחלום הגדול ביותר שלי הוא לעבוד על כינורות כאלו ועל אחרים. לבנות ולשפץ ושהם יהיו סביבי ביום יום .
את הסיפור כולו גוללתי לפניכם כדי שאוכל להיזכר גם אני בהתחלה ולמען הפסקה האחרונה שתבוא מייד.
מיכאל באותו הרגע הציע לי, אם ארצה לבוא, לשבת וללמוד את התחום. אך הפעם מהפן המעשי.
ללטש, לגלף, לכוון, לבנות ולשפץ כינורות וצ'לים בזמני הפנוי .
אני , ששמעתי את הצעתו של מיכאל, קרנתי מאושר עילאי. הסכמתי מייד הרי זהו חלומי.
ללמוד ולעבוד בתחום באופן שכזה ולא לקרוא בלבד על הנושא.
אני כיום, כבר כמה חודשים אחרי, שמגיע לסטודיו של "מיכאל בונה הכינורות".
מלטש, מכוון, מקשיב לכינורות שונים, לומד את רזי המקצוע מביט ומאזין. נהנה מכל רגע.
כולי תקווה שיום אחד, אולי אוכל להגיע לרמתם של בוני הכינורות שרק לפני כמה חודשים הצלחתי להוציא מהוויטרינה מיצירותיהם ולבנות כינור מההתחלה ועד הסוף. זה כמובן, אם יקרה- ייקח לי עוד המון זמן.
גם אם לא. לפחות אני בפנים, סביבי כינורות וריח הלכה והקסם שיש בכלי הנגינה הללו, נספג בי בכל יום שאני מגיע לסטודיו. כנראה , שזה החשוב לי מכל .
